קבוצת מקלארן השלימה השבוע פתיחת עונה חזקה, עם 12 ניצחונות מ-14 מרוצים, ניצחונות שהתחלקו שווה בשווה בין שני נהגיה, אוסקר פיאסטרי, המוביל באליפות העולם עם 284 נקודות ולנדו נוריס המפגר אחריו בתשע נקודות. בארבע המרוצים האחרונים סיימו מכוניות מקלארן במקומות 1-2 ובכך הישוו הישג שקבעה קבוצת מקלארן בעונה האגדתית ב-1988 כאשר במכוניותיה נהגו אלן פרוסט ואיירטון סנה. באותה עונה, הראשונה של סנה ושל הונדה, יצרנית המנועים, עם מקלארן והחמישית של פרוסט עם הקבוצה, ניצחה מקלארן, ב-15 מ-16 מרוצים, (ב-2023 רד בול ניצחה 21 מ-22 מרוצים, באחוזים הישג טוב של מקלארן) וקבעה שיא שטרם נשבר. המרוץ היחיד שבו מקלארן לא ניצחה, היה הגרנד פרי האיטלקי, שבו ניצח גרהארד ברגר, בפרארי. המאבק על אליפות העולם לנהגים בין סנה לפרוסט הוכרע במרוץ הלפני אחרון של העונה, הגרנד פרי היפני, בו ניצח סנה ניצחון מזהיר.
מקלארן 1988
בשנות ה-80' מקלארן מקלארן אינטרנשיונל נוהלה ע"י רון דניס, ששיקם את הקבוצה על יסודות מקלארן ההיסטורית שנוסדה בשנות ה-60' ע"י ברוס מקלארן, נהג מרוצים ניו זילנדי, שנהרג בתאונת אימונים בגודווד ב-1970. דניס, שהיה ידוע בפדנטיות יוצאת דופן, ריכז צוות טכני חזק, ובראשית שנות ה-80' מקלארן היתה הקבוצה הראשונה שייצרה מונוקוק (שאסי) מחומרים מרוכבים (Composite), טכנולוגיה המיושמת עד היום. במהלך 1982 סגר דניס על חוזה עם פורשה לאספקת מנוע טורבו V6, 1.5 ל', שהיה אולי המנוע הראשון שבו יושמו מערכת הזרקה ממוחשבת, Jetronic, ששולבה במערכת ניהול מנוע ממוחשבת, Motronic, שפותחו ע"י בוש, ממערכות המנוע הממוחשבות הראשונות בפורמולה 1 ובתעשיית הרכב. בעונת 1984, עם מנוע פורשה טורבו V6 ניצחה מקלארן, 12 מ-16 מרוצי גרנד פרי, כאשר ניקי לאודה הקדים לאליפות העולם את אלן פרוסט בחצי נקודה. בשנים הבאות מקלארן המשיכה להיות קבוצה דומיננטית, וכאשר פורשה פרשה מפורמולה 1 הצליח רון דניס לפתות את הונדה לנטוש את את קבוצת ויליאמס ולספק מנועים למקלארן. מצידה הונדה הצליחה לצרף לעסקה את אירטון סנה, ויתכן שזה אף היה תנאי, לאספקת מנועי הונדה למקלארן.
לוטוס, בשורותיה נהג סנה במשך שלוש עונות עד סוף 1987, רכשה החל מ-1987 מנועים מנועי הונדה, עם אחד מהם ניצח סנה בגרנד פרי של מונקו 1987, כשהוא עוקף תוך כדי כך את נייג'ל מנסל, בויליאמס-הונדה, בעת שויליאמס היתה הקבוצה הבכירה של הונדה. כך קרה, שסנה ופרוסט, שני הנהגים הגדולים של דורם "שיתפו פעולה" במקלארן, ציוות באיכות שמעולם לא חזר על עצמו מאז.
בעונת 1988 התקנון הטכני הגביל את המכוניות שצוידו במנועי טורבו ל-150 ליטר למרוץ, כמות שנחשבה לקטנה מאד (קודם לכן הכמות הקיצוב עמד על 195 ל' למרוץ). הונדה פיתחה את המנוע היעיל ביותר, שילוב של עוצמת מנוע עם צריכת דלק חסכונית, שאפשר לסנה ולפרוסט לנצח בכל מרוצי העונה, למעט הגרנד פרי האיטלקי. פרוסט פרש מהמרוץ בהקפה ה-35, בגלל תקלה במנוע, היחידה במהלך העונה, בעוד סנה פרש שתי הקפות מסיום המרוץ בגלל התנגשות עם ז'אן לואי שלסר, נהג מרוצים צרפתי שהחליף את נייג'ל מנסל בויליאמס לאותו מרוץ. סביב נסיבות ההתנגשות נוצרה תאוריית קונספירציה, ושמא לא, שלפיה פרוסט, שהוביל במרוץ, ידע שהוא לא יוכל לסיימו בגלל תקלה במנוע ושמר על קצב גבוה כדי שסנה, שרדף אחריו, ישרוף כמה שיותר דלק ויקלע למחסור בדלק לקראת סיום המרוץ, אולי לא יסיים אותו, או לא ינצח, ובכך ישפר את מצבו של פרוסט, במרוץ האליפות.
הקונספירציה גורסת, שסנה לא היה נקלע להתנגשות עם שלסר, אלמלא היה לחוץ לחלוף על פני הנהג הצרפתי בתוך הצ'יקאן, שבו שלסר ירד מהמסלול, והתנגש בסנה כשחזר למסלול. סנה, אומרת הקונספירציה, היה קצר בדלק ובלחץ בגלל המרדף שניהלו אחריו שתי מכוניות פרארי בשלבים האחרונים של המרוץ. הקונספירציה מתבססת על כך שפרוסט היה ידוע כ'פרופסור' נהג מחושב מאד הרואה למרחוק, בעוד סנה היה הווירטואוז הנועז.
אולם ההתנגשות היתה ככל הנראה תוצאת אי הבנה בין שני הנהגים, ואת מקומו של סנה ירש גרהארד ברגר בפרארי, שניצח במרוץ, לפני פרארי נוספת. הניצחון היחיד של פרארי באותה עונה, שהושג חודש אחרי מותו של אנצו פרארי. רגע מרגש לטיפוזי.
המאבק בין פרוסט לסנה התנהל לא רק על המסלול אלא גם מחוצה לו. בעוד סנה ניחן בכריזמה יוצאת דופן, פרוסט היה כמעט נחבא אל הכלים. הכריזמה של סנה בא לידי ביטוי גם על המסלול, עליו בלט במרוצי גשם, במרוצי רחובות ובמקצי דירוג, בעוד פרוסט הלך לאיבוד בתנאים כאלה. דוגמא אחת לכך נרשמה בגרנד פרי היפני 1988, שבה הוכרעה אליפות העולם. סנה, שהיה חייב לנצח כדי לזכות באליפות באותו מרוץ, עמד על הפול פוזישן, אבל כשהאור הירוק נדלק (כך היו מזניקים אז מרוצים), מכוניתו של סנה דממה והוא נותר עומד על המסלול, נעקף ע"י מכוניות שרק במקרה לא התנגשו בו.
למזלו, הישורת הראשית בסוזוקה היא במורד קל, וסנה הצליח להתניע את המקלארן-הונדה והגיע לפניה הראשונה במקום ה-14, בעוד פרוסט שזינק מהמקום השני, הוביל במרוץ. מבלי להאריך, סנה החל לעקוף את המכוניות שלפניו האחת אחרי השניה, ובסיוע גשם קל שירד בהמשך, הצליח להדביק את פרוסט, לעוקפו, לנצח במרוץ ולזכות באליפות העולם במרוץ הלפני אחרון של העונה.
ככל קבוצת גרנד פרי, מקלארן של היום היא שונה לחלוטין מקודמתה. העידן של הבעלים/מנהלים הסתיים עם הדחתו של רון דניס ב-2016, אחרי שנים של כשלונות, וכשסגנון הניהול הצנטרליסטי עבר מהעולם. את מקומו תפס זאק בראון, מקצוען אמריקני, שבנה את קבוצת הפורמולה 1 מהיסוד כשהוא מגייס ומקדם בכירים נוספים מתעשיית הפורמולה 1 שיסייעו לו, הבולט שבהם אנדריאה סטלה, המכהן כיום כ-Team Principal, שבעבר, בפרארי היה שותף להצלחותיו של מיכאל שומאכר.
ב-2019 קידמה מקלארן את נוריס לעמדת נהג פורמולה 1 וב-2022, אחרי שנחשף הפלופ של החתמת דניאל ריקארדו, היא הימרה על אוסקר פיאסטרי, אלוף סידרת פורמולה 2 ב-2021, ואז נהג רזרבי בקבוצה אלפין, שהצטרף לקבוצה בתחילת 2023.
כמו ב-1988 למקלארן יש היום את המכונית הטובה ביותר על המסלול, הפעם עם מנוע מרצדס, המותקן במכוניות נוספות, אולם בניגוד ל-1988 אף אחד מהם - נוריס בשנתו השביעית בקבוצה, פיאסטרי בשנתו השלישית - טרם הוכיח שהוא שווה ערך לסנה או לפרוסט, הצוות מ-1988. ובכל זאת אם כבר משווים, הרי שפיאסטרי הוא תואם פרוסט בעוד יהיה זה חטא לנוריס לטעון שהוא תואם סנה.
לפני מספר שבועות העיד פרוסט שהוא היה זה שהביא את פיאסטרי לאלפין. לדבריו הוא גילה את פיאסטרי כאשר האחרון הוכתר כאלוף פורמולה רנו יורוקאפ בשנת 2019, ומשם הצטרף לאקדמיית רנו ספורט, שפרוסט היה ספונסר שלה. "אני מכיר את אוסקר טוב מאד," אמר פרוסט לאוטוג'ורנל. "אני הייתי זה שדחף את רנו לשלב אותו באקדמיה לפני זמן רב, כשהם לא רצו. הוא נהג מיוחד. אני אוהב את דרך העבודה שלו, שנראית קצת כמוני: הוא חושב על הרגע הנוכחי כדי לבחור את תמרון העקיפה הנכון ולהיות קצת יותר ערמומי."
עוד יזרמו מים רבים בנהרות אירופה עד שנדע האם פיאסטרי הוא אכן הפרוסט הבא. כפרוסט, פיאסטרי מצויד בכמות לא קטנה של חיסון נגד כריזמה, בדומה לנהיגתו, שהיא פחות אינטואיטיבית ויותר מחושבת מאשר של נוריס.
חוקי פאפיה
מה שבמידה מסוימת מפריע למאבק בין נוריס לפיאסטרי להתפתח כמאבק ספורטיבי טהור, הינם 'חוקי פאפיה,' הקובעים את כללי המשחק בין שני נהגי מקלארן, כללים שדניס, גם אם היה רוצה, לא היה מסוגל לכפות על סנה ופרוסט, שהתנגשו באופן מפורסם בגרנד פרי היפני 1989 כאשר סנה ניסה לעקוף את פרוסט לפני הצ'יקאן האחרון, השניים נתקעו מחוץ למסלול, פרוסט פרש, סנה הצליח להמשיך, ולנצח במרוץ, לפני שהניצחון נשלל, מיד אחרי המרוץ, בטענה שהוא חזר למסלול באופן בלתי חוקי. פסילתו של סנה העניקה את אליפות העולם לפרוסט. סנה ומקלארן טענו שהעונש נבע מהתערבות של ז'אן מארי באלסטר, צרפתי שהיה אז הבוס של FISA, הגוף שהיה אחראי לתקנון ולשיפוט במרוצי פורמולה 1, טענה שהוכחשה ע"י כל המעורבים. מקלארן ערערה על התוצאה, ובדיון שנערך נקנס סנה ב-100,000 דולר ואף הוגדר כ"נהג מסוכן."
השאלה המעניינת לחצי השני של העונה היא האם גם אחרי שמקלארן הבטיחה לעצמה, מעשית, את אליפויות העולם ליצרניות ולנהגים, היא תשחרר רסן ותאפשר לשני נהגיה להתחרות באופן חופשי יותר האחד נגד השני מאשר עד כה. זה עדיין לא יהיה כמאבק בין סנה ופרוסט, שהיה גם מאבק בין פילוסופיות מרוצים, אבל זה יאפשר סיום מרתק לעונה שבה מקלארן דומיננטית כמו שלא היתה מאז 1988.