כאשר איגור זלאטנוביץ' הגיע להפועל באר שבע, ויון ניקולאסקו למכבי תל אביב, היה ברור ששתי הגדולות של הליגה לא קנו 'חתול בשק', אלא תגברו עצמן במבקיעים מוכרים ומוכחים, אבל נכון לעכשיו השניים עדיין לא הצליחו לממש את התקוות הגדולות שתלו בם.
את השאלה מדוע יש להפנות לא רק אליהם אלא במיוחד לעברם של ז'ארקו לאזטיץ', מאמן מכבי, ורן קוז'וך, מאמנה של באר שבע. דווקא משום שיון ואיגור מכירים היטב את הליגה שלנו, אמורים היו המאמנים לדעת מה סוד כוחם בכיבוש שערים. עושים זאת למשל על ידי צפייה בווידאו בשערים שהבקיעו כאן בעבר הקרוב, ובעיקר כיצד הם הגיעו לאותם מצבי הבקעה. אני רוצה להאמין שכך נעשה בהפועל באר שבע ובמכבי תל אביב.
אולם זהו רק חלק אחד במרכיב שיאפשר לשתי הקבוצות לקבל מניקולאסקו ומזלאטנוביץ' את מה שהם יודעים לעשות. חלק נוסף חייב להתבצע בשטח, באימונים השוטפים על כר הדשא. התרגול הזה יקל על התאקלמותם. הוא ישפר את שיתוף הפעולה ההכרחי שבינם לבין שחקני הקישור, ובינם לבין חבריהם למערך ההתקפה. הדברים האלה נאמרים מתוך הבנה שמי שיודע לכבוש, אינו שוכח את המלאכה. במשחקים האחרונים שחזיתי נראו שני החלוצים כנטע זר בקבוצותיהם. אני מקווה שהדבר לא נעלם מעיני המאמנים.
סבלנות אף היא אחת ממילות המפתח להצלחתם של הכדורגלנים האלה. סבלנות פירושה להעביר אליהם את המסר והתחושה שהאמונה ביכולתם קיימת ולא פגה. החלפתם במהלך המשחקים אינה מסייעת לכך.
לי אין ספק שניקולאסקו וזלאטנוביץ' ערים לעובדה שמכבי תל אביב והפועל באר שבע ממתינות בקוצר רוח לרגע שבו ישתחרר המעצור, וששניהם ישובו להבקיע. ככל שהשערים בוששים לבוא, עלול מד הלחץ אצל יון ואיגור לטפס. לחץ כזה גורם לעצבנות ולחוסר ריכוז במשחקים, שתוצאתם ידועה: קושי בהבקעת שערים. רק שקט נפשי יכול לחולל את המפנה. בלעדיו יהיה קשה מאד להצליח.