השוואת נתונים של לאמין ימאל בגיל 17 לאלו של ליאו מסי בן ה-17 וכריסטיאנו רונאלדו בן ה-17, לא מותירה מקום לספק. בגיל 17 לאמין ימאל הוא שחקן הרבה יותר מפותח ממה שהיו שניים מגדולי השחקנים בכל הזמנים בגיל 17. ימאל, בגיל 17, שיחק 100 משחקים בקבוצת בוגרים. הוא כבש 22 שערים ובישל 33. רונאלדו, באותו הגיל, שיחק רק 19 משחקים ובהם כבש חמישה שערים ובישל ארבעה. מסי אפילו לא הגיע ל-10 משחקים (9) וכבש רק שער אחד. הוא לא בישל שער עד גיל 18.
ימאל, שמצילומים שלו ממסע ההופעות של ברצלונה באסיה, ניתן להסיק שהוא הגדיל מאסת שריר ולבטח נראה חזק יותר - עשה את מה שעשה בכדורגל עד כה עם גוף של נער. והוא עשה את זה מול גברים בכושר הטוב בעולם. ימאל הוא כמובן תופעה מופלאה ונדירה בעולם הכדורגל אבל נראה שהמסע שלו העניק השראה לנערים אחרים עם שאיפות דומות וגם איפשר למועדונים שלהם לתת להם צ'אנס.
בצרפת יש מספר שחקנים שכבר רשמו את הבכורה שלהם בכדורגל בוגרים בגיל 16 - אחד מהם עשה את הבכורה בבוגרים עוד לפני ימאל (דזירה דואה, שאף כיכב בגמר ליגת האלופות בגיל 19). פרנססקו קאמרדה האיטלקי כבר הופיע במדי מילאן בגיל 16 והשנה יושאל ללצ'ה כדי לקבל דקות משחק משמעותיות ולחזור לרוסנרי מוכן יותר.
ובאנגליה, מקס דאומן בן ה-15 הציג כישורים פנטסטיים בטור קדם העונה באסיה של ארסנל וסביר מאוד להניח שהוא ישבור את השיא של חברו לקבוצה, אית'ן וואנרי, ובעונה הקרובה יהפוך לשחקן הצעיר אי פעם שרושם הופעה בפרמיירליג. ליברפול גם הציגו כישרון על בן-עשרה - ריו אנגומאה שהציג יכולות מרשימות במשחקי קדם העונה של אלופת אנגליה. אגב, גם בענפים אחרים גם רואים ספורטאים יותר ויותר צעירים. יו זידי היא שחיינית בת 12 שזכתה במדליית ארד באליפות עולם בסינגפור השנה.
אז איך זה ששחקנים כל כך צעירים, שעל פי החוק בבריטניה עדיין לא יכולים לחלוק חדר הלבשה עם שחקנים בוגרים, יכולים להרשים כל כך מול גברים? ובכן, לפי מילותיו של ג'סי פינקמן "סיינס, ביץ'". מדעי הספורט מאפשרים לבנות את הגוף והמוח של המתבגרים האלה על פי נוסחאות מוכחות וככה הם עולים למשחק מול גברים חזקים מהם ומתמודדים עימם שווה בשווה - בכוח ובטח באנרגיות.
הביטו בתמונות של דאומן הצעיר ותראו שחקן עם גוף שאמנם קטן מזה של הכדורגלן המקצוען הממוצע אך לא פחות שרירי. ומאחר שדאומן וילדים בני גילו שגדלו באקדמיות מובחרות נהנו מתרבות של "הכנה מיטבית ומדעית", הפערים הגופניים בין גבר לנער כבר לא כל כך משמעותיים.
"היו התקדמויות ענקיות במדעי הספורט" הסביר ל"את'לטיק" דז ראיין, שהיה אחראי על "פיתוח אתלטי" באקדמיה של ארסנל בין השנים 2012 ל-2021. "וזה אומר שרמות הכוח, העוצמה, הטכניקה, מגוון תנועה והכוח מתפרץ מתקדמות גם. אפשר לעשות איתם תוכן הרבה יותר מתקדם בגיל יותר צעיר וזה מוביל לכך שהשחקנים מפותחים יותר בגיל צעיר יותר".
לפי ראיין באקדמיות איכותיות, הילדים מקבלים מה שהוא מכנה "השכלה גופנית" מגיל 12 וזה כולל עבודה בחדר כושר אבל גם אימונים מותאמים אישית לגוף שלהם ולהתפתחות הגופנית שלהם. זה הופך לחלק משגרת האימונים שלהם, שהופכת לתרבות "ההכנה המיטבית". לפי ראיין "זה שונה מהדור הקודם של השחקנים".
במקביל לידע הנרחב במדעי הספורט, יש יותר ויותר ידע בטיפוח המוח ובשמירה על הנפש של הילדים האלה - במיוחד במועדונים ששמים דגש על טיפוח צעירים. "אנחנו עובדים על חוסן נפשי כל יום במועדון" סיפר פר מרטסאקר, מנהל האקדמיה של ארסנל ל"ניו קמדן ג'ורנל". "זה משהו שנותן לגאנרים באקדמיה את הכלים ואת הביטחון שהם צריכים ללמוד ולצמוח". לפי מרטסאקר, בעבר שמו פחות דגש על המנטליות והנפש של הספורטאי באקדמיות. אלו היו דברים ששחקנים "מביאים מהבית" והתפיסה היתה שאי אפשר ממש לפתח אותם.
מרטסאקר ומנהלים מודרנים אחרים, במיוחד כאלו שהיו כדורגלנים בעצמם ושמו דגש על אימונים מנטליים כדי להשתפר בעצמם (למרטסאקר היה 'מאמן ניורו-אתלטי' אישי בשם לארס לייהארד) יודעים שטיפוח ופיתוח המוח והנפש של הכדורגלן חשובים לא פחות מאשר ההתקדמות הגופנית שלו. כאמור, מה שמאפשר לבני 15 לשחק מול גברים ולא להיראות כמו בני 15 זה המדע. מדע הגוף, מדע המוח ומדע הנפש.