מעטים מאוד האמינו שמכבי תל אביב תהיה כה חלשה במשחקה מול חמרון במלטה, אבל זה בדיוק מה שקיבלנו ממנה משך 71 דקות מורטות עצבים. ממש באותה דקה מימשה חמרון את יתרונה על פני מכבי בזכות שער שהשיגה מהנקודה הלבנה, ומחוגי השעון החלו לאוץ במהירות לעבר סיום המשחק.
אוהדיה של אלופת ישראל לא האמינו למראה עיניהם, אלא שאז התעוררו לפתע שחקניה, ובסיום מותח הפכו את הקערה על פיה.
אין ניצחון מתוק יותר מניצחון בשניותיה האחרונות של תוספת הזמן, שהוכרעו מרגלו של מדמון. זה קרה מפני שהצהובים נזכרו להתחיל לשחק דווקא לאחר שמצאו עצמם בפיגור של 1:0. לא בכל פעם, ובוודאי לא מול קבוצה טובה מחמרון, ניתן לעשות זאת בקלות.
מכבי תל אביב ניצלה היטב שתי שגיאות קשות בהגנה המלטזית כדי לנצח 1:2, ולמלט אותה מבושה. ראשון שהחזיר אותה לתמונה היה רוי רביבו, שהבקיע לאחר כדור קרן, וכאמור, מדמון הוא שקינח בשער, שיאפשר לקבוצה להתכונן לגומלין, רגועה ובטוחה יותר.
עם זאת, אין להתעלם ממשחקה הנרפה משך דקות רבות מאוד, בהן הייתה חמרון האנרגטית יותר והיוזמת יותר. שוב התברר ששום קבוצה ישראלית אינה רשאית להמעיט מיכולתן של יריבות המייצגות את מלטה ודומיה. עובדה היא, שלחמרון היו למשל יותר הזדמנויות להבקיע מאשר למכבי תל אביב.
חולשתה של מכבי ניכרה בעיקר במרכז השדה, והשפעתו השלילית הייתה מיידית, הן על ההגנה והן על ההתקפה. ניקולאסקו פתח בעמדת החלוץ המרכזי, וגם אמש (ג') לא היה מי שיספק לו את הכדורים, וזו לא הדרך. גם פאטצ'י כמעט ולא בא לידי ביטוי.
המפנה התחולל כאשר אושר דוידה נכנס כמחליף. כהרגלו תרם דוידה הדינמי תרומה חיובית, שהוכיחה שמקומו הוא בהרכב הפותח ולא על הספסל. לוותר עליו משך דקות ממושכות, זהו לוקסוס שהקבוצה לא יכולה להרשות לעצמה.
כבר נאמר שסוף טוב הכל טוב, ואולם חשוב מכל שהסוף הטוב יהיה גם בגומלין.