"נבחרת הנוער תחת עמנואל שפר יצאה לראשונה לאליפות אסיה לנוער בסייגון, ויאטנם, הזמנה עם כותרות ענק בתקשורת. לפני הטיסה מתחתי שריר וסובבתי את הברך, לא יכולתי ללכת. שפר ביקש שאקבל זריקות, אבל הפציעה לא אפשרה החלמה מהירה. סוכם עם המאמן והצוות הרפואי שאני נשאר בארץ. אבא שלי עודכן על ההחלטה שלי עם שפר שאני לא ממריא.
"ביום ההמראה היה מי שהלשין בזדון על ראשי המשלחת שתאריכי הלידה של מוצי ליאון, זלצר ובורסוק זויפו כדי שיוכלו לשחק. נוצרה מהומת אלוהים בספורט הישראלי. השלושה לא הורשו לשחק בטורניר. היה מי שהפיץ שמועות כזב וזדון כי אבא שלי העביר את סיפור הזיופים בגלל שלא טסתי לווייטנאם".
מי עשה זאת?
"נשארה תעלומה. אבא שלי לא עשה דבר כזה, כי הוא ידע שאני לא טס בשל פציעה. אבא שלי לא עשה ולא יעשה דבר מכוער כזה".
הדובר הוא אבשלום מרכוס, אחד הבודדים שנותרו כדי לספר על שושלת האליפויות של הפועל פתח תקווה. "אבא יוסף נולד בניו יורק, לשם עברה המשפחה מרומניה. אבא עלה למדינת ישראל, שיחק במכבייה השלישית. הוא הקים את קבוצת הכדוריד של הפועל פתח תקוה והיה מנהל נבחרת ישראל, היה עובד שב"כ ונפטר במילוי תפקידו בגיל 64, בשנת 1974 זאת הייתה התקופה הקשה ביותר בחיי. אמא אסתר השתתפה במשחקי הכדורסל. אחי דרור היה שחקן בקבוצה ובנבחרת ישראל, כשעדיין שיחקו כדוריד על מגרש גדול של כדורגל עם 11 שחקנים.
"סבתא שלי אלישבע הייתה אחותו של אבא של אבשלום גיסין, מייסד מכבי פ"ת בשנת 1912, שהיה שחקן הקבוצה וסגנו של השומר האגדי אברהם שפירא. אבשלום, יחד עם שישה מחבריו, נפלו ב־1920 על הגנת המושבה מפני פלישת כנופיות מהאזור. על שמו נקרא רחוב מוביל בעיר, וקבוצת מכבי פ"ת הוסיפה לשמה את השם "אבשלום". סבתא אלישבע הייתה מהגננות הראשונות בירושלים, היא הייתה הגננת של צילה, אמא של בנימין נתניהו. אני נולדתי בישראל ב-4 באפריל 1944 ואני נקרא על שמו של אבשלום גיסין".
היכן התגוררתם בפתח תקווה?
"בשכונת הרכבת ליד בית האריזה, אזור של מספר בתים מוקף פרדסים, שועלים ותנים שקולם נשמע היטב ונראו בהמוניהם. בשכונה התגוררו הכדורגלנים מיקי שיינפלד, יהודה רביוב ודני קטלן. שיחקנו כילדים במשטחים פתוחים, את ארגזי התפוזים הצבנו לגובה כשערים. ימים מאושרים של תחילת מדינת ישראל. אדם בשם פילברג, איש מכבי פ"ת, שלח אותי להירשם בקבוצת מכבי פ"ת, תחת המאמן עמיחי כרמלי. עמיחי זיהה את הכישרון שלי והעלה אותי מהר מאוד לקבוצת נערים בוגרת יותר.
"אמא שמעה שאני עם ילדים בוגרים יותר, באה למועדון ודרשה בתוקף להחזיר אותי לקטנים יותר. אמא פחדה שירביצו לי, וכך, בלי ידיעתי, על פי דרישת אמא הורידו אותי לקטנים. מעשה שהרגיז אותי, והחלטתי לעזוב את מכבי פ"ת. התחלתי להתאמן באתלטיקה אצל המאמן האגדי מרדכי מגלי. רצתי, קפצתי לרוחק, וגם שיחקתי כדורסל".
ואז רואה אותך יעקב קרלינסקי.
"קרלינסקי היה הקפטן של נחום סטלמך בקבוצת הנוער של הפועל פ"ת. מנהיג ואיש מיוחד שהקדיש את זמנו לקבוצה. הוא צפה בי באימונים, וצירף אותי להפועל פ"ת. לאחר שני אימונים הוא הכניס אותי לחדר ההלבשה, פנה לניסים קלדרון (היסטוריון הפועל פ"ת - א.ג.) שהיה שחקן בנוער, ואמר לו לתת לי את החולצה שלו, מספר 9. כאן החלה למעשה הקריירה שלי ככדורגלן הפועל פ"ת, בנוער, לצידם של דרור קשטן, יחזקאל בן־טובים, דב וולקן, דוד רוטקוביץ' ועוד".
הוא למד ביסודי בבית הספר פיק"א, בכיתה מקבילה לזאביק זלצר, בתיכון מקצועי מקס פיין. "בהמשך זומנתי לנבחרת הנוער, התאספנו בהתאחדות לכדורגל הישנה ברחוב דובנוב, שם נסענו להתאמן בר"ג. כמעט כל הכיתה עזבה את הלימודים ובאה לראות את האימונים בנבחרת. מנהל בית הספר קרא לי וביקש שלא אקח את כל הכיתה, יספיקו שני תלמידים לספר מה היה".
השרות הצבאי שלך?
"עשיתי קורס מדריכי ספורט של פיקוד ההדרכה תחת המאמן רלף קליין, בו השתתפו ספורטאים מענפים רבים, בהם איציק ויסוקר ששיחק איתי מהילדים, קלמן סופרין, דוד גביזון, דני לדר, פיני קינסטליך, רמי גוט ועמוס גלעד".
ספר על הבכי של גיולה מאנדי.
"נבחרת הנוער שיחקה בטורניר בהאג, הולנד, טורניר בו זכינו. זה היה האחרון כמאמן בישראל של מאנדי. הוא עבר בבכי משחקן לשחקן, חיבק ולחץ יד, נפרד מהכדורגל שלנו".
והיה גם המשחק נגד סטוק סיטי וסטנלי מתיוס.
"היה משחק ידידות בו מאנדי העלה מספר שחקנים מהנוער, יחד עם מספר בוגרים. שותפתי, וזוכר את מוצי ליאון נכנס במתיוס מספר פעמים בנוקשות אדירה, שגרמה לאגדת הדשא האנגלית להחליף צד במגרש".
עונת האליפות האחרונה של הפועל פ"ת?
"המאמן מינדה יובנוביץ' היוגוסלבי העלה אותי לבוגרים בגיל 18. הוא נתן לי לשחק לצידם של אלילי הכדורגל שלי, בהם יעקב ויסוקר, פטרבורג, חיים בכר, נהרי, האחים רצאבי, קופמן, סטלמך ועוד. באימונים ובמשחקים היה קשה לי להאמין שאני בחדר הלבשה ומגרש אחד איתם".
הכרטיס האדום והאיומים עליך?
"שיחקנו נגד הפועל טבריה, החלוץ שלהם אשר יעיש נכנס בי בפראות, החזרתי לו מכה, והשופט אברהם קליין שלח אותי החוצה. המשפחה של יעיש איימה עלי כי יחזירו לי בטבריה. ניצחנו אותם 0:3 ו-1:4.
הוא זוכר היטב את מגרש האליפויות. "אין דבר יותר מרגש מהמגרש ברחוב אברבנאל. כבר בבוקר, משחק כדוריד 11, נערים ונוער, ואחר הצהריים מגרש מלא עם אוהדים מכל הארץ, כולל קיבוצים ומושבים".
איך זה לזכות באליפות?
"אצל רוב השחקנים זה היה כאילו דבר מובן מאליו, גם האוהדים התרגלו לאליפויות בכל עונה. היינו טובים מכול השאר. עבורי זאת הייתה חוויה והתרגשות ענקיים. גם עלי הצביעו או עצרו האוהדים בכל פתח תקווה".
הוא נזכר בנחום סטלמך הגדול. "לפני המשחק הראשון שלי, סטלמך ביקש ממני לשחק רגיל, בלי התרגשות. בסיום הוא נתן לי נשיקה, וקופמן חיבוק".
השכר החודשי שלך בהפועל פ"ת?
"קיבלנו קופונים לאכול בקפה הנשיא. בכל חודש נתנו צ'ק של כמה לירות, כסף מאוד קטן. חובבנות מלאה. עבדתי בתחילה בפחחות, במוסך כחול לבן".
סטלמך מזמין אותך לנבחרת ישראל?
"סטלמך, הקפטן של הנבחרת הלאומית, קרא לי יום אחד והודיע לי להצטרף אליו לכפר המכבייה, לנבחרת ישראל. אכלתי ארוחת ערב, והצטרפתי לאימונים של המאמן מילובן צ'יריץ'. עשיתי שני אימונים, אבל מתחתי שריר והדרך שלי בנבחרת הלאומית תמה".
יש לך 7 שערים במשחק גביע.
"משחק גביע המדינה נגד מכבי באר שבע. ניצחנו 0:17, כבשתי 7 שערים".
וגם גול לרשת של חודורוב.
"עונת 1963/64. חודורוב היה אגדת דשא בכל הארץ. כילדים צעקנו 'בעיטה וחודורוב סופג'. חודורוב שיחק בהפועל ר"ג. ניצחנו בבית 1:2 וכבשתי. חלמתי על הגול הזה כל הילדות, עכשיו זה היה שיא ההתלהבות וההתרגשות לחזור למרכז המגרש ולראות את חודורוב מוציא את הכדור מהרשת".
אבל גול הגולים היה נגד מכבי ת"א. "ראיתי את השוער אשר גרטלר ניצב בסביבות נקודת הפנדל. בעטתי מחצי מגרש, ועוד ברגל שמאל החלשה, כדור נהדר אל בין חיבורי הקורות.הבעיטה גרמה לי לפציעה, ומיד הוחלפתי".
אתה פוגש אחרי מספר שנים את גרטלר.
"הפכתי בהמשך לאיש בורסת היהלומים, בהצלחה גדולה. פגשתי בבורסה את גרטלר. הוא פנה אלי ואמר: 'אתה מוכר לי, אתה אבשלום מרכוס? בגללך, והגול המרהיב, גמרתי את דרכי בין קורות מכבי ת"א'.נהבהרתי לו בחיבוק כי גם אני, בשל הפציעה, זה היה מהמשחקים האחרונים שלי בהפועל פ"ת".
הוא עזב את הפועל פתח תקווה. "הגיע המאמן אדמונד שמילוביץ'. הייתי בתוך סדרת פציעות, כולל ניתוח כתף ומניסקוס. הוא דרש ממני לשחק גם פצוע, החלטתי לעזוב את הקבוצה".
המשך הדרך?
"במקביל לכניסה שלי לעסקי היהלומים, הייתי מאמן־שחקן בגבעת השלושה. בהמשך פנה אלי גדעון טיש, שהיה מאמן הפועל הרצליה, ושכנע אותי להצטרף אליו - קבוצה טובה בליגה השנייה עם רפי פרל וגדעון כהן, אבל מלחמת ששת הימים מנעה מאיתנו לעלות ליגה. סיימתי תחת המאמן ג'רי חלדי בהפועל קריית אונו".
ספר על המשפחה.
"הכרתי את יעל בפגישה מקרית בקריית טבעון. החתונה התקיימה ב־1967 באולמי תחביב בת"א. יש לנו שלושה ילדים: דלית שהייתה מתעמלת והיום שופטת בינלאומית בהתעמלות אומנותית; שחר, שהוא אומן בינלאומי בעבודות וידאו ומרצה באוניברסיטאות; מיכל, כדורסלנית עבר בנבחרת הנערות ובבוגרות של מכבי ת"א. יש לנו שישה נכדות ונכדים, ואני מתגורר בנווה עוז".
הולך לכדורגל היום?
"בשנים האחרונות אני לא הולך לכדורגל, ממש אין לי סבלנות. אבל אני נפגש עם שחקני העבר, דור האלופים שלנו שהולך ופוחת".