דניאל פרץ עזב את באיירן מינכן לטובת המבורג, במטרה לראות סוף סוף מגרש וללבוש את אפודת השוער של העולה החדשה לבונדסליגה. כולי תקווה שכך יקרה, אבל לשם כך יהיה עליו להפגין יכולת שיא לאורכה של כל העונה.
מפני ששידרתי, ולא רק בעונה שחלפה, יותר ממשחק אחד של המבורג, מדובר בקבוצה הרחוקה מאוד מאיכותן של הגדולות בכדורגל הגרמני. לכן, אם תצליח להשתכן במרכז הטבלה, יהיה זה עבורה הישג גדול. אומנם מדובר במועדון רב הישגים, כולל זכייה אחת בגביע אירופה לאלופות, אולם מים רבים זרמו מאז.
דניאל פרץ ודאי ידע לאן הוא מגיע, וקל להבין מדוע העדיף להישאר בגרמניה. מי לא רוצה לשחק בליגה הנחשבת, ובצדק, לאחת מהטובות ביותר ביבשת? לאנשי באיירן, שאליה הוא אמור לשוב כבר בתום העונה, יהיה כך קל לעקוב אחריו. לא אופתע אם אחד מהם יגיע כצופה לכל משחקיה של המבורג. זהו אפילו צעד הגיוני ומתבקש.
התאקלמות בקבוצה חדשה אינה נעשית מרגע לרגע, והיא דורשת זמן וסבלנות. משום שהפעם הזמן קצר, חובתו של דניאל להוכיח את כישוריו כבר מהדקה הראשונה שבה לבש את מדיה. מי שמרוצה מהמעבר הוא כמובן המאמן הלאומי שלנו רן בן שמעון. גם לו ברור שהשוער הפותח של הנבחרת לא יכול לשבת ללא גבול על הספסל או ביציע של הקבוצה שבה הוא רשום. מכאן, שרן נשם לרווחה כששמע על המעבר להמבורג, והכול מתוך אמונה שפרץ אכן ישחק. אין תחליף לכושר משחק, והדברים נאמרים למרות שדניאל אינו משחקני השדה, שכושר משחקם הוא תנאי לקבלת חולצת ההרכב.
השוער הישראלי יודע ששועריה של המבורג לא יעשו לו חיים קלים. גם הם חפצים באפודת השוער הפותח - לא רק דניאל. הצלחתו תהיה הצלחתנו.