קצת לפני חצות, שעת נעילה. עומר אצילי מכניס ראש בריא וקובע בנגיחה 1:2 לבית"ר ירושלים. בנגיחה, אצילי, כשכבר היינו בטוחים שהוא משחק בלי ראש, או לפחות לא מרבה לנגוח. מהדורות החדשות כמעט הוציאו פוש. במשחקה השישי העונה במוקדמות אירופיות, אחרי שני משחקים מול אקס קבוצת פאר מבולגריה, אלופה קפריסאית עם אורך חיים קצר מזה של בני ריינה, מועדון יווני חצי מפורק, וקבוצה בלתי ידועה מבלארוס שמארחת במקום בלתי ידוע בהונגריה, הצליח עומר אצילי, בשערו ה-21 בגביעי אירופה, להכניס את כל כובד ניסיונו ולהכניע את אימפריית הכדורגל המונטנגרית.
אני עוד זוכר את הימים שבהם מכבי פתח תקוה, תקעה חמישייה במשחק חוץ מול באשקימי המקדונית, שהופיעה למשחק עם בעלים בלי יד. היום, בסיכום שתי העונות האחרונות, נמצאות הקבוצות הישראליות במקום ה-38 (מתוך 55) בטבלת הניקוד המצטברת, בין פינלנד למונטנגרו. תארו לעצמכם מה היינו עושים בלי הנגיחה המפוארת של אצילי? מסיימים את השבוע מתחת למונטנגרו, שלא לדבר על הנגיחה העוצמתית של אלעד מדמון, שהוא כרגע הערן זהבי של מכבי תל אביב, זה שמבקיע בדקה ה-100. אמנם לא באזל, רק פאפוס, אבל היי, זהבי היום בן 38, מכבי רצו לקידמה.
אין קשר השבוע למלחמה, אלא אם כן משליכים על זה שמביאים לפה זרים שמקבלים את הטילים החות'ים עם אטמי אוזניים או פשוט מגיעים ממדינות שלא עוברות שלב בפיפ"א 26. הכדורגל הישראלי חולה. אין פה חזון, אין מעוף, הבעלים מסתכלים רק על כסף, לא מחפשים איכות, לא שואפים, רק שורדים. פה יתחילו להשקיע רק כשיראו העפלה ודאית לשלב הסופי. ולא בגלל העומס, אלא בגלל הדיבידנד. זכויות היוצרים למיטש גולדהאר, אבל זה ניכר אצל כולן. בסגלים שחקנים לא רצויים ועל המדף שחקנים בפרופיל גבוה, אבל לא, ממש לא, פה לא ישקיעו אם אין תמורה מיידית.
ארנולד גאריטה עולה מהספסל בבאר שבע וגיא מלמד מחפש קבוצה. גיא מלמד נכנס בסיום העונה שעברה למועדון אקסקלוסיבי של כובשי 100 שערים ומעלה בליגת העל. זה אירוע שקורה אחת לכמה שנים. קדם לו איתי שכטר, וזה שקדם לו היה ערן זהבי. מלמד הוא חלוץ שקוף, מהסוג שהיה מוטי קקון: לא נבחרת, לא הערכה, לא משחק כרגע באירופה, לא משחק בשום קבוצה. ולמה? כי הוא יקר.
הפועל באר שבע הייתה אתמול לא רעה. הניעה כדור, שלטה, ביטלה את הקהל היווני והפסידה. היא הפסידה כי פיליפה רלבאס נעץ בה מתוך רחבת החמש, כי היא חותרת לשמונה זרים, משתפת רק שלושה, ושני הבלמים שלה ישראלים מלידה, אחד מהם עם פגיעת ראש מהמחצית הראשונה.
בואו נתמקד רגע בבאר שבע ובבעלים המורדת שלה, אלונה ברקת, שרצה כל הקיץ להעביר הוראת שעה לשתף 12 זרים, הסתפקה ב-8, ועלתה למשחק שלה באתונה עם שני זרים, כשהיא מכניסה את השלישי - שלא אמור להישאר - בדקה ה-74. א.א.ק אתונה לעומת זאת עלתה רק עם שני יוונים בהרכב והעלתה מהספסל ארבעה זרים נוספים, ביניהם אנתוני מרסיאל האגדי. קבוצה רצינית.
מה היה הטיעון המרכזי של ברקת? הרצון להגיע רחוק באירופה, להתמודד שווה מול שווה עם היריבות האימתניות (אני צריך להזכיר מאיפה?). הרי מכבי חיפה פירקה את אולימפיאקוס באתונה רק לפני שלוש שנים. מה זה פירקה? לגורמים. ובאר שבע, מול קבוצה פחות מפוארת, אפילו לא כבשה שער, כשהיא מסתובבת ברחבה היוונית כאילו זו הרחבה של הפורום בבאר שבע.
אז לא, הטיעון האמיתי לרצון להעלות את מספר הזרים הוא להוריד את כוח המקח של השחקן הישראלי, לצמצם עלויות, לשלם פחות מס, לקמבן את המערכת. מלמד ימצא בסוף קבוצה, או שיפחית משמעותית בעלויות, או שיגיע לקפריסין, שם גם ככה אין קפריסאים. הבעלים ינצחו בסוף אותו ואת ניר אלון ופקידי הסתדרות העובדים.
הפועל באר שבע, הקבוצה הטובה בארץ נכון לעכשיו, מסתובבת באירופה כבר שלושה משחקים ללא ניצחון, עם שני שערי זכות בלבד, עם איגור זלאטנוביץ', 0.4 שערים למשחק בליגת העל - ממוצע מדהים - ואפס שערים בארבעה משחקים רשמיים. היא עפה מול קבוצה שאת האלופה שלה העיפה בעבר במסע היפה שלה באירופה ואתמול הפסידה לקבוצה שמייצגת מדינת כדורגל שספגה מהלומות לא פשוטות בעבר מקבוצות ישראליות.
ומכבי חיפה הובכה אתמול עם 7 זרים בהרכב ומכבי ת"א קרטעה עם 7 משל עצמה, אבל אלונה עלתה למשחק שאולי שווה לה מיליונים - כי מהקונפרנס אפשר לרדת רק לריינה - עם שני זרים, ארנולד גאריטה מהספסל ועוד אחד שלא שותף.
העיקר להוציא עין לשחקן הישראלי.
קצת לא מובן לי מה קרה למכבי חיפה בשנה ושבוע האחרונים. בסתיו 22 ביקרו אותה מסי, אמבפה וניימאר, היום היא לא מצליחה לנצח בלי קהל קבוצה שמשחק בה סטיבן אלפרד מחדרה, קבוצה שלא יוצאת עם תיקו משכונת התקווה מול כפר שלם. לפעמים נדמה שמכבי חיפה זה רק קהל. חוץ מזה, לא נשאר שם כלום.
דייגו פלורס הוא שם גדול - כעוזר מאמן. כמאמן יש לו פחות מ-100 הופעות על הקווים, רובן בליגה שנייה בארגנטינה. במונחים ישראלים, זה כמו שמכבי חיפה תמנה את עומר פרץ למאמן, ולעומר פרץ יש יותר קבלות באימון מפלורס.
פלורס עובד עם הקבוצה כבר כמה שבועות. אם המסקנה שלו ששחקנים כמו ליסב עיסאת וגוני נאור יפתחו בהרכב במשחק באירופה ואילו שון גולדברג ועלי מוחמד יעלו מהספסל ברבע השעה האחרונה, אז מישהו לא עשה לפלורס הדרכה רצינית בהעברת התפקיד. כל הניסיונות האלה - משמע מדובר במשחקי הכנה - לא יכולים לבוא על חשבון הכנסות על העפלה למפעל אירופי. מכבי חיפה נראית רע, ממש. אין בקישור שלה כלום, גם כשמצטרפים אליו כנפיים כמו חזיזה וקורנו. קישור אחורי של נגרים, ודיא סבע אחד. אתה מסתכל ממה שנשאר ממכבי חיפה, שלקחה פה שלוש אליפויות מוחצות ממש לא מזמן, ואתה שואל את עצמך איפה כל זה נעלם? מצד שני, זו מכבי חיפה של סבאח ונומה קאליו. אם היא תעוף מול טורפדו בלאז או איך שקוראים לה, תיראו מופתעים.
אז בית"ר ירושלים הצילה את הכדורגל הישראלי ממבוכה מוחלטת, והיא ממש ניצחה בחוץ, וזה לא דבר מובן מאליו בכלל כשמדובר בבית"ר, קבוצה שלא ניצחה 8 שנים באירופה ולא הייתה בחייה בשלב בתים (וגם לא תהיה, כי אין יותר שלבי בתים).
ובית"ר ניצחה כי היא הקבוצה היחידה שנותנת קרדיט וכבוד לשחקן הישראלי המרגש. אם מכבי ת"א איבדה בקיץ אחד את ערן זהבי, וגבי קניקובסקי ובקרוב גם את דור תורג'מן, ומכבי חיפה נפרדה מדין דוד וליאור רפאלוב, אז לבית"ר חשובים הישראלים. ירין לוי עוד שם, ועדי יונה, ודור מיכה פותח, ושועה ואצילי. ובסוף, זה מה שמכריע לה את המשחק, גם הטעות של אורי דהן.
זה כל כך חשוב, במגדל בבל שאליו דוהר הכדורגל הישראלי, שיהיו עוגנים. שועה הוא עוגן, אצילי בוודאי (הוא הבא בתור להיכנס לרשימה שמלמד נכנס אליה), והם חתומים על הניצחון הזה, שקרוב לוודאי יסייע לבית"ר לחלוף על פני המשוכה הנמוכה, לקראת הקרב על הוועד מול ריגה או דילה גורי.
בית"ר ירושלים - כהרגלה - מתנהגת בכללי שוק של לפני 20 שנה, וזה מה שיפה אצלה, היא יותר רומנטית מהאחרים וברק אברמוב פשוט פחות משתגע מהאחרים. אמנם הודעת האי החתמה של זהבי הייתה מביכה אפילו בסטנדרטים של בית"ר, אבל גם אם אנחנו לא מסכמים את המשחקים אתמול על סמך תוצאות, בית"ר עוברת פגרה טובה, והיא נכנסה בצורה לא רעה לעונה.
איך זה ייגמר בסוף העונה? לא ברור, העיקר שטדי יהיה מלא. בינינו, זה עוד מעוז רומנטי שטרם נכבש.