"במלחמת יום כיפור שהיתי עם הגדוד שלי בסיני, עסקנו בבניית גשר, יחד עם הפלוגה של חברי הקרוב ביותר, יהודה חודדה. החל ירי של קטיושות, ירי מסיבי. הפקודה הייתה לרוץ לשוחות החפורות. חודדה קרא לי לבוא איתו לשוחה שלו, אני רצתי לכיוון הסוללה שלי. יהודה חודדה, שרק יום לפני ישבנו כל הלילה ודיברנו על תוכניות העתיד, נהרג בשוחה. יהודה הוא דוד של אלירן חודדה, מאמן עירוני טבריה היום".
הדובר הוא אלי פוס, מהסמלים הגדולים בהיסטוריה של הפועל כפר סבא. "אבא יוסף, אמא מרים, שניהם עלו לארץ ישראל מגרמניה, בה נולדו. יש לי אחות בוגרת ממני, חנה. אני נולדתי בתאריך 01/08/1950. "אמא עלתה ארצה במסע ארוך מגרמניה דרך הדנובה לטורקיה, סוריה לארץ. השם פוס? בשפה הגרמנית היום הפירוש הוא רגל. בגרמנית יותר עתיקה הפירוש הוא שועל".
יש לו סיפור מצמרר, דרמטי והיסטורי על אביו ועל האוניה "פאטריה": "אבא עלה במסגרת הכשרת הנוער בנובמבר 1940 והיה על אוניית הגירוש הבריטית 'פאטריה', שעגנה בנמל חיפה במטרה בריטית לגרש את המעפילים שנתפסו בלב ים, לגרשם למאוריציוס. ארגון ההגנה, במטרה לעכב את הגירוש, הטמין פצצה באוניה שעגנה בחיפה. הנזק בפיצוץ היה גדול מהתכנון; כ־250 מעפילים טבעו בים. אבא הצליח בשחייה להציל את חייו. מאז הוא לא הלך יותר לשפת הים".
ההורים עברו להתגורר ברעננה. ביסודי למד בממלכתי ב', ובתיכון באוסטרובסקי במגמה מוגברת ריאלית. הדרך שלו לכדורגל החלה עם כדור שהגיע במיוחד מעבר לים. "אבא היה בצעירותו בגרמניה שחקן כדורגל במועדון יהודי, ובהפועל רעננה שיחק בליגה הנמוכה. ב־1954 הוא יצא לגרמניה לחסל ענייני משפחה. באותה שנה גרמניה המערבית זכתה בתואר אליפות העולם לאחר ניצחון בעיר ברן, שווייץ, על הונגריה 2:3. אבא הביא לי מתנה מהממת, כדורגל חדש בניילון שהיה להיט בגרמניה. שמרתי על הכדור כמו כל אוצר, הוא היה מונח תחת המיטה שלי. אבל באחד המשחקים בשכונה ברעננה, הכדור נבעט לגדר עם השפיצים ובום - התפוצץ".
ומתי התחלת לשחק באופן מסודר?
"בגיל 11 הוזמנתי למחלקת הנוער של רעננה, בה היו רק 3 קבוצות. המאמן הראשון היה משה אהרון, בן למשפחת כדורגלנים מפורסמת ברעננה. במשחק הראשון שלי בנערים הפסדנו למכבי נתניה של אלברט גזל וטופולנסקי 1:9, וחזרנו הביתה מאושרים. התקדמתי בקבוצת הנוער תחת המאמנים חיים צ'יריק וגרזון. הייתי שחקן כנף ימין, ועליתי בגיל 17 לבוגרים של הפועל רעננה. עלינו שתי ליגות תחת כוכב העבר יעקב הר צבי".
הגיוס שלו לצבא היה פחות שגרתי מאחרים. "תחילה עברתי מבדקי קורס טייס. בהמשך שלחו אותי להנדסה קרבית, שם עברתי קורס מכ"ים וקורס קצינים. קורס הקצינים היה המעבר לגדוד מכשולי מים. הוצבתי בסיני, ובחופשות שהיו לי שיחקתי בשבתות בהפועל רעננה. הייתי בסדיר 3 שנים פלוס שנת קבע. הייתי מפקד פלוגה ובשירות המילואים הגעתי לדרגת רב־סרן".
זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים הוא ביקש לעבור להפועל כפר סבא. "חשבתי שאני יכול לנסות לשחק בליגה העליונה. ביקשתי באוגוסט 1973 שחרור לשכנה הקרובה, כפר סבא. האיש הכול יכול ברעננה, מרטין דרוקר, חבר קרוב של אבא שלי, סירב. הבהרתי לו שאני רציני, ואכניס טופס הסגר שעשוי לגמור לי את הקריירה. הכנסתי את טופס ההסגר, מרטין דרוקר שחרר אותי להפועל כפר סבא תמורת מספר שחקנים צעירים. הגעתי לליגה של הגדולים".
המאמן היה אשר בלוט, מכוכבי העבר של הנבחרת הלאומית והפועל תל אביב. "התאמנתי תחתיו מספר בודד של אימונים, לפני שבלוט סיים את דרכו כמאמן בעקבות אי הבנות עם יאיר לויטה".
את הבכורה ערך ללא איש שהדריך אותו על הקווים. "היה משחק ידידות נגד מכבי פתח תקווה. עלינו בלי מאמן. היה לי משחק טוב מאוד, ניצחנו את מכבי פתח תקווה 3:7. לאחר המשחק הזה מונה לעמדת המאמן שלמה שרף. אהבתי את שליימה כשחקן, ושמחתי מאוד שהוא המאמן שלי בהפועל כפר סבא".
ומי היו השחקנים הנערצים עליך?
"שפיגלר, שפיגל ויצחק שום שהיו ברמת כדורגל אחרת, מעל כל שחקן אחר בליגה. הערצתי את השוער יאיר נוסובסקי. בהמשך אהבתי להצטרף אליו להיכל הכדורסל יד אליהו למשחקי מכבי תל אביב באירופה".
עונת 1974/75 הסתיימה עם גביע. "בליגה היינו במקום העשירי. בגביע עברנו בשני משחקים קלים את הפועל רמת גן, וברבע הגמר אירחנו תחילה את הפועל ירושלים. בן רימוז', ציון תורג'מן וחבריהם עשו לנו בבית קונצרט כדורגל שלא חווינו שנים רבות. זה היה כמו צמרת ליגה אנגלית נגד ליגה שנייה בישראל. הפסדנו רק 1:3 (גול דורי אלמוג). יצאנו לגומלין בקטמון. שלמה שרף הבהיר לי כי כדי שאשחק אני חייב לגלח את הזקן שצימחתי אז, וכך עשיתי.
"כשעלינו לחימום, שחקני הפועל ירושלים הסתובבו ליד חדר ההלבשה שלהם בכפכפים ועם כוסות תה ביד, שזופים. כבשתי שער ראשון לרשת של חיים לוין, גיורא אביגדורוב הטייס שלנו עשה 0:2. ניצחנו בבעיטות הכרעה מ־11 מטרים. בחצי הגמר עשינו 0:0 עם הפועל תל אביב, המשחק הלך שוב לפנדלים. לחצו עלי לבעוט פנדל, בעטתי את הכדור הרביעי והאחרון פנימה, ניצחנו 1:3 בדרך לגמר הגביע".
ואז הוא זכה בתואר הנכסף. "ניצחנו את בית"ר ירושלים של סורינוב, נוימן, מלמיליאן וארצי בן יעקב 1:3. כל תושבי כפר סבא יצאו לרחובות, עשינו את הדרך למגרש הישן שלנו ברגל. השוער יאיר נוסובסקי, מרוב שמחה, עלה עם הגביע על גג של מכונית NSU פרינס, החל לרקוד וצלל עם הגביע לתוך הרכב, מוטט את הגג. אגב, כעבור שנה הודחנו על ידי בית"ר בשלב חצי הגמר בגביע 0:1. הם המשיכו בדרך לזכייה בגביע נגד מכבי תל אביב 1:2".
ירידת ליגה ועלייה מהירה חזרה?
"בעונת 1976/77 חסרת המזל ירדנו לארצית יחד עם מכבי חיפה ומכבי פתח תקווה. כעבור שנה חזרנו חזרה, כשבהתקפה מפציצים ישראל פוגל ואלי יאני".
את הגביע השני שלו הניף ב-1979/80. "עונה שקטה במרכז הטבלה. הלכנו על הגביע. בשלב רבע הגמר ניצחנו את מכבי פתח תקווה 2:5, ובחצי את שמשון תל אביב 0:1. בגמר ברמת גן, והשופט אברהם קליין, ניצחנו את מכבי עמידר 1:4, מצמד של פוגל ובודדים של נעמן ויאני. באלוף האלופים הפסדנו למכבי נתניה 1:2".
הוא נפרד מהפועל כפר סבא ב-1982 - לא לפני שרשם לזכותו גם אליפות. "בעונת האליפות עם קשטן, 1981/82, גויסתי מספר פעמים, מילואים בנואייבה ועוד. דרור קשטן ניסה לשכנע אותי להמשיך, אבל היה נחמד להיפרד בתוך אליפות דרמטית".
רעננה שכנעה אותו לחזור. "חזרתי לעונה אחת להפועל רעננה, ומשם לעמדת מאמן הנוער של הפועל כפר סבא, כשיצחק שום אימן את הבוגרים. עבדתי בהפועל כפר סבא לאורך השנים באהבה ועם כל הלב במחלקת הנוער. לפני שנה קרא לי עידן שום והודיע לי על סיום דרכי במועדון. אני לא כועס, עזבתי יפה, באהבת נפש".
הוא עובר לספר על ההיכרות עם רעייתו. "את דבורה הכרתי כשלמדנו באוניברסיטה. דבורה הייתה קשורה לספורט ובעיקר לכדורסל. התחתנו ב־1979, בחצר הבית שלה בכפר מל"ל. החתונה הייתה ביום חמישי, לא יצאנו לירח דבש כי בשבת היה משחק נגד הפועל חדרה. בהמשך עשינו מסיבה גדולה להפועל כפר סבא.
"אנחנו גרים היום במיני פנטהאוז בהוד השרון. יש לנו שלושה ילדים - בן, אסף, שהיה כדורסלן בגבעת שמואל, אליצור ראשון לציון והפועל בארי, שם התגורר תקופה ארוכה; בן בשם ערן, שהיה כדורגלן נוער בכפר סבא, הפועל תל אביב והבוגרים של הפועל הרצליה; ובת בשם יעל. יש לנו חמישה נכדים מתוקים".
הקשר דורי אלמוג מעיד: "אלי פוס היה מתנה לכל מאמן. שלמה שרף היה חולה עליו. פוס שחקן קבוצתי, אחד שאהב את המועדון ואת המשחק. במחנות האימונים בגרמניה הוא היה הדובר והמנהיג, השפה הגרמנית שלו הייתה מושלמת".