למסיבת העיתונאים שבה טרבור פרנסיס הוצג בנוטינגהאם פורסט כשחקן הראשון בהיסטוריה של בריטניה שנרכש ב-1 מיליון ליש"ט, הגיעו עשרות עיתונאים. החלוץ מבירמינגהאם סיטי ישב מול המצלמות ונראה חיוור כמו אור פלורסנט ולחוץ כמו מישהו לפני ניתוח בלי הרדמה.
בראיין קלאף, המנג'ר האגדי שהיה אחראי על החתמתו, הופיע למסיבת העיתונאים עם מעיל עור אדום, מכנסיים קצרים ומחבט סקווש כדי להראות שהוא רגוע לחלוטין מהמאורע ההיסטורי שהתרחש בפברואר 1979. את כל מסיבת העיתונאים העביר כאילו הוא כבר רוצה שכולם יעזבו ויפסיקו להפריע לו כי הוא רוצה ללכת לשחק.
קלאף הבין את האירוע כמובן ועשה מניפולציות על העיתונאים והכדורגלנים שלו כדי להוריד את הלחץ מתג המחיר ההיסטורי. קודם כל קלאף התעקש עם הקבוצה ועם פרנסיס שסכום הרכישה הוא 999,999 ליש"ט ולא 1 מיליון ליש"ט (למרות שנרכש ב-1.15 מיליון ליש"ט). והוא ניסה גם להפנות את העיתונאים לסיפורים אחרים בסגל של פורסט. "הוא ניסה להוריד את הלחץ ממני", כתב פרנסיס באוטוביוגרפיה שלו. "הוא היה מאוד חכם עם התקשורת וניסה לייצר נרטיבים שישנו את התפיסה הציבורית כדי להגן עליי".
הטריקים של קלאף עבדו. באותה שנה, "איש ה-1 מיליון ליש"ט" כבש שער בניצחון גביע אירופה נגד מאלמו. הוא היה החלוץ של הקבוצה שזכתה באליפות אירופה שנייה ברציפות שנה אחרי. ועדיין, רק כשסטיב דיילי עבר בספטמבר למנצ'סטר סיטי עבור 1.5 מיליון ליש"ט, פרנסיס הרגיש שירד קוף מהגב שלו. "כשדיילי עבר לסיטי, ירד ממני הרבה לחץ והייתי פתאום יכול להתרכז בעיקר בלשחק כדורגל" כתב פרנסיס.
מאז שיא העברות בריטניה צמח באלפי אחוזים - או ב-199 מיליון ליש"ט בכסף של היום (גם אם מכניסים לחישוב אינפלציה, 1 מיליון ליש"ט של 1979 שווים היום כ-9 מיליון ליש"ט). כלומר שיא העברות צמח ב-2,122.22%, כאשר המחירים בכל התעשיות האחרות צמחו, בממוצע, ב-667% "בלבד". האם, כתוצאה, גם הלחץ על השחקנים על השחקנים צמח באלפי אחוזים?
שחקנים יודו בהרבה דברים אבל מעט מהם, אם בכלל, יודו שהכסף הגדול שהם מקבלים או שהם עלו למועדון שלהם, מפעיל עליהם לחץ מנטלי ונפשי שהם לא יכולים להתמודד איתו. ולכן, לא תשמעו יותר מדי שחקנים שבזמן אמת מבקשים מהעיתונאים והאוהדים קצת חמלה.
ואולם, אחרי מספר שנים, הם דווקא יכולים להסביר את חוסר ההצלחה שלהם גם בגלל המשקל שהמחיר שלהם הפעיל עליהם. "הפכתי מבחור רגיל בגייטשד לשחקן שעולה 35 מיליון ליש"ט ולא יכול לעזוב את הבית שלו" סיפר ל"את'לטיק" אנדי קארול, עדיין חלוץ פעיל, שעבר לליברפול ב-2011 ולא הצליח להרשים כפי שהרשים בקבוצת הבית שלו, ניוקאסל. "זה היה קשה מאוד להיות אני. אתה פתאום צריך לשנות את החיים שלך ואת סגנון החיים שלך. לא הייתי יכול ללכת ברחוב יותר כאילו אתה סתם אדם נורמלי בגלל שעבור כל אחד ברחוב, אתה לא נורמלי".
קארול גם סיפר שהגיע לליברפול פצוע. הוא לא הכיר אף אחד מהשחקנים או מהצוות במועדון והיה צריך זמן להתרגל לסביבה החדשה שלו. אבל חשוב עוד יותר - לפני הגעתו לליברפול, הוא אף פעם לא עזב את אזור צפון מזרח אנגליה. גם ההשאלה הקצרה שלו לפרסטון היתה לעיר במרחק שעתיים נסיעה מביתו שליד ניוקאסל. בקיצור. הוא היה ילד בן 22 בלי שום מושג איך לחיות מחוץ לבית ושמו עליו את הלחץ של להיות אחד מהשחקנים הבריטים היקרים ביותר בהיסטוריה. קארול כבש רק 11 שערים ב-58 משחקים בלבד בליברפול.
גם שחקנים שעברו בהרבה כסף ורשמו הצלחה הרגישו את הלחץ הבלתי נסבל של תג המחיר. "כל דבר שאתה עושה, כל מקום שאתה הולך אליו, אנשים אפילו לא צריכים לדבר איתך ואתה עדיין תרגיש שהם מסתכלים עלייך ומדברים על המחיר שלך" חשף ריו פרדינד בפודקאסט שלו FIVE. "לא משנה אם אתה הולך למכולת או לקנות כיכר לחם, זה קורה בכל מקום. אתה פשוט רואה איך מסתכלים עלייך וחושבים על המחיר שלך". ריו פרדיננד שבר את שיא העברות הבריטי פעמיים - ב-2000 כאשר עבר מווסטהאם ללידס עבור 18 מיליון ליש"ט ואז כשעבר ב-30 מיליון ליש"ט מלידס למנצ'סטר יונייטד.
שחקנים עם חוסן נפשי יכולים להתמודד עם התחושות האלה ולא לתת להן להשפיע על המשחק שלהם. אבל רוב השחקנים, גם הטובים ביותר בהיסטוריה, לא יכולים שלא לתת למחיר הגבוה להשפיע עליהם, ובסופו של דבר על הביצועים שלהם.
משלוש העברות הגדולות בהיסטוריה - ניימאר לפריז סן ז'רמן ב-222 מיליון יורו, קיליאן אמבפה לפריז סן ז'רמן ב-180 מיליון יורו ופיליפה קוטיניו מליברפול ל-145 מיליון יורו - רק אחת יכולה להיחשב כהצלחה מוחלטת (אמבפה לפריז).
וזה לא שבין 4 ל-10 יש יותר מדי הצלחות כבירות. ז'ואאו פליקס עבר מבנפיקה לאתלטיקו מדריד ב-126 מיליון יורו וסביר מאוד להניח שהוא יחשב להחתמה הגרועה בהיסטוריה של המועדון מהבירה הספרדית. כרגע אנסו פרננדס לצ'לסי (עבור 121 מיליון יורו) נראה כמו רכישה טובה אבל אנטואן גריזמן לברצלונה (120 מיליון יורו) זו קטסטרופה כלכלית וגם ג'ק גריליש למנצ'סטר סיטי (117 מיליון יורו). דקלן רייס לארסנל ב-116.6 מיליון יורו תחשב להצלחה כבירה ככל הנראה ועדיין צריך לראות אם מויסס קאיסדו שווה לצ'לסי את הסכום ששילמה עליו (116.2).
גם בעשירייה השנייה של העברות הכי גדולות אין הצלחות גדולות מדי: רומלו לוקאקו לצ'לסי, עוסמאן דמבלה לברצלונה, פול פוגבה למנצ'סטר יונייטד ואדן הזאר לריאל מדריד היו פלופים. ללא ספק. דמבלה, שעבר לברצלונה עבר 105 מיליון יורו וכשל שם, הצליח דווקא כשנרכש "רק" ב-50 מיליון יורו על ידי פריז סן ז'רמן. למה זה קורה? זה קורה גם כי הלחץ מהציפיות - שמיוצגות על ידי תג המחיר - יורד. "אם רוכשים אותך עבור 100 מיליון ליש"ט אז לכל מקום שאתה מגיע אליו, לכל מגרש, לכל משחק - מצפים ממך להופעה של 100 מיליון ליש"ט" סיכם זאת פרדיננד.
זה רק הגיוני שהציפיות יקריסו ביצועים של כדורגלנים שאינם חסונים נפשית כמו כריסטיאנו רונאלדו או ג'וד בלינגהאם. במחקר שערך גוף התלמידים הארצי בארה"ב בין השנים 2010 ל-2023 גילו שתלמידים מגדירים את "הלחץ מההורים" כגורם העיקרי ללחץ וחרדות. כאשר במחקר בהודו, גילו שהתלמידים הכי טובים סובלים הכי הרבה מהלחץ הזה.
70% מגדירים את עצמם כ"שחוקים" ו"עייפים נפשית" מאותו לחץ. במחקרים שערכו בבריטניה, אוסטרליה ארה"ב וסין ואיפה לא הראו שהציפיות מוסיפות ללחץ על סטודנטים, רופאים ואנשי מקצוע אחרים - והלחץ משפיע על הביצועים ועוד יותר חשוב על הבריאות הנפשית שלהם. צעירים, שעדיין לא השלימו את ההתפתחות הרגשית שלהם, סובלים מהלחץ הרבה יותר.
אז תג מחיר הוא גורם לחץ משמעותי מאוד על כדורגלנים. אי אפשר להתחמק מזה. יש את אלו עם חוסן נפשי מיוחד ונדיר - ע"ע כריסטיאנו רונאלדו - שיכולים להתמודד עם כל מחיר שיזרקו עליהם. אבל רוב הכדורגלנים לא יכולים להתמודד, נפשית, עם מחירם הגבוה וחווים ירידה בביצועים בעקבות המעבר שלהם. הם בסך הכל בני אדם.
בשוק הכדורגל זה יוצר, הרבה פעמים, בעיה ניהולית-כספית-אירונית: ככל שאתה יותר רוצה כישרון מסוים, ככה אתה מוכן לשלם עליו יותר וככה בעצם אתה מפעיל עליו יותר לחץ ופוגע במוצר שאתה רוכש. המועדונים הכי טובים הם אלו שמשקיעים יותר ברווחה של הצעיר שרכשו. זה האקס פקטור.
כלומר, מתייחסים אליהם כאל בני אדם. מבינים שמופעל עליהם לחץ לא הגיוני. ואז מסייעים להם פסיכולוגית אבל גם בדברים הטכניים והקטנים שלא אמורים להיות בעיה עבור מיליונר צעיר: מעבר דירה, למשל. תיקון צינור הגז שהתפרק לדייר הקודם. דואגים שיש מישהו שמבשל לו. מוודאים שהוא עם מישהו קרוב אליו שיכול לסייע לו להכיר את הסביבה החדשה שלו. בודקים שהקבוצה מקבלת אותו לחדר ההלבשה ואין מתחים וכעסים.
כל הדברים האנושיים האלה עשויים לעלות למועדון הרבה כסף - בכל זאת, פסיכולוג, הנדימן, אב-בית, קצין רילוקיישן-וואטבר - אבל ההשקעה זאת היא זו שתקבע אם השחקן החדש שעלה מיליונים יהיה הצלחה או בזבוז של כמה מיליונים.