שמעון גרשון גדל ושיחק בהפועל תל אביב בשנות ה-90 ועד אמצע שנות ה-2000 והיה קפטן וסמל האדומים. בקיץ 2006 הוא עורר את זעם המועדון והאוהדים כשהחליט לעבור דווקא לבית"ר ירושלים של ארקדי גאידמק תמורת חוזה מפתה ביותר. המעבר של בלם נבחרת ישראל דאז, לא עבר חלק ולא מעט מהאוהדים האדומים נוטרים לו טינה עד היום.
בלם העבר האגדי הגיע להתארח בפודקאסט "הענק הירוק" בהגשת יניב קטן והתייחס למעבר המדובר שקרה אומנם לפני כמעט 20 שנה, אבל עדיין מסרב להרפות מהאוהדים באדום ומגרשון עצמו. "אתה שלם עם עצמך עם המעבר ההוא מהפועל לבית"ר?" שאל קטן את חברו לנבחרת ישראל בעבר וגרשון ענה : "אני לא מצטער, אני חושב חושב שקיבלתי באותו זמן החלטה נכונה. בסוף כדורגל זה ג'ונגל אכזרי".
בלם העבר גם הסביר גם מה עובר עליו כשהוא פוגש באקראי אוהדים: "יש לי המון שיחות עם האוהדים, גם שאני פוגש אותם פנים מול פנים, יש לי תמיד את הסבלנות לספר לכאלו שאומרים לי את המשפט הבא: 'אני הייתי ילד בן 10, אתה בשבילי היית עולם ומלואו, היית הסמל של המועדון. אתה שברת לי ת'לב'. עכשיו מי שאומר לי דבר כזה, אני הולך איתו אול אין, אני יושב ומדבר איתו . אני קודם כל אומר לו 'מצטער על זה שנפגעת'. כי באמת אני מבין את האירוע, עברתי לקבוצה יריבה ומבחינתו בתור ילד בן 10-12 הוא רואה את הדמות שהוא הכי אהב, נוטש את המועדון והולך למקום אחר שגם נחשב ליריב שלו. יש את השריטה אין מה לעשות. הוא נשרט מזה, הוא פגוע מזה".
כוכב העבר של הירוקים הסביר שמעבר כזה עבורו לא היה אפשרי: "אני לא הייתי מסוגל. כשחזרתי מווסטהאם למכבי חיפה, הייתה לי הצעת ענק מבית"ר ירושלים, זה לא עניין אותי. אני לא אשכח שישבנו ברכב אבא שלי ואני והוא אמר: 'אני הולך לשמוע את ההצעה של בית"ר', אמרתי לו: 'אבא לא יקרה'. לאבא שלי שיהיה בריא, אני לא שובר לו את המילה בחיים, אבל פעמיים לא הקשבתי לו - כשפרשתי וכשהייתה לי את ההצעה מבית"ר".
גרשון השיב: "כשאתה בתוך הסיטואציה בארץ כבר המון המון שנים עם הפועל תל אביב, ופתאום אתה מקבל מהם סטירות, אף אחד לא יודע את זה בחוץ, כי הם אומרים לך: 'זה מה יש'. אז אתה פגוע מהסיטואציה מול המועדון ואתה אומר: 'אוקיי, צריך לקבל החלטה'. ורבים וטובים קיבלו החלטות כאלו. אם הייתי רוצה שהמצב מול הפועל תל אביב יהיה היום לאבי דאבי נקרא לזה? כמובן שכן".
כמו כן, שיתף סיפור מסע דרמטי במיוחד - שכמעט הסתיים בחתימה באחת הקבוצות בצ'צ'ניה. "משהו בגורל לא רצה שאני אהיה בחו"ל", פתח גרשון. "יום אחד בקיץ התקשרו אליי מהפועל תל אביב ואמרו לי לבוא לפגישה. הגעתי, ראיתי שני סוכנים רוסים שאמרו שיש להם הצעה של 600 אלף יורו מסיביר - אז זה היה הרבה מאוד כסף. אמרתי לעצמי: 'מה פתאום, אני אעבור עם אשתי (מלי לוי) לסיביר?'"
עם זאת, החליט לבדוק את ההצעה: "חזרתי הביתה, לא ידעתי איך להציג את זה. אמרתי למלי שיש הצעה מאוד גבוהה - אבל מסיביר. היא הייתה בשוק. טסתי לבדוק את הנושא כי זו הייתה הצעה אדירה. כבר במטוס הרגשתי שמשהו לא בסדר. ביקשתי מסבי, אחי, שיילך לסוכנים ויבדוק אם הכל טוב, הוא חזר ואמר שהספונסר של הקבוצה בסיביר עזב, ואין להם כסף להביא אותי. עם זאת, אמרו לי שיש קבוצה אחרת, טרק גרוזני, בצ'צ'ניה, שרוצה לנהל איתי משא ומתן".
ההמשך נשמע כמעט בלתי ייאמן: "צ'צ'ניה זה מקום של מלחמות. נכנסנו שם למשרד וראינו חבורה של צ'צ'נים עם צלקות בפנים, העולם התחתון של צ'צ'ניה. אמרתי לסבי שאני הולך לקניון לאכול גלידה, שהוא ינהל איתם מו"מ, פחדתי. סבי יצא מהפגישה והסוכן הרוסי עצבני, הוא אמר 'למה לא סגרתם את העסקה?' בעצבים".
אבל השיא עוד לפניהם: "אמרתי לסבי שלא טוב לי שם והכל לוחץ, ביקשתי מהסוכן ההוא לקחת אותנו לשדה התעופה. פתאום הוא עצר באיזה קרחת יער, עצרו כמה מכוניות שחיכו שם, סרט. הרגשתי שעומדים להרוג אותי שם. לקחו את המזוודות שלנו והעיפו לכביש. אמרתי לסבי להיות שקט ושאנחנו חייבים להגיע לשדה התעופה. זה הגיע למצב שרק אחרי 13 שעות, כשאנחנו כבר עם פנים נפוחות, מגיעים לשדה התעופה ורק רוצה לחזור הביתה".