החזרה של אביאל זרגרי לבית"ר ירושלים, שהושלמה אתמול (רביעי), לא הייתה מתוכננת. בקבוצה בדקו קודם כל שמות כמו נדב נידם או אביב אברהם למשבצת של הקשר הישראלי בעמדה 6 או 8, אבל ביחס לאופציות, ייתכן שהבחירה בזרגרי תתברר ככזו שטומנת בחובה ערך מוסף. אם כבר לצרף ישראלי שלא מיועד לתפקיד מרכזי, יש מצבים שעדיף שחקן בית עם פוטנציאל וחיבור למועדון.
זרגרי מגיע כדי להשלים את הסגל בבית"ר, אבל הצלחה שלו יכולה להפוך לשיעור חשוב עבור המועדון בהתנהלות עם צעירים מקומיים מוכשרים, שבשנים האחרונות מוצאים את עצמם מחוץ לקבוצה מהר מאוד.
שלושה שחקנים משמעותיים יצאו ממחלקת הנוער של בית"ר ירושלים בעשור האחרון: דוד קלטינס, אביאל זרגרי ועדי יונה. שלושתם פרצו מהר וקיבלו כותרות מוגזמות; לשלושתם הוצמד תג מחיר גבוה; וכשהגיעה הירידה והקהל איבד סבלנות, את שלושתם מיהרו לנסות למכור (ליונה מחפשים רוכשת לאורך הקיץ).
כך זה היה אמור להיות מלכתחילה, והגישה הזאת חייבת להשתנות גם במקרה של עדי יונה. אחרי שנה רעה, כשאין הצעות אטרקטיביות על הקשר, ובמיוחד בבעידן בו אין הרבה צעירים ישראלים איכותיים (וגם כשיש, אין לבית"ר את הכסף לרכוש אותם) - בית"ר צריכה סבלנות.
עם הסגל שנבנה העונה, יונה צפוי לאבד את מקומו בהרכב ולהילחם על הדקות שלו. הציפיות יירדו, ואיתם גם הלחץ. יונה יגיע מלמטה וינסה להרשים. להרוויח את הדקות. ואולי, רק אולי - מהעונה הזאת בית"ר תרוויח שני שחקני בית שיהיו הבסיס של הקישור לעתיד.