אני מתאר לעצמי שגם חלק מקוראי וממאזיני הטור הזה קראו את הודעת הפרידה של לידס ממנור סולומון. היא מרגשת ומחמיאה, וכך נכתב בה: "מנור המשיך לשחק תפקיד מכריע במיוחד בשלבי הסיום של העונה. הוא נחקק לעד בפולקלור של הלבנים, לאחר שהבקיע לזכותם את שער הניצחון הדרמטי שהבטיח את זכייתה בצ'מפיונשיפ".
נוכח הדברים החמים האלה, שנשמעים כיוצאים מהלב, נשאלות שתי שאלות: מדוע מנור לא ישחק בלידס גם בעונה הקרובה? והאם עשתה הקבוצה כל מאמץ כדי להשאירו בשורותיה?
אחרי השבחים שהעטירה לידס על סולומון, היה הכי טבעי ומתבקש שימשיך עימה גם בפרמיירליג, אבל מנור חוזר לטוטנהאם, שממנה הושאל ללידס. אין איפוא כל פלא שבין התגובות שפורסמו על פרידתו ממי שזכתה באליפות הצ'מפיונשיפ, נכתב שזו ההוכחה לכך שאסור לאוהדים להתאהב בשחקן מושאל.
כמו כל ספורטאי גם מנור סולומון היה רוצה להשתקע בקבוצה אחת לתקופה ממושכת ולא לזמן קצר ומוגבל. ככל שאתה הופך לחלק אינטגרלי ממנה, כך גדלים הסיכויים שתוכל להפגין בה וברציפות את מלוא יכולתך. זו אף חייבת להיות תפיסת המשחק מבחינתה של כל קבוצה החפצה להפיק את המירב מהכישרון ומהיכולת הטמונה ברגליו.
מנור עצמו כבר הוכיח את כושר הסתגלותו המעולה לבית חדש, שזו מעלה העומדת בפני עצמה. בזמן קצר יחסי הוא מספק את התוצאות, ולא בכדי תזכור לידס יונייטד את שער הניצחון, שהעניק לה את ראשות הטבלה. בכל מצב, פניו של סולומון מופנים לעבר העונה החדשה. נאחל לו הצלחה בכל קבוצה שאת מדיה ילבש.