צפיתי אתמול (ג') ברוב עניין אחר משחקה של הפועל באר שבע מול קרקוביה, בפולין. המסקנה, בסיומו של המשחק היא שבאר שבע עדיין אינה מוכנה להתמודדות החשובה נגד לבסקי סופיה, ביום חמישי הבא.
התוצאה 1:1 מעניינת פחות, משום שמדובר במבחן, ולפיכך שתי הקבוצות הרבו בחילופים, אבל היו כמה נתונים המחייבים שיפור משמעותי ביכולתה של הפועל, הגם שכאמור מדובר במשחק הרצה.
באר שבע הרבתה מאד בהחזקת הכדור, דבר שבלט במיוחד במחצית הראשונה. נדמה היה שהקבוצה ראתה באותן מסירות חסרות תכלית, כמטרה, ולא כאמצעי. ריבוי המסירות האיטיות והמוגזמות אפשר לפולנים להיערך היטב בהגנה, ואז התברר שהקבוצה הישראלית אינה מסוגלת לפרוץ אותה. לא הייתה לה מהירות וחדות בביצוע התקפות, שהן חובה ברמה אירופית. הקבוצה קיוותה לנס שיאפשר לה להבקיע והוא התרחש בדקה ה־39, כתוצאה ממסירה רשלנית לאחור של הגנת קרקוביה. על המציאה עט דן ביטון, שהשווה מקרוב ובקלות ל־1:1.
עוד קודם לכן, כבר בדקה העשירית, הצליחו חלוציה המהירים של קרקוביה לייצר מתפרצת, והיא זכתה בקרן. הכדור הוגבה לאזור קו ה־5, השוער ניב אליאסי נותר תקוע על קו שערו, וספג שער מנגיחתו של וייצ'יק. את הכדור חייב היה אליאסי לבלום ביציאה קדימה, בידיים מושטות, וכך למנוע מראש את הנגיחה. הטעות עלתה בספיגת שער, שלא לדבר על כך שהבלם מיגל ויטור נפגע בפניו בקרב האווירי, והוחלף. שוער הוא מלך רחבת העונשין ואליאסי חייב לזכור זאת.
הקבוצה שלנו גם לא ידעה כיצד להפעיל את איגור זלטנוביץ', שאותו הייתי משאיר על המגרש עד לסיום המשחק מבלי להחליפו. ככל שיגדל התיאום שבינו לבין האחרים, כן ייטב. ברור שחסרונו של קינגס קאנגווה הורגש, אך אין בכך כדי לתרץ את העובדה שלבד משערו של ביטון, שנפצע והוחלף, הקבוצה לא סיכנה את השער. מול לבסקי הבולגרית זה לא יספיק.
דווקא במחצית השנייה, עם מחליפים בהרכבה, הייתה התעוררות מה בשורותיה של הפועל באר שבע, אך גם המחליפים שכבר ניסו לבעוט, עשו זאת גבוה מעליו, ולא לעבר המסגרת.