"דוביד שוויצר הגיע להפועל חיפה, היו לו את שחקני הרכש שלו. ההנהלה הסבירה לי כי החוזה הכספי שלי גדול עליהם, למרות שלא הייתי השחקן הכי יקר בקבוצה. האח שלי מרדכי הגיע לכל משחק. הנוכחות הרועמת שלו ביציע בלטה. אחרי הודעת השחרור שלי, הוא תפס את היו"ר אמנון צידון, הושיב אותו על גדר היציע והבהיר לו בקול חזק וברור כי השחרור מחייב תשלום מלא של החוזה וכרטיס שחקן חופשי. קיבלתי 35 אלף דולר, ועזבתי בכעס את הפועל חיפה".
ויקטור בוני נולד בטוניס. "אבא אלברט, אמא ג'ממה (אמה). אנחנו חמישה ילדים במשפחה: שלושה בנים, שתי בנות. אני הרביעי. אחי מרדכי ז"ל והאחות עליזה נפטרה לפני כחודש וחצי. אני נולדתי בעיירה ספקס, בתאריך 1/1/1955. לישראל עלינו ב-1956, תחילה ליישוב עבדון, משם לחוף אכזיב, ומשם לשיכון בקריית עשור בנהריה. שיכון בן מספר קומות כשבכל קומה מיקמו משפחה מרומניה, טוניס, עיראק, הונגריה ועוד. היה כיף וחוויה להיות כילדים בין כל השפות והתרבויות בבניין, חוויות בלתי נשכחות".
סיפור מדהים על הגנרל הגרמני ארווין רומל של הסבא שלך?
"לסבא שלי, מיגז, ולאחים שלו הייתה מספרה גדולה ומוכרת בעיירה ספקס. במהלך המלחמה של הגרמנים בצפון אפריקה, עבר הצבא הגרמני עם הגנרל פילדמרשל ארווין רומל וחנה בעיירה לקראת המשך דרכו לאל עלמיין. הגנרל רומל הגיע למספרה של סבא, מאובק, וביקש באדיבות מסבא מיגז תספורת וגילוח. הוא הסתפר, הודה לסבא ועזב עם קציניו את המספרה, בדרכו לתבוסה הגדולה בהמשך המסע לבעלות הברית".
סיפור גם עם נשיא טוניסיה חביב בורגיבה?
"הנשיא חביב בורגיבה היה למען יהודי ארצו, הגיע לביקור בעיירה ספקס. המקום הפך לחגיגה, והיהודים עמדו ליד החבלים עם דגלים וקריאות לכבוד בורגיבה. הוא ניגש אל הורי, לקח את אחי מרדכי על הידיים. תמונה מוכרת בעיתונות של טוניסיה בזמן ההוא. לאחי מרדכי הוצמד במהירות הכינוי "בורגיבה", שכל אחד ידע מי הוא. אחי ז"ל, שתמך בי ובכל מי שנזקק בנהריה, אהב כדורגל והיה אוהד של הקבוצה הנוספת בנהריה, בית"ר נהריה. איש עם כוח רב במותניו".
והייתה גם נגיחה בסוס של סבא מיגז.
"סבא מיגז היה איש עם כוח רב. הוא חצה את הכביש בעיירה ספקס, טוניסאי מקומי צעק לעברו באיום: "יא אמה (נאחס - א.ג.), איך אתה הולך?" מיגז ניגש לסוס של המאיים, תפס בריתמה ונתן נגיחה אדירה לראש הסוס שנפל ומת".
"יש אישור לסיפור הזה?"
לפני 30 שנים פגשתי במושב ינוב, ליד כפר יונה, אדם טוניסאי. הוא שאל מהיכן אני. כשאמרתי מהעיירה ספקס, הוא החל לדבר איתי בצרפתית ושאל על המשפחה והמקצוע שם. הוא סיפר על כל המשפחה שלי ואישר את הנגיחה של מיגז בסוס, שנפל ומת".
ביסודי למד בכצנלסון יוספטל, בהמשך בפנימייה בקריית עמל ובבית ספר חקלאי בנהלל. "חוץ מכדורגל לא עניין אותי כלום. התגוררנו קרוב למגרש הכדורגל של הפועל נהריה. בכל אימון הייתי שם, מצחצח את הנעליים של השחקנים, מביא כדורים ובעיקר מבלה שעות עם החברה מהשכונה במשחקי קט-רגל".
בנהריה הוא זוקף את ההתקדמות לזכות ג'ורי, "מאמן ענק, עולה מהונגריה, שלימד אותי כדורגל שמאמני הליגה העליונה אז לא הכירו. בעונת 1970/71 נהריה שיחקה בליגה השנייה, מחוז צפון. בבוקר שיחקתי עם הנוער, מנוחה עד הצהריים וישר להרכב הבוגרים. המאמן אורי וינברג הציב אותי כמגן שמאלי, למרות שאני בועט טוב יותר ברגל ימין. הוא נתן לי חופש פעולה מקצועי במגרש".
במשחק חוץ בנצרת, שחקן בשם אבו שרה שלח אותו לגדר ולבית החולים, שם גובסה הרגל. כעבור 10 ימים התקיים משחק נגד מכבי הרצליה. "משחק סופר חשוב. הפסד מוריד אותנו ליגה. הלכתי לפיזיותרפיסט, בחור בשם ג'ורג', וביקשתי שיוריד את הגבס ויעשה קיבוע. שיחקתי וניצחנו את מכבי הרצליה 0:1 ונשארנו בזכות הפרש שערים".
אבל לא הכול היה מתוק. "המאמן שלנו היה אריה קוך. באימונים לפני המשחק במכתש נגד הפועל רמת גן הוא שינה לי משימות, דרש דברים הזויים וגרר אותי לוויכוח. הבהרתי לו כי אני לא מגיע למשחק במכתש. יצאתי עם חברים לבלות במלון קרלטון. החברה שתו משקאות חריפים, אני לא נוגע בזה, שתיתי קולה וכולם חשבו שזה משקה חריף. בשעה 10 בבוקר דפקו לי מנהלי הקבוצה בדלת, שאלו אם אני מגיע. הבהרתי שאני לא נוסע למשחק במכתש. ראש מועצת פועלי נהריה, רפי פריינטה, הבהיר כי יחסל לי את הקריירה. מנהריה אשוחרר רק על אלונקה".
מה לך ולגדוד 12 של גולני?
"הגדוד המפואר של תל פאחר שכן ליד נהריה. הם היו עושים אימונים של מסעות רגליים ארוכים. קיבלתי מידע על הצעירות ונהגתי ללכת בעקבות הלוחמים הגיבורים במשך שעות. זה הוסיף לי כושר גופני אדיר. אני עצמי שירתי במחנה דוד, שאיפשר לי להתאמן ולשחק כדורגל".
בשלב זה הכיר את יעל אשתו לעתיד בחוף הדקל. "היא באה מקריית מוצקין עם חברות. החלה חברות בינינו, ואחרי השירות הצבאי התחתנו באולמי מוצקין, בקריית מוצקין. יש לנו שתי בנות ובן, וארבעה נכדים אהובים".
הוא פנה להפועל חיפה. "הקבוצה עניינה אותי. הייתי מגיע לקריית חיים לראות אותם משחקים. הייתי חייל. ניגשתי למנהל משה לוי וביקשתי להתאמן. הוא שאל מי אני. אמרתי: שחקן מהפועל נהריה. יעקב גרונדמן, המאמן, שמע את השיחה, שאל מי אני וביקש לתת לי לעשות אימון. בסיומו אמר לי שנהיה בקשר. היה משחק אימון פנימי בו הייתי טוב מאוד, האמנתי בעצמי. אי אפשר היה לעשות העברות בסיבוב הראשון מעבר לשתיים שכבר בוצעו. נוהל מו"מ עם מנהלי נהריה, ושולם תמורתי 6,500 לירות ושחקן טוב בשם אייכנר".
משם קפץ היישר להרכב הראשון. "גרונדמן הענק הציב אותי בהרכב, במקומו של איציק אנגלנדר, הכוכב הגדול. מפגש נגד הפועל באר שבע, בו הפסדנו 0:1. אולי המשחק הטוב בחיי. החמצתי מול רוני מוסקוביץ'. ההפסד כאב לי מאוד כי נאבקנו עד סיום העונה על תואר האליפות. באר שבע סיימה כאלופה עם 40 נקודות, הפועל חיפה עם 37".
הוא סגר בחיפה שלוש עונות נהדרות. "הקבוצה הייתה בצמרת, האוהדים הגיעו למשחקים, ואימנו אותי אחרי גרונדמן גם אורי וינברג וגם מוטלה שפיגלר. למען שפיגלר והקבוצה עליתי פצוע, עם קרסול נפוח וחבישה מיוחדת, נגד הכוח מכבי רמת גן. הוציאו אותי על אלונקה, ומוטלה החמיא לי בגדול".
אחרי האפיזודה עם שוויצר, התחנה הבאה הייתה בית שאן בליגה השנייה. "שיחקתי שם רק עבור פרמיות, כי ההסכם היה שאחרי הפועל חיפה הם יתנו לי את כרטיס השחקן. בית שאן של אבה גינדין, אליאס, אלישע לוי ואחרים. היה לי קשה להגיע לאימונים בשלושה אוטובוסים. עזבתי בתום העונה".
גרונדמן אימן את מכבי נתניה. בוני פנה אליו. "מכבי נתניה הייתה לפני משחקי האינטרטוטו. ביקשתי מגרונדמן להצטרף אליו. הם רצו להביא את ניסים כהן ממכבי הרצליה, אבל העלות הכספית שלו הייתה כבדה. גרונדמן החתים אותי על חוזה ארוך טווח".
ושם הוא היה חלק מהקבוצה שזכתה באליפות. "עונה גדולה עם שלושה הפסדים בלבד, עשר נקודות מעל השנייה, הפועל תל אביב. קבוצה נפלאה עם ויסוקר, פיזנטי, פודי, חיים בר, לם, גריאני, לביא ועודד מכנס, שיחד כבשו 32 גולים. אני תרמתי לאליפות הזאת שני שערים".
הייתה גם דירה.
"היה לי הסכם ארוך טווח שבסיומו אקבל דירה. אחרי שנתיים הם החלו לגמגם בתשלומים, ונוצרו בעיות עם הבנק. לאחר מו"מ ארוך סוכם שהם ישלמו חלק מהסכום. אני השלמתי את השאר, וקניתי את הדירה ברחוב אחי מאיר. הייתה לנו דירה משלנו".
והיה גם עניין עם נבחרת ישראל. "הייתי בסגל של המאמן האנגלי ג'ק מנסל לקראת המשחק נגד נבחרת שבדיה בחוץ. מנסל תרגל אותי בהרכב כהפתעה טקטית. אבל היו אנשי תקשורת שלא הסכימו עם המהלך, וכתבו כותרות נגדי. מנסל, הקפדן, נכנע משום מה ושחרר אותי מהסגל. כאב לי מאוד. עשינו בשבדיה 1:1 מעולה".
הוא עזב את נתניה לעונה בבית"ר רמלה, ואחר כך להפועל רמת גן. "הקבוצה ביצעה רכש ענק תחת הניהול של חזי ויטקובסקי ואורי קרני. מעבר לטורק, יעקב אסייג ודרייפוס, הביאו ערב רב של שחקנים. גם שם פתאום החוזה שלי הפך ליקר, כמו לרבים אחרים. לא היה אז את מוסד הבוררות. ישבתי בבית, אבל אחרי חודשיים קראו לי לחזור. עזרתי להגיע למצב בו ניצחון על הפועל באר שבע ישאיר אותנו בליגה, אבל תיקו מאופס הוריד את רמת גן לליגה הארצית בשל הפרש שערים.
ואז החליט לפרוש. "לפתע, הכדורגל שהיה אהוב עלי, החלום שלי, הפך לדבר מאוס. כל הדברים הכי יפים נעלמו. החלטתי בגיל 28 לפרוש מכדורגל פעיל. עשיתי קורס מאמנים יחד עם עודד מכנס, אלישע לוי ואחרים".
זאב זלצר פנה אליו להגיע לצוות האימון שלו. "אמרתי לו שאהיה מאמן רק במידה ואהיה עשיר מאוד או עני מאוד. אני לא זה ולא זה, אבל מסודר, ולא רוצה לאמן".
מה אתה עושה היום?
"הקמתי סוכנות ביטוח, ואני גר בנתניה. מדי פעם אני הולך למשחקי כדורגל, והיום אני משחק כדורגל הליכה בקבוצת 'גבעתיים רמת גן'. אוהד את מכבי נתניה והפועל חיפה".