העובדה שנבחרת הנוער של ירדן בכדורסל לא תתייצב הערב למשחקה מול ישראל, אינה צריכה להפתיע איש. גם לא את יו'ר איגוד הכדורסל, עמוס פרישמן, שאמר: "קיוויתי שבכל זאת הירדנים יעלו לשחק".
בעיניו של פרישמן "הספורט הוא גשר בין עמים ותרבויות", אבל מה שטבעי ומתבקש אצלנו, לא תמיד קיים אצל אחרים, ומי שחשב שירדן תופיע מול ישראל - שיקום! ההודעה על אי הופעת ירדן למשחק, מזכירה לי שאין זו הפעם הראשונה שנבחרות כדורסל מהעולם הערבי סרבו לשחק נגד נבחרת הכדורסל של ישראל.
במשחקי אליפות אירופה בכדורסל לנבחרות בוגרים לאומיות, שנערכו ב- 1953 במוסקבה, לא התייצבה בשלב הבתים נבחרת לבנון מול ישראל, וספגה הפסד טכני. בשלב הגמר של אותה אליפות, הייתה זו נבחרת מצרים שלא הופיעה למשחק מול ישראל, ואף היא ספגה הפסד טכני. אגב, באותה אליפות סיימה נבחרתנו במקום החמישי המכובד.
ואם להזכיר את נבחרות הכדורגל של לבנון ומצרים, הרי לפני קום המדינה הן כן שיחקו מול ישראל. ב- 1934 ניצחו המצרים פעמיים את ישראל במוקדמות גביע העולם, 1:7 בקהיר, ו- 1:4 בתל-אביב. מאוחר יותר, ב- 1940, בתל-אביב, גברה נבחרתנו 1:5 על לבנון במשחק רעים.
ב- 1943 קיימה קבוצת הכדורגל של בית"ר תל-אביב שלושה משחקים מול קבוצת נ.ס.ק (נשיונל ספורט קהיר), שהופיעה כאן תחת השם כוכבי קהיר. בית"ר ניצחה 1:3 במשחק הראשון, הפסידה 2:0 בשני, וניצחה במשחק השלישי בתוצאה 1:4. ועל כך נאמר: היו זמנים.