ב־1987 נבחר ז'אן־מישל אולאס, בכיר בהייטק הצרפתי, לתפקיד נשיא אולימפיק ליון, מועדון בליגה השנייה עם חובות של יותר מ־15 מיליון יורו. אחד מהדברים הראשונים שאמר לעיתונאים הבודדים שבאו לדבר עימו באותם ימים נראה אז הזוי. "אני רוצה להפוך את ליון למועדון הדומיננטי ביותר בכדורגל הצרפתי", הכריז אולאס.
ליון, עיר בורגנית עם קולינריה מפותחת, אף פעם לא הייתה "עיר כדורגל". זה תמיד היה המושג שהוצמד לעיר השכנה, סנט אטיין - בה היו אחוזי אבטלה גבוהים, תעשיות ישנות וקהל פנאטי.
"השדים הירוקים" היו היריבים שפירקו את ליון - "לה גון" ("הילדים") - מדי שנה. אולאס, שחקן כדוריד שגדל כאוהד ליון ושנא את הירוק של סנט אטיין, נכנס למשחק כדי להפוך את הקבוצה שלו לבכירה יותר מהקבוצה שזכתה ב־10 אליפויות ובמדיה שיחקו ענקים כגון מישל פלאטיני.
אולאס, כאמור, היה נחוש מאוד. באיזשהו שלב הוא גם אסר על כל העובדים של המועדון להגיע עם פריטי לבוש ירוקים ואף צבע את הדשא שבגינתו בצבעי אדום־כחול, כדי שלא יהיה לו ירוק בבית. והנחישות הזו עזרה לו להצליח במשימה הזו שנראתה בלתי אפשרית ב־1987.
המותג OL הפך לשם דבר, וליון הפכה לאחת מהקבוצות הדומיננטיות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הצרפתי, עם 7 אליפויות רצופות בין העונות 2001/02 עד 2007/08 והצלחות גם בזירה האירופית. והכי חשוב? סנט אטיין הפכה ל"קבוצה השנייה" של מזרח צרפת.
אולאס לא היה סתם איזה אוהד פנאטי שמונע מרגש נקמה לשדים הירוקים. הוא הבעלים של חברת התוכנה CEGID וידע שנכנס לכדורגל בלי ידע רב על המשחק. לכן גם הקיף את עצמו באנשי מקצוע כמו ברנרד לאקום (חלוץ ליון לשעבר) ומנהלים עם קשרים מצוינים בכדורגל הדרום־אמריקאי, שהביאו לעיר המנומנמת שלו את חלק מהשחקנים הטובים ביותר בהיסטוריה של הליגה הצרפתית מברזיל (ביניהם ז'וניניו פרנמבוקאנו, אדמילסון, סוני אנדרסון ואחרים).
אולאס גם גייס אנשי מקצוע מעולים שיבנו אקדמיה משובחת, שייצרה בין השאר גם שחקנים כגון כרים בנזמה, נביל פקיר, ריאן שרקי, בראדלי בארקולה, אלכסנדר לאקאזט, סמואל אומטיטי ועוד רבים אחרים שכיכבו בנבחרות צרפת (אגב, גם מאור בוזגלו בילה באקדמיה הזו והיה שותפו לחדר של בנזמה). אולאס גם בנה קבוצת נשים מעולה והיסטורית וגם הוביל את בניית האצטדיון החדש ב־2016.
למרות שליון הייתה מועדון שמתנהל למופת גם לאחר שרצף האליפויות ההיסטורי שלו הסתיים, הלחצים הכלכליים והספורטיביים התעצמו ביוני 2011, כאשר קטאר רכשה את פריז סן ז'רמן.
הכסף הקטארי הפך את התחרות על כישרונות ליקרה מדי עבור קבוצה ברמת ההכנסות הטבעיות של OL. שחקנים היו צריכים להימכר כדי להמשיך לשדרג את התקציבים, וגם אלו סייעו לליון לעמוד בקצב בתחרות עם הפריזאים שנהנו מסימום פיננסי מצד נסיכות נפט.
בדצמבר 2022, אולאס מכר את אחזקותיו בליון לג'ון טקסטור ולחברה שלו, איגל פוטבול גרופ, עבור סכום של 86 מיליון יורו, שברובם הלכו לקופת המועדון כדי להתמודד עם המצב הכלכלי שנוצר מהגרעונות שנבעו מהרדיפה הבלתי אפשרית אחרי פריז סן־ז'רמן. רדיפה, שהפכה לעוד יותר בלתי אפשרית מאחר שהכספים מזכויות השידור הצרפתיות התרסקו וליון התקשתה להעפיל לליגת האלופות.
הסיבות העיקריות למכירה, כאמור, היו הלחצים הפיננסיים והצורך בהשקעה חדשה. אולאס היה אמור להישאר נשיא המועדון לכמה שנים כדי לעזור בתקופת המעבר, אבל שישה חודשים לאחר המכירה הוא מצא את עצמו מחוץ למועדון שלו בפעם הראשונה אחרי 36 שנה.
הפרידה מאולאס הייתה מכוערת, נגררה לבתי המשפט והובילה להקפאה חלקית של חלק מהכנסות המועדון. וחמור יותר: בלי הליווי של אולאס, המועדון של ג'ון טקסטור האמריקאי התדרדר - לא רק על המגרש אלא גם במצב הכלכלי.
טקסטור לא סיפק ערבויות מספקות לבקרה התקציבית הצרפתית (DNCG), שלפיה המועדון בחובות של 505 מיליון יורו, כאשר כ־162 מיליון יורו הם חובות שיש להחזיר באופן מיידי.
המועדון סיים את העונות האחרונות בהפסדים משמעותיים. ב־2023/24 הפסיד 28 מיליון יורו (ירידה משמעותית מהפסד של כ־100 מיליון יורו בעונה שלפני), וטקסטור לא טיפל טוב מספיק בחובות ובגירעונות. למרות מימון מחדש של חלק מהחובות המשמעותיים, טקסטור לא הצליח לייצר דרך ברת־קיימא להתמודד מקצועית בליגה הצרפתית וגם עם החובות.
כבר בנובמבר האחרון ב־DNCG דרשו לסדר באופן מיידי 175 מיליון יורו מהחובות, וטקסטור לא הצליח לעשות זאת - גם לאחר ששחקנים משמעותיים נמכרו, כולל ריאן שרקי למנצ'סטר סיטי (42.5 מיליון יורו), אנתוני לופז, מקסנס קאקרה, סעיד בנרחמה וגיפט אורבן.
טקסטור גם הסתבך משפטית עם אנשי מקצוע ומאמנים שהבטיח להם תפקידים באחד מהמועדונים שבבעלותו - ליון, בוטאפוגו וקריסטל פאלאס - הבטחות שלא היה יכול לקיים, כפי שלא היה יכול לקיים את התוכנית שלו להעביר כספים ממועדון אחד לשני.
במקביל, טקסטור הסתכסך עם נאסר אל־חלאיפי, האיש החזק ביותר בכדורגל האירופי. "יש לנו הרבה אויבים", אמר טקסטור. "גם בהנהלת הליגה יש לנו אויבים, כולל מועדון גדול אחד מקטאר".
בשיחות שהודלפו בעונה שחלפה מישיבת בעלים של קבוצות הליגה הצרפתית הבכירה, אל־חלאיפי הואשם על ידי טקסטור שהוא "רודן" ו"בריון" בדיון על זכויות השידור המרוסקות של הליגה הצרפתית. "אתה לא מבין כלום, אתה קאובוי," אמר עליו אל־חלאיפי. טקסטור הגיב לעקיצה כשהגיע למשחק של ליון עם כובע קאובוי - אבל נראה שהביקורות של הקטארי היו נכונות.
טקסטור לא הראה שהוא מבין מספיק בכדורגל או כלכלת כדורגל כדי לחלץ את ליון מהצרות הכלכליות שלה. אפילו משחקים במסגרת האולימפיאדה, משחקי רוגבי באצטדיון והופעות של קולדפליי, ראמשטיין וטיילור סוויפט בנכסים של ליון לא עזרו לכסות את החובות המתנפחים.
ב־2023 מכר טקסטור את האצטדיון של המועדון ואת הארנה שהייתה בבעלות המועדון לקבוצה בהובלת אולאס - וגם הפעולה הזו לא סייעה, כמו שגם מכירת קבוצת הנשים בבעלות ליון לא ממש עזרה.
הירידה בהכנסות הכדורגל (חסויות, כרטיסים, זכויות שידור), העלויות השוטפות הגבוהות והתכנון הפיננסי והספורטיבי הגרוע של טקסטור הובילו את ליון להיות תקועה בבור פיננסי שקשה לראות איך היא יוצאת ממנו מבלי למכור את כל הנכסים ולהיבנות מחדש סביב השחקנים באקדמיה.
טקסטור מכר לאחרונה את המניות שלו בקריסטל פאלאס (כ־42%) לוודי ג'ונסון (הבעלים של ניו יורק ג'טס מה־NFL) עבור סכום של כ־230-250 מיליון יורו, אך הסכום הזה לא נכנס כולו לליון, וגם אם כן - כנראה שלא יכול להציל אותה מירידת ליגה.
טקסטור ערער על ההחלטה של הבקרה התקציבית הצרפתית, אבל גם אם יצליח במשימה שלו להשאיר את ליון בליגה הראשונה, נראה שהמועדון, שככל הנראה יתחרה בעונה הבאה עם סנט אטיין בליגה השנייה, קרוב יותר לסיטואציה שלו ב־1987 מאשר לסיטואציה שלו בעשור הראשון של המאה ה־21.