"מיקי גבריאלוב ואני למדנו יחד מכיתה א'. הוא היה שוער בהפועל תל אביב, ופרש כשעבר לקבוצת הנוער האדומה. המאמן בנוער היה פוליאקוב, האבא של פולי מהגשש החיוור. הוא הזעיק אותי לדרבי של קבוצת הנוער, בשל חוסר שחקנים אצלנו. קיבלתי בפעם הראשונה נעלי כדורגל עם פקקים. ניצחנו את מכבי 0:1 משער ניצחון שלי. האושר שלי היה ענק".
הדובר הוא חלוץ העבר של הפועל תל אביב עמי אדמוני. "אבא בנימין נולד בדמשק, סוריה", הוא מספר, "הוא עלה לישראל בגיל 13, והלך לעולמו לפני שנה, בגיל 104. אמא מזל ז"ל נולדה בארץ. אנחנו במשפחה ארבעה ילדים - שני בנים ושתי בנות. שם המשפחה הראשון שלנו היה חמרה. אחי יוסי התלונן שבבית הספר כולם משבשים את השם, וזה גרם לו למבוכה. החלטנו להפוך את חמרה, שזה בערבית "אדמוני", לשם העברי אדמוני. בתעודת הזהות אני מופיע בשם רחמים, על שם סבא שלי, שהיה מבעלי בית כנסת מוכר בירושלים. התגוררנו בשכונת שפירא. למדתי בבית הספר היסודי ביאליק, ובתיכון המקצועי אורט יפו."
עד גיל 10 שיחק בשכונה, ברחוב. "הייתי אוהד גדול של בני יהודה. גם התחלתי שם להתאמן, אבל זה לא הסתדר לי. הציעו לי להגיע לילדים של הפועל תל אביב - הקבוצה שהייתה שנואה עליי. עשיתי זאת יחד עם חברי גוגו מורדכוביץ'. אחרי שני אימונים ביקשו ממני להביא שתי תמונות, והוציאו לי כרטיס ליגה.
ואז חל המהפך: "מהרגע שעליתי לקבוצת הנוער והתקדמתי, הפועל תל אביב נכנסה לי ללב ולנשמה. אני אוהב את המועדון עד היום".
הוא זכה בזימון יוקרתי לנבחרת הנוער של עמנואל שפר, לאליפות אסיה בבנגקוק ב-1969: "נבחרת עם שמות כמו שלום שוורץ, מאיר ברד, אוננה, סנדלר, טופולנסקי. הפסדים לבורמה ולאיראן מנעו מאיתנו להשיג משהו.
"אני בהחלט רוצה להזכיר את הקשר של מכבי יפו, יצחק "סינג סינג" שטיילינג, שאיתו חלקתי חדר. הוא היה בן אדם משכמו ומעלה וכדורגלן ענק, שהיה בדרכו לפסגת הכדורגל הישראלי. בבנגקוק הוא סיפר לי על בעיה רפואית קשה, והתפלל שימצאו לה פתרון. כעבור פחות משנתיים הוא הלך לעולמו. אני לא יכול לשכוח אותו עד היום".
רחביה רוזנבויים העלה אותו לבוגרים בעונת 1968/9. "שיחקתי לצד שחקנים כמו גדעון טיש, בן ברוך, שייע פייגנבויים, חיים נוריאלי, רוני קלדרון, דוד פרימו ועוד. התאמנתי מצוין וחשתי שאני מתאים לשחק בהרכב הראשון, לצד כל אותם שמות שמרגשים כל אוהד של הפועל תל אביב. רוזנבויים שוחח איתי, הכניס בי ביטחון ונתן לי את חולצת ההרכב במשחק נגד הפועל באר שבע. ערב המשחק לא הצלחתי להירדם - דמיינתי מהלכים אישיים וקבוצתיים שלי במשחק עצמו".
על בכורה טובה יותר לא היה יכול לחלום. "ניצחנו את הפועל באר שבע 2:4, היה לי משחק מצוין וגם כבשתי שני שערים. הכותרת במדור הספורט הייתה: 'אחמר נעדר - אדמוני זהר'. אחרי המשחק ערכתי את הראיון הראשון שלי עם העיתונאי דני דבורין, במסעדת הוימפי ברחוב דיזנגוף". אחר כך ניהל קרב לא פשוט על מקום בהרכב: "כן, היה קשה מול הוותיקים, בעיקר מול שאבי בן ברוך וחיים נוריאלי, שלכאורה שיחקתי על העמדה שלהם. אבל כך זה בקבוצות כדורגל. כצעיר לא הבנתי זאת - במיוחד כשההרכב כלל גם את רוני קלדרון."
הפועל תל אביב זכתה באליפות אחרי ניצחון חוץ על מכבי שעריים שירדה ליגה, 0:1, משער של גוגו מורדכוביץ'. "היה כואב לראות מהספסל את העצב של שעריים, במקביל לאליפות שלנו", הוא מספר.
ויש לו שני סיפורים על גדעון טיש: "באחד האימונים אהבתי מאוד את הכדרור הטכני שלי, והעברתי לו כדור בין הרגליים. הוא היה מהגדולים של הפועל תל אביב בכל הזמנים. חלפו מספר דקות, והוא - כמו אריה שתופס איילה - נכנס בי בעוצמה. פציעה ששלחה אותי בוכה ומקלל לבית החולים. במקרה אחר שיחקנו משחק אימון נגד הרטה ברלין. מספר 10 שלהם שיחק חזק, בפראות, ופגע בכמה שחקנים. ביקשנו מטיש שייתן פתרון - ותוך דקות מספר 10 נשלח על אלונקה לבית החולים."
הוא זוכר היטב את התבוסה 5:0 למכבי תל אביב ב-1969/70: "זו הייתה תוצאה משפילה ראשונה אי פעם. הצגה של גיורא שפיגל. כעבור שישה שבועות ניצחנו את מכבי 1:2 עם דוד פרימו בהרכב, תוצאה שיכולה הייתה להיות גבוהה יותר. מכבי זכתה בתואר בזכות יחס שערים עדיף. באלוף האלופים בבלומפילד ניצחנו את מכבי 1:2 - היה לי משחק טוב".
הוא נפגש לאחרונה עם שפיגל. "העלינו זיכרונות מהמשחק של נבחרת משותפת של הפועל ומכבי תל אביב מול מנצ'סטר יונייטד. גיורא לבש את החולצה של הפועל תל אביב, ואמרתי לו שהייתי מאושר לשחק לצידו, מול בובי צ'רלטון וחבריו".
היה לו גם מפגש זכור עם אגדה אחרת - משה סיני: "לא שיחקתי איתו. קשר ענק עם רגל שמאל מושלמת. פרשתי מהפועל שנתיים לפני שהוא הגיע ממכבי יפו. הנכדים שלי לא מפסיקים לשאול אותי אם שיחקתי איתו. פגשנו את סיני במסעדה, והוא סיפר לילדים שבתחילת דרכו אהב לראות אותי מתאמן ומשחק".
הפרק שלו בהפועל תל אביב נקטע על ידי האיש שסייע לו להתחיל את הרומן. "רחביה רוזנבויים שגילה אותי גם סיים לי את הקריירה בהפועל. הוא החליט להביא את מנחם מור, הקשר המצטיין של גדנ"ע תל אביב, לעמדה שלי. הוא ערך אספת שחקנים על הדשא, והבהיר לי את המצב. הוא הוסיף שאם אהיה טוב באימונים - אשחק. הדם עלה לי לראש, כלום לא עניין אותי. קמתי, אמרתי 'סלמאת', ועזבתי את הפועל תל אביב אחרי 12 שנה. כאב ענק.
"אחרי מנוחה קצרה ניסיתי לשחק בהפועל מרמורק. בהמשך שיחקתי שנתיים בהפועל חולון עם שפרינגר, בובו, מישקה ואחרים - היה כיף. שיחקתי גם תקופה קצרה במכבי חולון, ואז פרשתי סופית מהכדורגל.
"הכרתי את אשתי יפה דרך חברי אברהם "ג'מבו" כהן, קשר גדול של הפועל תל אביב. באתי לבקר אותו ופגשתי שם את אחותו יפה, שהייתה אז בת 15, ואני בן 17. היא גם האחות של שמעלה כהן, כוכב העבר של שמשון ונבחרת ישראל. ג'מבו עזב את ישראל בגיל 23 ללוס אנג'לס, ושמעלה נסע לווגאס. יש לנו שלושה ילדים - שני בנים ובת - ושבעה נכדים מקסימים. אני מאמין ששניים מהנכדים ימשיכו את הדרך שלי בכדורגל. האהבה שלהם למשחק - בבית הספר ובבית - אפילו גדולה משלי".
הפועל תל אביב סייעה כלכלית?
"בפן הכלכלי, היו שחקנים שקיבלו סכומים גדולים יחסית לתקופה, כמו פרימו, קלדרון ושייע פייגנבויים. בלם כמו פרימו לא קם בהפועל תל אביב בכל הדורות. אני קיבלתי 1,300 לירות בחודש טוב - תראו כמה שחקנים מקבלים היום..."
והפועל תל אביב היום?
"היום אני לא הולך הרבה למשחקים של הפועל תל אביב, אבל בעונה האחרונה צפיתי במשחקי העלייה שלהם לליגת העל. יש לי עסק של מכונות משחק וכדורים קופצים, שאני משווק בגוש דן."