כצופה טלוויזיה בגרנד פרי הקנדי, חשתי אי נוחות ודיסאוריינטציה כאשר פרסומת לסרט F1 The Movie, סרטם החדש של הבמאי ג'וזף קוסינסקי, המפיק ג'ק ברוקהיימר והמפיק השותף לואיס המילטון, הוקרנה וריצדה במהלך המרוץ על מסך ענק מול פניית הפרסה. זהו החלק האיטי ביותר של המסלול, כשהמכוניות בולמות בעוצמה לפניית הפרסה ולפני שהנהג לוחץ על דוושת הגז ביציאה לישורת ארוכה.
מעל למכוניות האמיתיות, הנעות באיטיות, שודר ברפטטיביות הטריילר לסרט, שבו מכונית מרוץ במהירות שיא מתרסקת. השילוב יצר דיסוננס שמשך תשומת לב ופגע בהנאה שבצפייה במרוץ, אבל שיקף יותר מכל את מטרת הסרט, שהופק ומשוחק ע"י אחדות מהדמויות הבולטות ביותר בתעשיית הקולנוע האמריקנית בעשורים האחרונים, ומומן במאות מיליוני דולרים (הערכות לתקציב הסרט נעות בין 250-300 מיליון דולר) ע"י אפל אוריג'ינל פילמס ו-ורנר ברדרס, ובשיתוף פעולה מלא עם ליברטי מדיה, בעלת הזכויות המסחריות לפורמולה 1, שמנסה לשחזר את הצלחת סידרת הדוקו הרב שנתית Drive to Survive, לקידומה המסחרי סדרת הפורמולה 1 בארה"ב. לפי הערכות ספונסרים שלקחו חלק בסרט, תרמו 40 מיליון דולר לתקציבו.
בקצרה, על אף שטרם צפיתי בסרט, מדובר, להערכתי, יותר בתשדיר שירות ארוך מאשר בסרט שיש להתייחס אליו כיצירה קולנועית משמעותית. "סרט המרוצים הזה, בעל התקציב הגדול, נראה נהדר, אבל הוא גם מתנהל כמו פרסומת של שעתיים וחצי לספורט," כתב קווין מאהר, מבקר הסרטים של הטיימס הלונדוני. (מבקר סרטים, להבדיל מכתבים המסקרים את זירת הפורמולה 1, שהוזמנו להקרנה מיוחדת ערב הגרנד פרי הקנדי והירבו לכתוב אודות הסרט. לואיס המילטון, מפיק משותף של הסרט, הקרין את הסרט לנהגי הפורמולה 1 ערב הגרנד פרי של מונקו. מקס ורסטפאן, שהיה עסוק בהחלפת חיתולים, נעדר מהאירוע.) ועל אף שכבר צפו בסרט, רבים מנהגי הפורמולה 1 טסו הישר מהגרנד פרי הקנדי לניו יורק, כדי לקחת חלק בפרמיירה של הסרט, 24 שעות אחרי סיומו של המרוץ בקנדה (וורסטפאן נעדר גם הפעם, באותו יום המתינה לו מכונית GT בנרבורגרינג).
לפני כ-60 שנה צפיתי, לראשונה, בסרטו של ג'ון פרנקנהיימר 'גרנד פרי,' בכיכובם של איב מונטאן, ג'יימס גארנר, אווה מרי סאיינט, טושיהירו מיפונה וכוכבים נוספים של התקופה. הסרט הוקרן בקולנוע תמר בחיפה, קולנוע שהצטיין במסך גדול, שתאם לטכנולוגיית הסינמה-סקופ, פורצת הדרך באותה תקופה. יוצרי הסרט זכו לשיתוף פעולה מצידם של מארגני מרוצי הגרנד פרי והקבוצות (ברני אקלסטון טרם הקים אז את FOCA), ונהגי גרנד פרי רבים השתתפו בו בתפקידי קמיאו, כדחלילים נושמים.
לשני הסרטים מכנה משותף רחב: שניהם זכו לשיתוף פעולה מהמארגנים והקבוצות, שניהם אמורים לתרום לפופולריות של הספורט וכל אחד מהם מייצג את רוח התקופה: בשנות ה-60 המוטיבים היו מהירות, רומנטיקה, טרגדיות, פציעות ומוות ועלילה. הגיבורים מזכירים דמויות של נהגים ומנהלים בפורמולה 1 באותה תקופה וצילומי המרוצים לקוחים ממרוצים אמיתיים בהם שולבו קטעים של שחקנים נוהגים במכוניות, שצולמו יום אחרי כל מרוץ; בעשור השלישי של המאה ה-21 המהירות נותרה ואף עלתה, והיא מגובה בטכנולוגיית הפקה סופר מתקדמת, שלא היתה זמינה לפני 60 שנה, רומן בתוך הקבוצה בין נהג למהנדסת, ומסחור שהוא כמעט העיקר ועלילה שאין בה ולו שמץ מהחיים האמיתיים של פורמולה 1. גם הפוסטר הרשמי של כל אחד מהסרטים מספר סיפור: זה של 'גרנד פרי' מציג חברות גברים ונשים עליזים ודגל שחמט, האלמנט הדומיננטי בזה של F1 The Movie הוא הלוגו של ארגון מרוצי הפורמולה 1 ודמותו של בראד פיט.
'גרנד פרי' תיאר את סיפורן של שלוש קבוצות גרנד פרי: פרארי (נקראת בסרט מאנטה), הונדה (שמה בסרט יאמורו), קבוצת מרוצים יפנית בראשית דרכה, ובי.אר.אמ (שם אמיתי) במהלכה של עונת אליפות אחת. לבד מצילומי מרוצים ארוכים ומרהיבים, במונקו, ספא, ברנדס האצ', מונזה (כולל הקטע המשופע שאינו בשימוש עוד), שולבו בו סצנות רומנטיות ממושכות, שהיום עלולות להתיש את קהל הצופים (רומנטיקה להבדיל מסקס) וסצנות טרגיות של פצועים והרוגים במרוצים.
תכונות גיבורי הסרט נתפרו לפי קווי אופי ומאפיינים חיצוניים של דמויות אמיתיות. טושירו מיפונה שיחק את סוצ'יהירו הונדה (ובקאנטריסייד האנגלי הופיע בתלבושת יפנית מסורתית); דמותו של איב מונטאן נבנתה על פי זו של חואן מנואל פאנג'יו המופיע בתחילת הסרט, אבל פרש ממרוצים כבר ב-1958; אדולפו סלי שיחק את דמותו של אנצו פרארי, בעל שיער שיבה, גוף בריא וקשוח אל נהגיו; ג'יימס גארנר, שבסיום הסרט זכה באליפות העולם כשהוא נוהג בהונדה, שיחק דמות שתאמה את זו של פיל היל, מנהגי המרוץ האמריקנים הבודדים שלקחו חלק בפורמולה 1 ואלוף עולם ב-1961, ויתכן גם את זו של ריצ'י גינת'ר האמריקני, שב-1965 היה לנהג המרוצים הראשון שניצח גרנד פרי עם מכונית הונדה; בריאן בדפורד שיחק דמות בשם סטודארד, שילוב של נהגי מרוצים בריטיים אחדים ובהם ג'ימי קלארק (על קסדתו צויר מסביב אריג סקוטי, בעידן שג'קי סטיוארט היה בתחילת הקריירה בפורמולה 1) ואחיו, נהג מרוצים אף הוא, רוג'ר סטודארד, שנהרג בתאונה, זכה באליפות העולם ב-1958, קמיאו למייק הות'הורן, שזמן קצר אחרי שזכה באליפות העולם 1958, נהרג בתאונת דרכים בתחילת 1959.
בתחילת הסרט סטודארד נפצע קשה בתאונת מרוצים, בדומה לסטירלינג מוס, שנפצע קשה בתאונות מרוצים שקטעה את הקריירה ב-1962; אנטוניו סבאטו שיחק את דמותו של לורנצנו בנדיני, נהג גרנד פרי איטלקי, שקודם לכן היה אלוף עולם באופנועים, מסלול קריירה דומה לזה של ג'ון סורטיס, אלוף העולם בפורמולה 1 1964.
עבור 'גרנד פרי' צולמו סצנות מרוצים מרהיבות בין השאר ברחובות מונקו, כאשר המסלול היה עדיין ללא ה'נובל צ'יקאן'; ללא סדרת הפניות סביב הבריכה וללא ה'ראסקאס' ופניית Nogehs, אלא רק פניית פרסה שקדמה להן, ובעת שרנייה, הנסיך המקומי, היה עורך הקפת מסלול לפני המרוץ, ובמרינה עגנו סירות דייגים קטנות וצנועות בטרם עידן היאכטות של ימינו. בסרט שוחזרה התאונה מ-1955 שבה הפרארי של אלברטו אסקארי סיימה את המרוץ במי המרינה. (אסקארי, שניצל מטביעה, נהרג חמישה ימים מאוחר יותר בתאונת אימונים במונזה, כ-30 שנה אחרי שאביו, אנטוניו אסקארי, נהרג בתאונות מרוצים במכונית אלפא רומיאו, מוות, שבהקשר כלשהו, הוזכר בסרט.)
הצפיה ב'גרנד פרי' חושפת את המסלולים הקטלניים של שנות ה-60', ללא מרווחי בטיחות וללא גדרות בטיחות וכמובן ללא הפרסומות המאסיביות, דיגיטליות וסטטיות, המעטרות כיום כל מסלול ומסלול ומהוות תפאורה עיקרית ב-F1 The Movie. בשנות ה-60' אנשים הסתובבו בחופשיות בשולי המסלולים ונער שנהרג בסרט כאשר מכונית פרארי שסטתה מהמסלול פגעה בו, לא היה חריג באותם ימים. ב'גרנד פרי' נהגים שולפים קופסת סיגריות מסרבל המרוצים, נפצעים בתאונות מרוצים וגם נהרגים. לא תמצאו סצנות כאלה ב-F1 The Movie.
בראד פיט
ההישג הגדול של הסרט, לפני שצפיתי בו, נמצא בכך שבראד פיט הצליח למלא משבצת שכל שחקן קולנוע משמעותי צריך למלא במהלך הקריירה - לשחק נהג מרוצים. טום קרוז עשה זאת בתחילת הקריירה, בסרט ימי הרעם (1990, מפיק: ג'רי ברוקהיימר, שהפיק גם את F1 The Movie), סרט העוסק במרוצי נאסקאר ושבו ניקול קידמן ערכה את הופעת הבכורה בהוליווד; פיט, בגילו המתקדם, משחק נהג מרוצים מבוגר החונך נהג מרוצים צעיר שחור (המילטון?), בסרט המבוסס על פיקציה שיתכן שנהגתה רק כדי שפיט יוכל למלא משבצת ריקה בקריירה הקולנועית.
'גרנד פרי' זכה בשלושה פרסי אקדמיה בקטגוריות עריכת הסרט הטובה ביותר, הצליל הטוב ביותר, והאפקטים, אפקטים קוליים, וזכה למועמדות בקטגוריה טכנית נוספת.
"השפעתו של 'גרנד פרי' התרחבה הרבה מעבר לסרטי מרוצים. סגנונו הוויזואלי החלוצי והריאליזם הסוחף הפכו לתבנית לסרטי פעולה עתידיים, במיוחד כאלה הכוללים סצנות של כלי רכב. סרטים כמו 'בוליט' (1968), 'לה מאן' (1971), 'הקשר הצרפתי' (1971), ואפילו שוברי קופות מודרניים כמו 'מקס הזועם', 'Rush', 'פורד נגד פרארי' ו'טופ גאן: מאבריק' שאבו מהטכניקות שפרנקנהיימר הציג. השימוש במצלמות המותקנות על מכוניות ובעבודת פעלולים אותנטית, הפכו לסטנדרטים בתעשייה, ושינו באופן מהותי את אופן צילומי מרדפי מכוניות וסצנות פעולה," סיכם עבורי Perplexity, הצ'אטבוט המפורסם על קסדתו של המילטון.
אז האם ה-F1 The Movie יזכה ביותר תארים, או בתארים ידועים יותר? והאם השפעתו תהיה נרחבת יותר?
מוות
ֿהסרט 'גרנד פרי' מסתיים במותו של נהג המרוצים המגולם ע"י איב מונטאן. מוות היה אז חלק בלתי נפרד מזירת המרוצים. עשרות נהגים לקחו חלק בתפקידי קמיאו הן ב'גרנד פרי' והן ב-F1 The Movie. מאלה שלקחו חלק ב'גרנד פרי,' לורנצו בנדיני נהרג בגרנד פרי מונקו 1967, שנה מהקרנת הבכורה; ג'ימי קלארק נהרג אחרי שנתיים במרוץ פורמולה 2 בהוקנהיים; יואכים רינדט נהרג אחרי ארבע שנים (והיה לנהג היחיד עד כה שהוכתר כאלוף עולם אחרי מותו); ג'ואקים בונייר נהרג שש שנים אחרי הקרנת 'גרנד פרי' במרוץ 24 השעות של לה מאן; גרהאם היל נהרג תשע שנים אחרי הקרנת הסרט בתאונת מטוס (ואני חייב לו התנצלות, הוא הנהג היחיד בהיסטוריה שניצח בכל מרוצי ה'טריפל קראון,' גרנד פרי מונקו, 24 השעות של לה מאן ואינדי 500). לנהגי הקמיאו ב-F1 The Movie, שבו לא מתרחשת אף טרגדיה, צפויה, כך נדמה, תוחלת חיים ממוצעת ארוכה יותר.
אפילוג
לאחר שסיימתי את הכתבה צפיתי ב-F1 The Movie, אם כי לא ב-iMAX, כך שלא אתייחס לאיכויותיו הוויזואליות והאימרסיביות. מסך הקולנוע, כנהוג היום, היה מסך קטן באולם קטן, המהווה אחד האולמות בקומפלקס אולמות קולנוע. בזוכרי את הצפיה מלפני כמעט 60 שנה ב'גרנד פרי' על המסך הגדול בקולנוע תמר, המסך הקטן פגע בחוויה.
אולם היו גם אלמנטים נוספים שפגעו בחוויה ומבלי להיכנס לפרטים שעלולים להיות ספוילרים ולפגוע בחוויית הצפיה, אציין רק שמכל מרוצי הגרנד פרי שאותם יכלו להסריט, בחרו המפיקים להשמיט את גרנד פרי מונקו, והעדיפו על פניו את מרוצי הגרנד פרי בלאס ווגאס ואבו דאבי, שזכו לכיסוי הנרחב ביותר בסרט. הגרנד פרי של לאס ווגאס הוא מרוץ בבעלות ליברטי מדיה, בעלת הזכויות לסדרה, והבעלים של אבו דאבי מן הסתם העניקו חסות ניכרת לסרט באמצעים הבלתי מוגבלים העומדים לרשותם.
בנוסף, בסרט החדש מתוארים מרוצים במסלולים קלאסיים בספא-פרנקושאמפ (בלגיה), מונזה (איטליה), סוזוקה (יפן), אולם באף אחד מהם אין צילומים שמתארים את המסלול ומאפייניו כמו שאפשר לראות ב'גרנד פרי' את ברנדס-האץ', מונקו, ספא-פרנקושאמפ ומונזה, וגם אין תיאורי מרוצים משכנעים, כלומר רומנטיים, כמו ב'גרנד-פרי,' אלא קטעים קצרים ותאונות. וסצנת המרוצים הטובה בסרט התרחשה ב-24 השעות של דייטונה, מרוץ מכוניות ספורט.
בקצרה: בעוד גרנד פרי הוא סרט אפי, הבנוי על חומרי גרנד פרי ופורמולה 1 אמיתיים, F1 The Movie הוא גרסת פייק פורמולה 1, אופיינית לעידן הטיקטוק.