בסוף עונת 2020/21 חברת Second Spectrum, שמייצרת סטטיסטיקות מתקדמות עבור ה-NBA, הוציאה רשימה של 93 שחקנים - כ-20% מהליגה - שרצו לפחות 210 ק"מ לאורך עונה שלמה.
מדובר על מרחק כולל ששווה למספר הקילומטרים שרצים בחמישה מרתונים. חמישה מרתונים בספרינט.
מאז, וזה לא מפתיע בכלל, כולם נפצעו ונעדרו לחודשים שלמים, חלקם חוו פציעות קטסטרופליות (רצועה צולבת וגיד אכילס), חלקם אף פעם לא הצליחו להתרומם למה שציפו מהם (זאיון וויליאמסון, לונזו בול) וחלקם פרשו או עזבו את הליגה בגיל מוקדם (גורדון הייוורד, ג'בארי פארקר).
בשמונה השנים האחרונות אף אלופה לא הצליחה לשמור על התואר שלה. לאור הנתונים האלה - זה רק הגיוני. כדורסל מודרני הפך למלחמת התשה באינטנסיביות גבוהה. אף קבוצה לא יכולה לשמור על סגל בריא לחלוטין במשך יותר מ-200 משחקים על פני שתי עונות. זה פשוט בלתי אפשרי.
בקרב אנשי רפואה שעוסקים ב-NBA אומרים ש"אם שרדת משחק בלי פציעה זה רק אומר שהסיכוי שתיפצע במשחק הבא גדל" ומציינים ש"הסיכוי לפציעה בליגה הוא 100%".
זו לא תופעה חדשה כמובן. לאורך ההיסטוריה הליגה תפקדה כמטחנת רצועות וגידים של כישרונות כדורסל. שחקנים רבים צריכים שתלי טיטניום בגופם בגיל צעיר, רבים לא הצליחו ללכת כמו שצריך כל חייהם, רבים סובלים מכאבים כרוניים בלתי נסבלים.
וזה לא הולך להשתנות - למרות שמדעי הספורט השתפרו פלאים, טכנולוגיות הניתוחים מתחדשת לטובה כל הזמן ואנחנו יודעים הרבה-הרבה-הרבה יותר על תזונה, התאוששות, שיקום מפציעות וחזרה נכונה לפעילות.
למה זה לא הולך להשתנות? כי כמו שהטכנולוגיה והמדע שינו את הטיפול בפציעות, הם גם שינו את אופי המשחק לחלוטין. מה שמשוחק היום על מגרשי ה-NBA שונה לחלוטין ממה שהיה עד לפני עשור, שהיה שונה לחלוטין מאיך שהכדורסל שוחק בעשור לפני.
בשנים האחרונות, המשחק הפך לשילוב בין כדורסל לפורמולה 1.
גם ב-2013/14 וגם העונה שחקנים רצים כ-4 ק"מ בממוצע במשחק - זה לא השתנה בשום צורה.
ההבדל העיקרי הוא סוג התנועה. הכדורסל היום מבוסס הרבה יותר על ריצות קצרות אינטנסיביות, שינויי כיוון ותנועות שדורשות כוח מתפרץ. מחקר מ-2021 שפורסם ב-Journal of Human Kinetics הראה ששחקן ממוצע עושה במשחק 105 פעולות באינטנסיביות גבוהה (שכל אחת נמשכת בין 2 ל-6 שניות) כל 21 שניות. מאחר שלא היו את אותן טכנולוגיות של מדידה, קשה להשוות במספרים מדויקים אבל צריך רק להסתכל על משחק מלפני מהפכת השלשות של סטף קרי, שהיא יותר מהפכת ספייסינג מאשר מהפכת שלשות, כדי לראות את ההבדל המשמעותי. אין יותר מסירה ללואו-פוסט ולהמתין לביג-מן שיעשה את המוב שלו. כמעט ואין יותר עמידה בצד ולחכות לכדור. הכל, כמעט תמיד, בתנועה.
כמו כן, מחקרים אחרים מראים שהריצות בכדורסל תמיד היו קצרות (7.4 מטר לספרינט) אבל מאחר שהיתה עלייה חדה במספר ההתקפות (פוזשנים) בעשור האחרון, יש בכדורסל של היום הרבה יותר שינויי כיוון במהירות גבוהה.
ההתקפות רבות, השלשות רבות, הספרינטים ושינויי הכיוון התכופים וההגנות החדשות אגרסיביות - במטרה להשיג חטיפות או לכל הפחות לייצר איבודים - כל הדברים הללו הפכו את המשחק למשחק אחר לחלוטין מאשר מה שהיה לפני עשור.
וזה גם אומר שינויי משמעותי של השחקנים שצריך והקבוצות שצריך לבנות.
שתי קבוצות מושלמות לכדורסל החדש
אינדיאנה פייסרס ואוקלהומה סיטי ת'אנדר, שתי הפיינליסטיות שיפגשו הלילה למשחק מספר 7 בסדרת הגמר, הן שתי קבוצות שנבנו לאורך זמן כדי להתאים לסוג החדש הזה של הכדורסל.
שתיהן הן 2 מ-3 הקבוצות שמשחקות בקצב הכי גבוה בפלייאוף הזה, שתיהן בין חמשת החוטפות המצטיינות בפלייאוף הזה, שתיהן בטופ 3 בפאולים פר משחק ששחקניהן עשו ושתיהן גם בטופ 5 של ספיגות פאולים פר משחק. הן משחקות מהר ואגרסיבי. והמשמעויות של הצלחתן הן נרחבות ויורגשו בליגה כולה כבר בדראפט הקרוב.
איך בונים קבוצה למלחמת התשה בקצב גבוה?
קודם כל, צריך עומק. כדי לשחק את סוג המשחק האינטנסיבי והשוחק הזה, צריך הרבה שחקנים שבדקות שלהם על המגרש ירוצו כמו משוגעים, יפעילו לחץ בהגנה ויהיו מוכנים לשחק משחק דמוי "סואסייד" (אימון ספרינטים קשוח).
המשמעות של זה היא שבירה של פרדיגמה וותיקה של פט ריילי האגדי. מאמן לוס אנג'לס לייקרס לשעבר והנשיא של מיאמי היט כיום, תמיד בנה את הקבוצה לפי פתגם ישן שלו: "השתמש בשמונה (שחקנים), עשה רוטציה עם שבעה, שחק עם שישה, סמוך על חמישה". כלומר, בפלייאוף - כשאתה צריך לסמוך על כל שחקן ב-100% - אתה לא תשחק עם רוטציה רחבה. ואולם, גם הפייסרס וגם OKC שיחקו עם רוטציה רחבה מאוד בפלייאוף בכלל ובסדרת הגמר בפרט. הרוטציה, כאמור, צריכה להיות רחבה בשביל לשחק הגנה לוחצת (הרבה עבירות) וגם בשביל שהשחקנים המובילים לא יגיעו לשלבים האחרונים של המשחק כשהם גמורים לחלוטין מתחרות הספרינטים באינטנסיביות גבוהה.
משמעות נוספת של סגנון הכדורסל החדש הזה היא שהקבוצות צריכות להיות צעירות. זה קשור גם להתמודדות עם תקרת השכר והרגולציות המגבילות מאוד על יצירת קבוצה של כוכבים ותיקים אבל בעיקר לכך שגוף צעיר יכול להתמודד טוב יותר עם הכדורסל בקצב פורמולה 1.
ב-58 מ-75 העונות האחרונות של ה-NBA הגיל הממוצע של הסגלים בסגל היה מבוגר יותר מאשר בעונת 2024/25 - כאשר מ-2018 הקבוצות עם גיל ממוצע של כ-26 (ירידה מ-27+ בשני העשורים הקודמים).
אוקלהומה סיטי היא הקבוצה הצעירה ביותר בליגה בעוד שאינדיאנה היא הקבוצה החמישית הכי צעירה שהעפילה לפלייאוף. שתיהן עם גיל ממוצע של 25+ ולא 26 כמו רוב הליגה. מה קרה עם הקבוצות הכי "זקנות" בליגה? פילדלפיה ופיניקס הפכו לבדיחה במהלך העונה בעוד הקליפרס וגולדן סטייט התחילו את הפלייאוף היטב ואז כל אחת סבלה מפציעות או ירידה חדה בכושר. 40% מהקבוצות הכי מבוגרות בליגה לא העפילו לפלייאוף בכלל - די בלתי נתפס בליגה שעד לאחרונה, רק קבוצות מנוסות זכו באליפויות והאקסיומה היתה שאתה חייב להיות בן 27+ כדי להוביל קבוצה לאליפות.
השחקנים של OKC והפייסרס הם גם הרזים ביותר (בממוצע) בליגה - מה שמלמד שבכדורסל המודרני צריך פחות מאסה ויותר אורך, גמישות וקלילות. הגיל הצעיר והקלילות גם אפשרו לקבוצות לחמוק מתופעת הפציעות שמשביתות שחקנים משמעותיים בפלייאוף. בכל זאת, בגיל 22 אין את אותה עייפות חומר ושחיקה בגידים, שרירים ורצועות שיש בגיל 27 אחרי 8-9 עונות בליגה.
לא משנה מי תזכה באליפות אחרי סדרת הגמר הזו, בליגה של "Copy Cats" (חקיינים), סביר מאוד להניח שנראה תהליך "הצערה" בקרב כל הקבוצות עם שאיפות לזכייה באליפות. בגלל ענייני תקרת שכר, נראה מאמצים כבירים להיפטר משחקנים מבוגרים בעלי שכר גבוה והחלפתם בשחקן או שניים צעירים (ורזים) הרבה יותר.
ואלמנט אחרון שמשותף לשתי הקבוצות. המשכיות. כדורסל הוא משחק שאם חמישייה עובדת כמו שצריך ביחד, בסנכרון מוחלט בהגנה ובהבנת מלאה של ההתקפה - כשכולם מבינים מה רוצים להשיג בכל פוזשן התקפי והגנתי - היא יכולה לצמצם הרבה מפערי האיכות האינדיבידואלית של כל שחקן, שלרוב משפיעים הרבה יותר על תוצאות המשחקים (בכדורסל 80% מהפעמים הפייבוריטית לפי סוכנויות ההימורים תנצח).
אינדיאנה היא קבוצה מאוד מגובשת. היא נהנית מהמשכיות - כמעט ולא היו שינויים מהסגל בשנה שעברה והם עברו מחנה קיץ מאוד מגבש - שבועות לפני מחנה הקיץ הרשמי. וגם אוקלהומה נבנית כבר שנים כחבורה של אחים. מדובר בשתי קבוצות ששחקניהן מכירים זה את זה כבר כמה עונות.
בכדורסל ב-200 קמ"ש, עדיף שתדע בדיוק איך החבר שלך לקבוצה אוהב לקבל את הכדור ואיפה על המגרש וכדאי מאוד שתדע בדיוק מתי להגיע לעזרה בלחץ על שחקן יריב. אם אתה תדע לאן לרוץ מתוך היכרות והבנה של חברך לקבוצה, תוכל לשמור על קצב גבוה כשצריך לקבל החלטה - וזה יתרון משמעותי במשחק מהיר מאי פעם.
ולבסוף, נראה שהמסקנה העיקרית מהעונה האחרונה וסדרת הפלייאוף האחרונה היא שצריך לשחק עם 15 שחקנים, לעשות רוטציה עם 14 ולסמוך על שמונה-תשעה שחקנים. ועדיף שהם יהיו צעירים ורזים. קשה מאוד לשרוד בכדורסל החדש בלי האיכויות האלה.
הקבוצות הכי מהירות בפלייאוף (PACE)
ממפיס - 102.63 התקפות במשחק
אוקלהומה סיטי ת'אנדר - 100.37
אינדיאנה פייסרס - 98.79
דטרויט פיסטונס - 97.92
פאולים למשחק בפלייאוף
אינדיאנה פייסרס - 23.2
דטרויט פיסטונס - 22.8
אוקלהומה סיטי ת'אנדר - 21.4
אורלנדו מג'יק - 21.4
הקבוצות הכי רזות בליגה
אוקלהומה סיטי ת'אנדר - 95 ק"ג
אינדיאנה פייסרס - 96.5 ק"ג