ההחלטה לקבוע שליגת הכדורסל של ישראל תסתיים העונה ללא קביעת אלופה, עושה עוול הן למכבי תל-אביב והן לקבוצת הפועל ירושלים. היה צודק לקבוע ששתיהן זוכות באליפות משותפת.
היה ברור שבלתי אפשרי לקיים את משחק ההכרעה ביניהן בגלל המלחמה, אבל הפסיקה על כך שבעונת 2024/25 לא תוכרז אלופה, מנוגדת לרוח הספורט, ובוודאי כאשר ישנה אפשרות פשוטה והגיונית להצביע על שתי הגדולות של הליגה כעל אלופות בצוותא.
משום שהדבר לא נעשה, פירושו של דבר שאין הבדל כלשהו בין הפועל ירושלים ומכבי תל-אביב לבין, למשל, קבוצות הפועל תל-אביב, הפועל חולון, נס-ציונה, מכבי רמת-גן, בני הרצליה, הפועל גליל עליון, הפועל באר-שבע או עירוני קריית-אתא.
אם הייתה הוועדה שקבעה זאת שואלת לדעתי על הנושא, וחבל שלא שאלה, הייתי מפנה אותה ישירות לאירוע גדול פי כמה וכמה, שבו נתקבלה החלטה ברוח ספורטיבית נכונה. מדובר בתחרות הקפיצה לגובה לגברים שנערכה במשחקים האולימפיים של טוקיו 2020. שני קופצים השיגו גובה של 2.27 מ', והם האיטלקי ג'אנמרקו טאמברי, והקטארי עיסא בארשים. התקנון קובע שעליהם היה להמשיך ולהעלות גובה, כדי לקבוע את המנצח. אלא שהשניים הסכימו לעצור, ואף הוסכם ששניהם יזכו במשותף במדליית הזהב האולימפית. אני לא זוכר שמישהו מחא על כך או התלונן.
ואם לחזור לליגת הכדורסל שלנו, הרי אצלנו אף אחת משתי הקבוצות שהגיעו לסידרת הגמר, לא רצתה להתחמק ממשחק שיכריע את גורל האליפות. לכן היה ראוי לחלקה ביניהן. מכיוון שהדבר לא נעשה, יוצאות שתיהן מהליגה בידיים ריקות.