1.8 שניות הפרידו אמש (חמישי) בין מכבי תל אביב לבין עוד זכייה באליפות ישראל בכדורסל. אבל הזמן המינימלי הזה הספיק להפועל ירושלים כדי להשוות ל- 66:66 ולגרור את המשחק להארכה בת חמש דקות.
לסל השוויון שאותו קלע הירושלמי ג'סטין סמית', הייתה כנראה השפעה משמעותית על הארכה. עובדה היא שהפועל ניצחה 74:77, ולפיכך גורל הכתר יקבע רק ביד-אליהו.
מכבי הגיעה לבירה כדי לסגור את סיפור האליפות ובדקות רבות נתנה את הטון, בעיקר בזכותו של רומן סורקין שהיה בתחילת המשחק המוציא לפועל המרכזי בשורותיה. בהמשך קיבלה הקבוצה גם את רוקאס יוקובאיטיס במייטבו, ולהפועל לא היו תשובות של ממש כדי למנוע מהם את הנקודות.
אבל הפעם עשתה ירושלים את הבלתי יאמן, כי מעבר לניצחונה על מכבי, היא הוכיחה שהמספרים אינם מעידים בהכרח על התוצאה הסופית, ולעיתים הם אפילו רחוקים מלבטא את סיפורו של המשחק. שחקני ירושלים החטיאו לא פחות מ- 29 זריקות מטווח השלוש, ובנוסף החטיאו עוד 14 זריקות מקו העונשין. לכאורה, עם נתונים כאלה אי אפשר לנצח קבוצה כמכבי תל-אביב. אמנם לירושלים היה יתרון במספר הריבאונדים בהתקפה, 28, אך כמספר הריבאונדים האלה, כך קרוב מספר החטאות הקבוצה בניסיונותיה לזריקה שנייה ושלישית מתחת לסל התל-אביבי.
לג'ארד הארפר עם 26 נקודות, היו ירידות ועליות, שהגיעו לסירוגין, ולכן קלע רק 5 שלשות מ- 13 זריקות. חברו ג'סטין סמית' הוסיף 20 נקודות, אך כאמור שתיים מהן העניקו הארכה דרמטית לקבוצתו.
כדי לנצח את מכבי זקוקה הייתה הפועל, המארחת, "לתרומה" כלשהי ממכבי, ואכן היא קיבלה אותה בזרועות פתוחות. היו אלה לא פחות מ-20 איבודי כדור של הצהובים. 20 איבודי הכדור איפשרו כמובן לשחקני הפועל לפתח התקפות משלהם. ניצחונות מושגים בדיוק בזכות אותם דברים שהעידו על חוסר שקט נפשי.
למען האמת, רכבת הרים עברה אתמול על שתי הקבוצות, אך כנראה שיותר מכל היו אלה האוהדים שנקלעו למותחן, השונה מאלה של משחקי הליגה השוטפים. ככה זה כאשר מרגישים את כל כובד משקלה של צלחת האליפות, שהגיעה עד להיכל הירושלמי. המותחן הזה יסתיים כיאה לשתי הקבוצות, שבשני המשחקים הביטו זו לזו בלבן של העיניים ולא יצמצו.