פאניקה בנבחרת הכדורגל של איטליה: הטור של דבורין

ב־8 בספטמבר תשחק נבחרת הכדורגל של ישראל מול איטליה, ואי אפשר לומר שישראל תגיע כפייבוריטית למשחק. אבל ניתן לומר בוודאות שאיטליה מצויה היום בפאניקה.

העובדה שנורבגיה הביסה החודש את הסקווארדה אזורה בתוצאה 0:3, הביאה לידי כך שהצעד הראשון שביצעה ההתאחדות האיטלקית היה להיפרד מיידית ממאמנה לוצ'אנו ספאלטי, משום שההפסד הזה חשף בפני העולם את חולשותיה של הנבחרת, שבעבר זכתה ארבע פעמים בגביע העולם. יש לה כבוד, ומבחינתה גם יש גבול למה שביכולתה לספוג. העניין הוא שלדעתי לא משנה ולא חשוב מי הוא מאמנה הבא, כי הרכב שחקניה כלל לא דומה ולא מזכיר את כוכבי העבר שלה.

הייתי נער כאשר נבחרת איטליה נפגשה בפעם הראשונה עם ישראל במסגרת משחקי מוקדמות גביע העולם. אולי לא תאמינו, אולם במשחק שנערך ב־1961 באיצטדיון רמת גן, הובילה נבחרתנו 0:2 משעריהם של נחום סטלמך בדקה ה־14, ורובי יאנג בדקה ה־38, וזו אף הייתה תוצאת המחצית הראשונה. אלא שהאיטלקים התאוששו והבקיעו, עד לסיום, ארבעה שערים שהעניקו להם את הניצחון בתוצאה 2:4.

משחק הגומלין היה כבר סיפור שונה לחלוטין וישראל הובסה בו, בטורינו 6:0, כאשר כוכבה של איטליה עומר סיבורי הבקיע רביעייה. סיבורי נחשב בזמנו לאחד מגדולי הכדורגלנים בעולם, וממש באותה שנה, 1961, אף זכה ב'כדור הזהב', שהוכר אז כפרס כדורגלן השנה באירופה.

היום אין לאיטליה שחקנים ברמתו, ואין לה כוכבי על דוגמת ג'אני ריברה, סנדרו מאצולה, פאולו רוסי, פרנצ'סקו טוטי, פאולו מלדיני, אלסנדרו דל פיירו, רוברטו באג'ו ואנדראה פירלו, ואלה רק חלק קטן מרשימה ארוכה של שחקנים גדולים שלבשו בעבר את מדיה.

התבוסה מול נבחרת נורבגיה הייתה איפוא בבחינת צלצול מעורר לארץ המגף, ומי ששילם, כאמור, את המחיר היה המאמן לוצ'אנו ספאלטי. בספטמבר הקרוב תמתין לה נבחרת ישראל, ובהכירי את המאמן רן בן שמעון, אין בדעתו להגיע למשחק בתחושה שממתין לו הפסד בטוח.