לא תמיד מצליחה נבחרת הכדורגל של ישראל להשלים הרחק מהבית שני ניצחונות רצופים על יריבות אירופיות. אבל הפעם, בתוך ארבעה ימים, היא גברה 1:3 על אסטוניה בקדם גביע העולם, ואמש (ג') היא ניצחה 0:1 את סלובקיה. יותר מזה אי אפשר לבקש ממנה.
עבור המאמן הלאומי רן בן שמעון, אותו אני זוכר לטובה עוד מימיו כשחקן מצטיין בנבחרת הנערים של ישראל, הייתה זו הזדמנות גדולה להעניק לשחקני ספסל לא מעטים, אפשרות להוכיח מה ביכולתם לעשות. ואכן מרביתם השתדלו ועמדו באתגר. בכלל, לא היה זה משחק גדול, אולם הדבר קרה 'באשמתם' של שחקני סלובקיה, שבדקות רבות נראו על המגרש כמי שאינם יודעים מה בעצם רוצים מהם.
ישראל ניצלה זאת, אומנם בתוצאה מינימלית, אך אפילו אנגליה הגדולה ניצחה השבוע את אנדורה הזעירה רק 0:1. השחקנים שלנו יצרו בכל זאת כמה עמדות הבקעה, בדיוק כמצופה גם במשחק רעים שהתנהל בהונגריה, וללא קהל. זהו מצב שבו על כל שחקן להתאמץ מאוד כדי לשחק בהתלהבות שאינה טבעית. שער הניצחון הובקע בדקה ה־47 מרגלי ירדן שועה, ממהלך שאותו החל רוי רביבו. יתכן שניתן היה להשיג תוצאה גבוהה יותר, ואולם, כאמור, נבחרת ישראל עשתה את שלה. לעיתים גם מול נבחרת חלשה לא קל לנצח.
זה גם מביא אותי שוב אל המפסידה, נבחרת סלובקיה, שהותירה עלי רושם עגום. פעמים רבות היא 'שיחקה באש', באזור רחבת 16 המטרים שלה, כאשר שחקני הגנתה מסרו זה לזה כדורים באזורים המועדים לפורענות. בעיניי, הם נראו כשחקני קט רגל המשתדלים להחזיק בכדור, ולמזלם הגדול נמנעה מהם תבוסה של ממש. ספרתי לפחות ארבעה מקרים שבהם שגו הסלובקים, כשמסרו את הכדורים לרגלי שחקני ישראל בצורה חסרת אחריות. העובדה ששיטת משחק זו, של כדורגל הקרוב לשער, עולה להגנות ביוקר במשחקים רבים, כאילו נעלמת, משום מה, מעיני המאמנים. אני מעריך שבעתיד מישהו יתעורר ויזכר בכך שכדורגל משחקים קדימה, ולא לאחור, או לרוחב.
מכל מקום, תמיד טוב לנצח, ואז המאמן פטור מלתרץ את התוצאה וטוב שאתמול היה מאמן הנבחרת רן בן שמעון, בצד הנכון.