"הייתי 'טמבל' כי נהניתי לבשל לאחרים. בגלל זה הבקעתי מעט שערים"

"היום לשחקני בית קשה מאוד לעלות לבוגרים ולשחק. חצי מהקבוצה בנויה על רכש של זרים. למעט בלומפילד, כמעט כל המגרשים בתקופתנו היו גרועים, במיוחד בחורף. החוקים השתנו - בעבר ההגנה הייתה מפרקת חלוצים בלי רחמים. הכנסת הוואר מאפשרת משחק יותר קל להתקפה. גם הכסף הגדול יצר מבנה מקצועי ארוך עם צוות אימון - בכיף הייתי נהנה לשחק בכדורגל של היום."

משה גולדנברג, חלוץ מכבי תל אביב בשנות ה-70 וה-80, נולד ב-4 באוקטובר 1956: "אבא רודולף ואמא שרה עלו למדינת ישראל מבוקרשט בשנת 1950. לאחי הבכור צביקה ערכו את ברית המילה על סיפון האונייה. תחילה התגוררה המשפחה במעברה ליד חיפה, לאחר מכן עברה לבית ביפו ומשם לבית בשכונת בבלי בתל אביב. בבית הספר היסודי למדתי בבית הספר 'יבנה' ברחוב יהודה המכבי, ובהמשך בתיכון 'חדש'".

הוא לא חשב על כדורגל עד גיל 10. "פנה אליי עדי גלזר, בנו של שייע האגדי, והציע לי להצטרף אליו לאימוני קבלה למכבי תל אביב. עלינו על אופניים ורכבנו לאצטדיון המכביה על גדות הירקון. המאמן יהודה ליבני והמנהל מיכאל קאמפ התלהבו, ביקשו את הטלפון של ההורים בבית, וקיבלו מהם אישור להוציא לי כרטיס ליגה. הגעתי לקבוצה שהשם שלה הרעיד את הילדים בבית הספר. המשכתי לנערים תחת המאמן המעולה עודד הכט. בקבוצה היו אבילה כהן, טבק, גרגיר, קפלן וגדעון אלרן. בגיל 17 העלה המאמן איציק שניאור את כולנו לקבוצה הבוגרת - חבורה ענקית של כישרונות ואהבה לכדורגל."

את השירות הצבאי החל בחיל השריון בגייס בצומת קסטינה. "היה קשה לצאת ולהגיע לאימונים. מנהל הקבוצה חיים (לייבו) ליבוביץ' דאג להעביר אותי לשרת במדרשה לחינוך ביפו."

הוא לבש תחילה את החולצה מספר 17, אבל הספרה 1 ירדה בהמשך. "בשנת 1976 פרש ממכבי תל אביב אגדת הדשא רחמים טלבי. קיבלתי ממנו את החולצה מספר 7. בעונת 1976/77 מכבי תל אביב זכתה בדאבל יוקרתי והשתלבתי במשחקים - אליפות שהושגה במאבק לא קל מול מכבי יפו."

הוא מספר עוד על הדאבל. "יעקב גרונדמן היה מאמן שכולנו אהבנו להתאמן תחתיו - מקורב לשחקנים, מעודד, ומוציא מהם מקצועית וחברתית את המיטב. בעונה הזו ויקי פרץ ובני טבק כבשו שערים נהדרים, כולל שער של טבק נגד בית"ר תל אביב שהביא את הגביע ואת הדאבל הקסום."

ברמה האישית, עונת השיא שלו הייתה עונת האליפות המאוחרת יותר, 1978/9. "עונה ענקית ותנופה שהביא גיורא שפיגל, ששב מצרפת למכבי תל אביב. אליפות ששימחה בהתלהבות את האוהדים. בגמר הגביע הפסדנו בחוסר מזל מקצועי לבית"ר ירושלים 2:1."

באותה עונה כבש שער בדרבי, הזכור בעיקר בזכות הוולה של אבי כהן. "ניצחנו את הפועל תל אביב 0:2 בקצב מטורף. אני כבשתי את השער הראשון, ובהמשך הגיע גול הגולים של אבילה כהן במהלך בלתי נשכח - מקרן להפועל ובעיטת יעף אדירה ששלחה אותו מבלומפילד היישר לליברפול אלופת אנגליה. משחק שלא נשכח על ידי מי שהיה שם."

הוא רואה עצמו כמי שהיה "טמבל" במשחקים. "הבקעתי מעט שערים - הייתי 'טמבל' לכאורה כי העדפתי לבשל לאחרים, בעיקר לויקי פרץ ובני טבק, גם במצבים של כיבושים קלים. אחד הדרבים הגדולים היה כשהפועל תל אביב הובילה 0:2, אבל אברהם לוי ומוישיק שוויצר השוו ל-2:2."

ואז הגיעו שנות ה-80 העגומות. "את מכבי תל אביב עזבו אבי כהן וגיורא שפיגל, ובשלוש השנים הראשונות של שנות השמונים היינו במרכז הטבלה - בלי הסבר מקצועי, גם אחרי שאבי כהן חזר מליברפול. השיא היה הפסד בגמר גביע המדינה להפועל תל אביב 3:2 משער היד של גילי לנדאו."

זה היה המשחק האחרון שלו במועדון. "האמנתי שאמשיך עוד שנים במכבי שלי, אבל לקראת עונת 1983/4, תחת המאמן דוביד שוויצר, עזבתי. זה לא פשוט לשום שחקן - אבל זו הייתה המציאות. תם פרק הכדורגל בצהוב-כחול. עברתי למכבי יפו בליגה הראשונה. התחלתי עם ניסים בכר כמאמן, ולייזר שפיגל החליף אותו. עונה שבסופה נשארנו בליגה. לאחר מכן עברתי להפועל יהוד תחת המאמן איציק אנגלנדר, כוכב העבר של הפועל חיפה. פציעה בברך קיצרה מאוד את הקריירה - כעבור שנים עברתי ניתוח החלפת ברך מוצלח."

דברי המאמן איציק אנגלנדר: "מוישלה היה שחקן של קבוצה ושל המאמן - חלוץ קו מעולה, והיה לי העונג לאמן אותו. רק בריאות, מוישלה."

התחנה הבאה הייתה ליגת הוותיקים. "וואו, קבוצות וותיקים גדולות עם שמות כמו רוזן, שפיגל, עוז, מלצמן, קרקו, בלו ואחרים - שחקנים שיכלו לשחק גם בליגה. זכינו בגביע המדינה לוותיקים בשנת 1994. היום אנחנו כבר זקנים ומבוגרים, אבל אני שומר על קשר עם מוישיק שוויצר, עוז, סלימן ויעקב קרקו ששיחק איתנו בנוער ועבר להפועל פתח תקווה."

מכבי תל אביב של תקופתך, או האלופה הנוכחית?

"אומר כך - השחקנים שאיתם שיחקתי היו משתלבים בקלות בקבוצת האליפות האחרונה, גם מול הזרים וגם מול הישראלים. אציין את סורינוב, בלו, סלימן, אבי ירושלמי, אבי כהן, מאיר נמני, עוז, מוישיק שוויצר, טבק, שפיגל וויקי פרץ - ואליהם היה מצטרף בוודאות הכוכב הכי גדול של הדור האחרון, ערן זהבי."

השכר במכבי תל אביב בזמנך?

"שחקן בינוני כיום מרוויח פי עשרה ויותר ממה שהשחקנים של תקופתי קיבלו. כך הם חוקי המשחק בעידן הבעלים הפרטיים. אין לי אישית טענות - רכשנו בעזרת המועדון דירה ברמת גן. היום אני עוזר לגיסי בטיפול בנכסי נדל"ן משפחתיים."

את אשתו טליה הכיר בביתה של חברה משותפת. "קיבלתי את הטלפון שלה, ובשנת 1979 התחתנו באולם בית המהנדס היוקרתי בתל אביב. יש לנו בת בשם סיוון ובן בשם אלעד, ששיחק בנערי מכבי תל אביב, עבר להכח רמת גן ושיחק בבוגרים של בית"ר רמת גן. יש לו שני תארים - העדיף לימודים על פני כדורגל. הוא אוהד מושבע של מכבי תל אביב, ואני לצידו במשחקים רבים בבלומפילד. יש לנו שישה נכדים מתוקים - בן וחמש נכדות - שממלאים באושר את המשפחה."

האם מזהים אותך ברחוב?

"מזהים אותי האוהדים הוותיקים והמבוגרים - וזה משמח אותי. אני נשארתי אוהד ענק עד היום של מכבי תל אביב. הקבוצה ממשיכה לזרום בדמי ובנפשי."