בגיל 28, מתן חוזז מגיע הקיץ בפעם הראשונה לסיטואציה בה הוא שחקן חופשי שיכול לקבוע את עתידו באופן עצמאי ואינו תלוי בחסדי קבוצתו (במקרה שלו לאורך השנים: מכבי תל אביב).
כבר בגיל צעיר חוזז עשה הכל כדי להיות שחקן חופשי. הוא הלך עם מכבי תל אביב לבוררות ולדרישה לקביעת דמי השבחה עוד ב-2015, אך בסופו של דבר ירד מהעץ וחתם על חוזה חדש.
את רוב השנים הוא העביר מחוץ למכבי תל אביב. השאלות בבית"ר תל אביב, הפועל חיפה, אשקלון, בני יהודה והפועל ירושלים. כמעט תמיד חתם בקבוצה שהכי התאימה למכבי תל אביב, ולא בהכרח עבורו. זה חלק מהאירוע של להיות שחקן תחת חוזה.
אבל חוזז הוא רק קצה הקרחון. לא מעט מושאלים מתלוננים על הקושי להיכנס למשבצת הזו. לא רוצים להפוך למושאל שלא באמת שייך למועדון, כזה שאם הוא לא מבריק מעדיפים שחקן מקומי, אחד שלא יזכו להשבחה עליו. בסיטואציות הללו, התלונה הרווחת היא שתמיד השחקן נפגע.
עכשיו מגיע המבחן האמיתי של חוזז. רוסלן ברסקי, לדוגמא, היה מושאל במשך חמש שנים, וטען כי זה פגע לו בקריירה כשלא הצליח לעשות קפיצה אחרי ששוחרר. הוא אפילו תיאר געגוע להיות חלק ממכבי תל אביב. נדב נידם, למשל, מתקשה להתרומם כמושאל ורוצה כל קיץ להשתחרר. יש עוד מספיק דוגמאות נוספות להשלכות על מושאלים לטווח ארוך.
לצד מושאלים דוגמת חוזז וברסקי, היו לא מעט שגם הצליחו לחזור למכבי תל אביב ולהצליח בה, כמו רוי רביבו, דור תורג'מן ודור פרץ.
אי אפשר להתעלם מטענות המושאלים, אך אפשר ללמוד שהסיפור הוא איפשהו באמצע. אלה שלא התאימו להיות במכבי תל אביב כנראה לא מספיק טובים כדי לנסוק בקריירה, והבעיה היא הרבה מעבר לתקן המושאל. מנגד, מכבי תל אביב דואגת לאינטרסים שלה וכולם הגיעו אליה וחתמו על חוזים מרצונם החופשי.
חוזז נתן בהפועל ירושלים עונת שיא עם 10 שערים, לקראת הקיץ בו יצא לחופשי. בשנה-שנתיים הבאות נבין אם במקרה שלו זו מכבי תל אביב וההשאלות שעצרו אותו - או שפשוט יש לו תקרת זכוכית של עוד שחקן בליגה הזאת. אתגר.