כשטום ת'יבודו אימן באוניברסיטת סיילם בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, הוא יצא עם שתי נשים במקביל, שלשתיהן קראו דבי והוא כינה אחת D1 ושנייה D2. עם אחת מהן, לא ברור אם D1 או D2, גם התארס. אבל באיזשהו שלב בתחילת הקריירה שלו כעוזר מאמן בסיילם, הוא נפרד מארוסתו הטרייה והסביר למנהל הספורטיבי של האוניברסיטה: "אם אני רוצה קריירה בכדורסל, אני צריך להקדיש את חיי לכדורסל". וזה בדיוק מה שקרה.
ת'יבודו, 67, לא התחתן. אין לו משפחה. לאורך השנים שלו במשחק, הוא ויתר על בילויים ועל זמן עם חברים כדי לשבת בבית ולנתח משחקים בווידאו. הוא לא הגיע לאירועים משפחתיים - חוץ מפעם אחת שהיתה שביתת שחקנים ב-NBA. הוא עשה בדיוק מה שהבטיח למנהל הספורטיבי של אוניברסיטת סיילם שיעשה: הקדיש את כל חייו לכדורסל. כעוזר מאמן וכמאמן, כל דקה ודקה מחייו הבוגרים הוקדשה למשחק. הוא נשוי למשחק.
כשמונה לאימון ניו יורק ניקס לפני חמש שנים, בעצם הגיע לתפקיד חלומותיו. הוא נולד בקונטיקט למשפחה של אוהדי הניקס. אהד את הניקס בילדותו. עבד בניקס כעוזר מאמן. וכמאמן של הניקס, הוביל אותה לעונה הכי מוצלחת שלה ב-25 השנים האחרונות. בחמש שנותיו במדיסון סקוור גארדן הפך את הקבוצה מבדיחה לאחת מארבע הקבוצות היחידות בליגה שמשחקות כדורסל ביוני. לצערו, כמה ימים אחרי הדחת הניקס מגמר המזרח, "תיבס" פוטר.
למה פיטרו אותו? הרבה סיבות כנראה. לא אהבו את הרוטציות שלו. לא אהבו את הגישה שלו לדרישות ההנהלה. אולי היו שחקנים שלא אהבו את סגנון האימון שלו ובכל זאת, הרבה יותר קל להחליף מאמן מאשר כוכב בימנו. השורה התחתונה היא שהניקס פיטרו את המאמן היחיד שהפך את בית המשוגעים במדיסון סקוור גארדן קבוצת כדורסל קוהרנטית.
בצד השני של האוקיינוס האטלנטי, בענף אחר לחלוטין, בטוטנהאם, החליטו לפטר בשבוע שעבר את המאמן שהביא למועדון את התואר הראשון שלו ב-17 שנים - ועוד יותר חשוב, הביא את המועדון לליגת האלופות ולכסף הגדול שלה. ההסבר לפיטורים של אנג' פוסטקוגלו האוסטרלי הוא שטוטנהאם היא הקבוצה היחידה בהיסטוריה שהפסידה 22 משחקים בליגה ולא ירדה מהפרמיירליג. ועדיין, צריך לזכור שהרבה מההפסדים הגיעו כאשר פוסטקוגלו החליט להשקיע את כל המאמצים בליגה האירופית כי קבוצתו היתה פצועה וחבולה לאורך העונה ומשחקי הליגה כבר היו חסרי משמעות ספורטיבית.
פוסטקוגלו, שיודע לנהל חדר הלבשה הישגי וזכה בתואר בכל מועדון שאימן (אפילו בטוטנהאם!), התחבר לשחקנים המובילים של ספרס בצורה יוצאת דופן. "מאמן, אתה שינית את הכיוון של המועדון. האמנת בעצמך ובנו" כתב כתב יונג מין סון, כוכבה הקוריאני של הקבוצה, באינטסגרם שלו. "מהשנייה הראשונה היית יציב, אפילו כשאחרים לא. ידעת בדיוק למה אפשר לצפות מאיתנו. עשית את זה בדרך שלך והבאת למועדון הזה את הערב הטוב ביותר שהיה לו מזה עשורים".
זה היה ברור לכולם שפוסטקוגלו אהוב מאוד על ידי חדר ההלבשה של טוטנהאם. זה גם די ברור שהוא מאמן שמאוד מתאים לתרבות של טוטנהאם, שלאורך השנים סיפקה כדורגל התקפי מופרע ואף מופקר. ועדיין, אנג' מצא את עצמו מחוץ למועדון שהתאים לו כמו כפפה ליד.
ניו יורק ניקס וטוטנהאם, שתי קבוצות מקצועניות בליגות הטובות ביותר בעולם בענף שלהן שמסמלות - יותר מהכל - כאוס ואולי אפילו לוזריות. העובדה ששתיהן פיטרו את המאמנים שלהן אחרי הישגי שיא הולכת לשים לחץ עצום על המנהלים שלהן לקבל את ההחלטה הכי טובה על המחליפים של שניהם.
שלא תבינו לא נכון. יש מועדונים שפיטרו מאמן מוצלח ואהוב והשתדרגו משמעותית. קלאודיו ראניירי, למשל, הצליח להביא את צ'לסי לחצי גמר ליגת האלופות אבל פוטר והוחלף על ידי ז'וזה מוריניו, שזכה עם שתי האליפויות הראשונות של המועדון אחרי 50 שנה. ב-NBA, קליבלנד החליפה את המאמן המוצלח ביותר בהיסטוריה שלה מבחינת אחוזי הצלחה (דיוויד בלאט) בטיירון לו וזכתה באליפות NBA ראשונה ובאליפות ראשונה של העיר אחרי 52 שנה.
אבל אין יותר מדי קבוצות שהצליחו להפוך לטובות יותר אחרי החלפת מאמן מוצלח. אפילו באיירן מינכן שהחליפה את יופ היינקס שהביא טרבל בפפ גווארדיולה, לא הצליחה לזכות עם הספרדי בגביע האלופות. הקבוצות שמחליפות מאמנים בצורה טובה הן קבוצות ש"עובדות" בזה. כלומר כאלו שיש להן רשימה ארוכה של מחליפים פוטנציאל ועוד לפני שהמאמן עוזב אותן, הן יודעות מי יחליף אותו. ע"ע ברייטון האנליטית וברנטפורד החכמה.
ליאון רוז, האיש מאחורי הבנייה מחדש של הניקס, לא עשה הרבה יותר מדי טעויות מאז שקיבל לידיו את המושכות של אחד מהמועדונים המופרעים ביותר בספורט העולמי ב-2020. גם דניאל לוי בטוטנהאם - למרות ביקורות רבות על סגנון הניהול שלו - בנה לאורך השנים מועדון איתן בצפון מזרח לונדון.
ועדיין, נראה שהפיטורים של המאמנים שלהם הם סוג של חציית רוביקון. המינוי הבא יהיה קריטי לעתיד של המועדונים שלהם וסביר מאוד להניח לעתיד שלהם כמנהלי המועדונים האלה. מבחינת ניקס, כל מאמן שיגיע ולא יביא את הקבוצה לאליפות או למינימום סדרת גמר, יהיה מאמן כושל. מבחינת טוטנהאם, כל מאמן שלא יביא להצלחה בצורת תואר ועלייה לליגת האלופות, יהיה מאמן כושל. זה באמת חתיכת חישוק שמנהלי הארגונים האלו שמו על עצמם וגם על המאמנים הבאים שיעבדו איתם.