האכזבה הגדולה שהנחילו מסאי דגו וברק בכר למכבי חיפה הייתה כמובן זו שהביאה את הקבוצה להחלטה שבעונה הקרובה יהיה לה מאמן זר. כך נסללה איפוא דרכו של דייגו פלורס הארגנטינאי לתפקיד מאמנה החדש.
אני מעריך שכמוני, גם רבים אחרים לא שמעו עד אתמול (ד') על פלורס, אך עובדה היא שמכבי חיפה העבירה לידיו את שרביט האימון. העדפתו על פני כל מאמן ישראלי היא כמובן אמירה ברורה שנבעה מכישלונותיה בשתי העונות האחרונות: היא סיימה אותן ללא אליפות וללא גביע המדינה, זאת בשעה שמול עיניה זכתה מכבי תל אביב בשתי אליפויות רצופות.
כידוע, לא רק ברק בכר הלך הביתה. הצטרף אליו גל אלברמן, והיום נראה שאת מקומו של אלברמן הולך ותופס מי שהוא אגדת המועדון, ליאור רפאלוב. עם פרישתו של ליאור משדה המשחק, הוא מונה מיידית לתפקיד הסקאוט הראשי, אולם שימו לב להודעה הרשמית שפרסמה מכבי חיפה, בעת מינויו של פלורס: "המאמן דייגו פלורס חתם היום במועדון לשנה עם אופציה, לאחר שהגיע בימים האחרונים לישראל ונפגש עם ליאור רפאלוב וראשי המועדון". תסכימו איתי שהצבתו של ליאור בקדמת הבמה אינה מקרית, והיא מדברת בעד עצמה. עובדה נוספת חשובה היא החוזה שנחתם עם פלורס לעונה אחת בלבד. נלמדו הלקחים שבהם הוחתמו מאמנים ליותר מעונה אחת.
דייגו פלורס מודע כנראה לכך שנחיתתו בישראל ובואו למכבי חיפה הם כדי להובילה למקום הראשון בטבלת ליגת העל. האתגר גדול ומחייב, אלא שלא רק המאמן אחראי על התוצאות. מכאן נובע הצורך החשוב לביצוע מהפך איכותי בהרכבה. אחרי הכול, השחקנים הם שסופגים, או מבקיעים שערים, ולא המאמן.
קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה פותחת עתה דף חדש בהיסטוריה שלה, בתקווה גדולה שיהיה טוב יוותר משני קודמיו.