"כשמייה נחטפה הכול השתנה. חיפשתי שליטה, הכדורגל הציל אותי"

ה-7 באוקטובר התחיל בשבילי אחרי יום וחצי ללא שינה. הגעתי יום קודם לאירוע של יוניטי, ונשארנו להקמת מסיבת הנובה שהתחילה מיד אחרי. בסביבות 6:20 עצמתי עיניים לכמה דקות בקרוון - ואז נשמעה אזעקה. תוך שניות הבנתי - אנחנו תחת מתקפה.

מיד התקשרתי לעשרות חברים שלי. חלקם הצליחו להימלט, חלקם נלחמו על חייהם, חלקם לא שרדו - וחלק כן הצליחו להגיע אלינו ל"וילת ההפקה", שם נשארנו עד שעות הערב.

במהלך השעות הראשונית ניסיתי להבין מה קורה, דיברתי עם חברה קרובה, מייה שם. פתאום היא התחילה לצרוח: "יורים לי ביד! יורים עליי". אחרי מספר שיחות איתה, הבנתי - היא נחטפה.

הרגעים האלה נצרבו בי - והם לא עזבו אותי. רק בערב, אחרי שעות של פחד ואי ודאות, כוחות הביטחון הגיעו וחילצו אותנו. מרגע זה - הכל השתנה.

בתוך הכאוס, חיפשתי משהו שיחזיר לי תחושת שליטה, שיחבר אותי חזרה לעצמי ולאחרים. עבורי, זה תמיד היה הספורט. בילדותי שיחקתי בנוער של הפועל תל אביב. שם הבנתי שזה המקום שמרפא אותי. הפסיכולוג הכי טוב שלי היה תמיד מגרש הכדורגל.

הספורט החזיר לי את השגרה. הוא העניק לי משהו לצפות אליו, מטרה ברורה, רגעים של ניתוק. כל אימון הוא בשבילי נשימה מחדש. כשאני עולה על המגרש, הגוף זוכר מה זה להילחם - לא על החיים, אלא בשביל החיים. וזה בדיוק מה שרציתי להעביר הלאה.

מכאן, החלטתי להקים מרחב דומה - לא רק עבורי, אלא עבור שורדים נוספים ובני משפחות שכולות שבו הם יוכלו לחזור לזוז, להתחזק ולהתחבר לעצמם מחדש. המגרש הופך למקום של תקווה.

משם נולדה היוזמה להקים את קבוצת הכדורגל של קהילת שבט הנובה, ובהמשך גם כדורסל, טניס שולחן, פיצ'יוולי, קרב מגע וספורט טיפולי. עם מאמן מקצועי ועם מסגרת קבועה. אנחנו מתאמנים באופן קבוע בליגה למקומות עבודה, מקיימים משחקי הנצחה, ויוצרים שגרה של תנועה, ריפוי ותקווה. תוך זמן קצר תחום הספורט תפס תאוצה עם עשרות משתתפים שהפכו את האימונים לחלק בלתי נפרד מחייהם ואף חוללו שינוי אמיתי באורח החיים שלהם לבריא וספורטיבי יותר.

כדי לאפשר את המשך פעילויות השיקום, אנחנו מקיימים מופע הנצחה מיוחד בפארק הירקון, ביוני הקרוב. המופע מאפשר תרומה ומימון של הפעילויות והוא יוקדש לזכר הנרצחים ולמען המשך התמיכה בקהילה ובפעילויות הספורט.

הכאב לא נעלם - אבל אנחנו בוחרים איך לחיות איתו. אנחנו לא מפסיקים לרוץ - עד שכולם יחזרו. אנחנו מחכים לכם - בבית.

פז עמר, בן 26, הוא שורד מסיבת הנובה ומנהל תחום הספורט בעמותת קהילת שבט הנובה