כמה שבועות לאחר שאינדיאנה פייסרס הודחה בגמר המזרח בעונה שעברה, פסקל סיאקם, אנדרו נמבהארד, מיילס טרנר וטייריס הליברטון ארגנו לכל החברים בקבוצה מחנה אימונים לפני מחנה האימונים הרשמי. אחרי ששיחקו משחקון אחד או שניים, סיאקם התנשף כשהוא עומד כחלק ממעגל שחקנים ואז סיפר לכולם לשם מה עושים את מחנה האימונים הזה.
"אנחנו לא יכולים להיכנס לעונה הבאה כשאנחנו חושבים 'ואוו הגענו לגמר המזרח בשנה שעברה, אנחנו מכוונים לשם שוב'. זה לא עובד ככה" אמר סיאקם. "אנחנו צריכים להיכנס לעונה עם מיינדסט ברור: מה שעשינו בשנה שעברה? אנחנו צריכים להכפיל את המאמץ פי 3 כדי לעשות זאת שוב השנה. אל תחשבו לרגע שעשינו משהו בעונה שעברה. לא עשינו שיט. גמר מזרח? זה כלום. אני זכיתי באליפות ולקח לי 4-5 שנים להתקרב לזה שוב. הזמן עובר מהר, חייבים להתאמץ יותר".
סיאקם פנה לשחקנים הפחות מוכרים בסגל. "אם אתם נכנסים למשחק, אפילו אם אתם על חוזה עם ה-G ליג והמשחק בגארבג' טיים, זה לא משנה. אתה צריך להיות הכי טוב שלך כי הם צופים בך ואם אתה לא טוב, הם לא יכניסו אותך למשחק חשוב יותר. צריך לשחק חזק. צריך לרוץ, צריך להרגיש שלא נוח לנו. צריך להגיש שאנחנו צריכים להוציא מעצמנו הכל". סרטונים ואודיו של הדברים הללו עלו לרשתות החברתיות של השחקנים בזמן אמת אבל זה פשוט עבר מתחת לראדר של כולם כי למי באותם זמנים היה איכפת מפאקינג אינדיאנה פייסרס בכלל.
באימון הראשון גם הליברטון עצר את המשחק והוסיף לדבריו של סיאקם: "הסיבה להצלחה שלנו? כולם עושים את התפקיד שלהם. אף אחד לא צריך לעשות משהו שלא מבקשים ממנו לעשות. כולם צריכים לשחק בדרך הנכונה. ככה נתקדם. כולם חושבים שאנחנו קבוצה של עונה אחת. אבל כולם כאן יודעים כמה עבדנו בשביל השיט הזה. אז עכשיו, במחנה האימונים, זה הזמן שלנו להיבנות. אנחנו צריכים להיבנות כאן. לעבוד קשה, ליהנות ממה שאנחנו עושים. כאן זה מתחיל". נמבהארד הוסיף: "צריך להבין את התפקיד שלך, אולי זה לא בדיוק מה שאתה רוצה לעשות, אבל זה מה שידחוף את כל הקבוצה לכיוון שאתה רוצה. אם אתה ממקסם את התפקיד שלך, אולי יתנו לך קצת יותר חבל לעשות משהו אחר".
מחנה האימונים הזה בעצם היה רצף של משחקי 5 על 5 שבהם השחקנים למדו טוב יותר את התפקיד שלהם בקבוצה. במה הם טובים, במה הם פחות טובים. אם הם יכולים לעמוד בקצב שנדרש מהם ואיך הם יכולים לעמוד בקצב שנדרש מהם. "יש לנו את אותם שחקנים בסגל מהשנה שעברה, זה היתרון שלנו" אמר סיאקם לחבריו. "ואנחנו צריכים להשתמש במה שיש לנו. אנחנו לא סקסיים. לאף אחד לא איכפת מאיתנו, אז אנחנו צריכים לעלות למגרש כדי לשחק הכי חזק ומהר שאפשר. לרוץ".
"זה הולך להיות מאוד מעצבן מה שיגידו עלינו אבל אנחנו יודעים מה אנחנו שווים" אמר מיילס טרנר. "אז זה אומר שאתם צריכים לדאוג לעצמכם לאורך העונה. תאכלו נכון, תנוחו כמו שצריך, תגיעו בזמן למקומות. אין לאף אחד שום דבר אישי נגדך. אנחנו חייבים לעבוד ביחד. לדחוף אחד את השני ליותר. אנחנו צריכים להעיר למישהו אם אנחנו מרגישים שהוא לא עושה את העבודה שלו".
במחנה האימונים הזה שחקני אינדיאנה גיבשו זהות. רצף משחקי האימון היו תחרותיים, הישגיים, מהירים, קצביים, הרבה מסירות, הרבה לחץ גבוה, כדורסל מהיר שכיף לשחק. הרבה טראש טוק. כל השחקנים סיימו את המחנה שהם מבינים שזה הכדורסל היחיד שהם יכולים לשחק כדי להצליח. וכל השחקנים עזבו את המחנה שהם מסכימים לשחק את הכדורסל הזה. כשכל אחד יודע בדיוק מה תפקידו בכוח. מה הוא יכול לעשות. מה הוא יכול לעשות יותר טוב. איפה הוא הכי יתרום לקבוצה.
ריק קרלייל, מאמן מבריק, קיבל חבורה של שחקנים מוכנים לעונה ארוכה של כדורסל נכון. הרבה מסירות, מעט איבודים, חלוקת כוחות ואנרגיות שמאפשרת לשחק כדורסל לוחץ בהגנה וזורם בהתקפה. ואולם, מה שמיוחד בפייסרס זה הקבוצה שהשחקנים יצרו בעצמם. חבורה של אחים למגרש שמבינים אחד את השני ויודעים כל כך טוב איך רוצים לשחק.
זה נדיר מאוד ב-NBA של ימינו. ליגה בה שחקנים בוחרים לקפץ בין קבוצות אם לא מתאים להם מבנה הבעלות או יחס המאמן. למרות שנראה כאילו הקבוצה נבנתה, במלאכת מחשבת, כאנטיתזה לקבוצות הכוכבים ובמטרה לייצר משהו בר-קיימא לעידן "הסקנד אייפרון" (הסינר השני) שמגביל קבוצות שבנויות סביב כמה שיותר כישרונות, ייתכן מאוד שהבנייה של הקבוצה הזו נעשתה בעיקר בזכות היציבות השמרנית של המועדון ולא מתוך איזושהי ראייה אנליטית לעתיד.
הרברט סיימון הוא הבעלים והאיש החזק של הפייסרס מאז 1983. הוא בן 90. קווין פריצ'ארד, הנשיא לענייני כדורסל, נמצא בארגון מאז 2011. מאט ביוקאנן, הג'נרל מנג'ר, עוד מעט סוגר עשור במערכת. אנשים בליגה מגדירים את הניהול של הקבוצה כ"אולד סקול", ובכן, זה בגלל שהם אולד. רוב הפרונט אופיס והבאק-אופס עובדים בקבוצה כבר שנים. יש כמה פיזיותרפיסטים שעובדים שם שנתיים או שנה אבל לרוב, מקרלייל, שעובד שם 4 שנים ועד סגן הנשיא לענייני טכנולוגיה, שעובד שם 26 שנה - מדובר באחד מהארגונים הכי יציבים בליגה.
הם מעולם לא עשו טנקינג כי הבעלים התנגד בתוקף לכך. הם לא ממש בחרו טוב בדראפט - גם מעולם לא היו להם בחירות גבוהות במיוחד. הבחירות הכי טובות שלהם בדראפט בשנות ה-2000 היו פול ג'ורג' ומיילס טרנר. ואולי נמבהארד. הטריידים על הליברטון וסיאקם היו מעולים אבל אף אחד בזמנו לא חשב שהם יובילו אותם לגמר ה-NBA. והם שיקמו את הקריירות של ארון נייסמית' ואובי טופין, שחקנים שכשלו בשווקים הגדולים של בוסטון וניו יורק והתגלו כשחקנים משלימים מעולים לקבוצה שנבנתה סביב קונספטים של אנטי-כוכבות ואנטי-הייפ.
הם בנו את הקבוצה על טריידים - הליברטון (שהגיע עבור דומאנטוס סאבוניס, שהגיע בשביל פול ג'ורג') וסיאקם (שהגיע בעיקר על בחירות דראפט), ועל שיקום קריירה של שני שחקנים שהיו כבר באסט - ניסמית' וטופין. מאד נדיר לעשות דבר כזה פעם אחת. הם עשו את זה פעמיים באותה קבוצה. זה הדבר הכי מרשים במה שהם "עשו".
אז מה שמיוחד בקבוצה הזאת, מה שהעלה אותם לגמר אחרי ניצחונות על מילווקי, קליבלנד וניו יורק - זה הקשר בין השחקנים. האם הוא חזק מספיק כדי לא להיפרם על ידי מכונת טפרים מאוקלהומה? זו השאלה שיענו עליה בסדרת הגמר. בכל מקרה, נראה שבעוד כמה שבועות הם יחזרו לעבוד לבדם על העונה הבאה.