ב-2019 הבת של לואיס אנריקה, סנה (Xana) אובחנה בסרטן עצמות נדיר. הוא עזב את תפקידו כמאמן ספרד כדי לבלות את חמשת החודשים האחרונים לצד בתו שהיתה בבית החולים, במאבק נגד המחלה הנוראית. בגיל 9 נשמה את נשמתה האחרונה והדרך שבה המאמן הספרדי מדבר עליה היא שוברת לב אבל גם מעוררת השראה.
בסרט הדוקומנטרי שעשו עליו (No tenéis ni **** idea - אין לכם מושג מ***ן") הוא מספר איך הוא שואב השראה מהאושר הבלתי נגמר של הבת שלו. מהחיוך שלה ומהצחוק שלה. העונה סיפר על זיכרון שיש לו מגמר ליגת האלופות האחרון שזכה בו, ב-2015. "יש לי זיכרון מדהים מאז", סיפר. "ראיתי תמונה מדהימה שלה שותלת את הדגל של ברצלונה על הדשא אחרי הניצחון. אני רוצה לעשות אותו הדבר עם הדגל של פריז סן ז'רמן. הבת שלי לא תהיה שם פיזית אבל רוחנית כן. וזה חשוב לי מאוד".
לואיס אנריקה בנה קבוצה למופת בפריז. קבוצה של לוחמים אמיצים ואתלטים. אבל זו האיכות הטכנית שלהם, של כל אחד ואחד מהם, נותנת להם הילה של קבוצה בלתי מנוצחת. הם לא רק נלחמים טוב יותר מכל אחד אחר, הם גם שחקנים איכותיים הרבה יותר מכל אחד אחר. אתלטים, טכניים, עובדים מעולה ביחד כקבוצה. לואיס אנריקה בנה קבוצה מרהיבה וחגג את הזכייה באליפות אירופה עם שחקנים שרצו לחבק אותו ולהראות לו אהבה וכבוד.
הוא "הרים את הדגל" של פריז סן ז'רמן על המגרש במינכן כפי שבתו עשתה לדגל של ברצלונה לפני עשור על הדשא בברלין. וסביר להניח שזו לא תהיה אליפות אירופה האחרונה של פריז סן ז'רמן שלו. הם עד כדי כך טובים.
אשרף חכימי גדל באזור העני של חטאפה, פרבר של מדריד. אביו היה רוכל רחוב ואימו לא עבדה. שניהם היו מהגרים ממרוקו. "באתי ממשפחה מאוד צנועה שתמיד היה קשה לה להרוויח את לחמה", סיפר בראיון. "אבל ההורים שלי הקריבו מעצמם עבורי. הם גם מנעו מהאחים שלי דברים בשביל שאני אצליח. אני אלחם עבורם בכל יום".
חכימי שיחק ברחוב כל יום עד שהתגלה על ידי קבוצה מקומית ובלט מאוד במדיה. כל כך בלט עד שריאל מדריד החתימה אותו. ומשם הנסיקה שלו לפסגת הכדורגל היתה מהירה. חכימי הפך לאחד מהמגנים הימניים הטובים בעולם. העונה בישל 14 פעמים וכבש 9 שערים, כולל את השער הראשון בגמר ליגת האלופות שנגמר בתבוסה הכי גדולה בגמר ליגת האלופות.
הוא כבש העונה גם ברבע גמר ליגת האלופות, בחצי הגמר התחרות, בגמר הגביע הצרפתי והוא הראשון שכובש שער בגמר גביע האלופות נגד קבוצתו לשעבר (ולכן התנצל בפני הקהל של אינטר).
הילד העני שהבטיח להילחם עבור משפחתו כל יום, הוא אלוף אירופה.
בגיל 5 דזירה דואה הגיע עם אחיו הגדול למבחנים בראן. דזירה לא היה יכול להיבחן, כי הוא היה צעיר מכולם ב-3 עד 4 שנים, ולכן נשאר בצד והתחיל לשחק עם הכדור המרופט שהביא מהבית. המאמנים בסטאד דה ראן, שבחנו את הילדים בני ה-8-9, הבחינו בצד העין בנגיעות של הילד בן ה-5 בכדור ונדהמו. מבחינתם אי אפשר היה לטעות. מדובר בכוכב על. "היכולות המוטוריות שיש לדואה ברגליים, אתה רואה את זה מהר מאוד" אמר פלור בורסייה, מאמן ברן. "לא רצינו לקחת ילדים שלא היינו בטוחים שהם יכולים להגיע לרמה גבוהה ולכן בדרך כלל לא לקחנו שחקנים מתחת לגיל 8-9. אבל איתו? היינו חייבים להתייחס אליו כאל יוצא מהכלל".
דואה, בגיל 5, התחיל לשחק כדורגל בקבוצה של בני 8. היה ברור שהוא משהו מיוחד.
דואה, אותו ילד מוכשר מראן, עשה בגמר ליגת האלופות השנה משהו שלא עשו 61 שנה. כבש צמד ובישל אחד. בגיל 19 הוא הפך לשחקן הצעיר בהיסטוריה שכובש ומבשל בגמר ליגת האלופות. כמו כן, בגיל 19, יש לו את אותו מספר שערים בגמר ליגת האלופות כמו ליאונל מסי או ויניסיוס.
חביצ'ה קברצחליה היה מבלה שעות בצפייה בקלטת וידאו בה אביו, באדרי, משחק במוקדמות ליגת האלופות עבור הקבוצה האזרית שאמקיר נגד סקונטו הלטבית. במשחק הזה, שחביצ'ה הצעיר צפה בו באובססיביות, באדרי כבש שלושער. חביצ'ה היה צופה בקלטת ויוצא להתאמן בחוץ כדי להיות טוב כמו אבא. את אותו אבא חביצ'ה הצליח להציל בזכות כישורי הכדורגל שלו. בגיל 18 כשעבר ללוקומטיב מוסקבה, מימן עם משכורותו הראשונה ברוסיה ניתוח מציל חיים לאביו. כמה שנים אחרי קברצחליה, שעשה היסטוריה עם נאפולי וזכה עמה באליפות, בגיל 22, הפך לשחקן טוב בהרבה מאביו. והערב הוא כבש בגמר ליגת האלופות. אביו, באדרי, צפה מהיציע.
הגיבורים של פריז סן ז'רמן הגיעו לבמה המרכזית של הכדורגל הם לא שונים מאנשי כדורגל אחרים. חלקם היו גאוני כדורגל מגיל צעיר והוכנסו לאקדמיה בגיל 5. חלקם גדלו בעוני קשה, חלקם הצילו את המשפחה שלהם עם הכדורגל, חלקם העלו את המדינה שלהם על המפה עם הכדורגל. חלקם איבדו את הבת שלהם לסרטן והקדישו את חייהם כדי לחגוג את חיה ולגייס על שמה מאות אלפי יורו בתרומות.
כדורגל הוא כוח כביר. התופעה התרבותית הגדולה ביותר בעולם - הרי יש יותר אוהדי כדורגל בעולם מאשר מוסלמים וקתולים ביחד. איפה שיש כדורגל, יש חיים. איפה שילדים משחקים את המשחק הזה, הם חולמים להבקיע בגמר ליגת האלופות. כל כך מעט ממאות מיליוני הילדים שמשחקים את המשחק יגיעו לרמות הגבוהות ביותר. 0.00000000000000000000001% מהם יבקיעו בגמר ליגת האלופות. כולם ברמות האלה נדירים, כולם עם סיפור חיים מיוחד.
וקטאר, מדינה אפלה שמשלמת שוחד כדי להשיג את מה שהיא רוצה, מדינה שמרמה את העולם ואת עולם הכדורגל, מדינה שמממנת אנשים שרוצחים כדורגלנים ואוהדי כדורגל בישראל - זו המדינה שחוגגת היום את הניצחון שלהם באליפות אירופה.
הקטארים השקיעו יותר מ-2 מיליארד יורו בפרויקט מכבסת התדמית שלהם בפריז. ואם מה שקצת יהרוס להם קצת את החגיגות זה שנזכיר את זה שקטאר הורגת עבדים, מממנת טרור רצחני ומזהמת את העולם, אז הנה. הזכרנו.
כמה חבל על כל הסיפורים האנושיים הבאמת יפים של השחקנים והמאמנים של פריז. זה לא מגיע להם שבעלי הקבוצה שלהם הם בין האנשים הרעים בעולם. לא מגיע להם שמנצלים אותם, את סיפורם ואת ההישגיות שלהם כדי שנדבר עליהם ולא על הרוע הטהור של קטאר. אבל מחובתנו להזכיר את הרמאות שאפשרה את בניית הקבוצה הזו. מחובתנו להזכיר בכמה דם מוכתם הגביע עם האוזניים הגדולות.