איזה משחק משעמם זה היה. ההכנות היו בטירוף, האוהדים פרצו לאצטדיון, כל המדינה חיכתה וציפתה, כמות הכרטיסים הייתה יכולה להגיע ל-100 אלף ואנשים עשו הכול כדי להגיע. ואז, כמו שקורה לא אחת, השחקנים רעדו, הרגליים היו כבדות והכוכבים שהיו צריכים לנצוץ כבו ולא נראו על המגרש במשך 90 דקות. איפה קאנגווה? איפה שועה? איפה דור מיכה? איפה כל השחקנים שבשבילם קונים כרטיס ומצפים שיעשו הבדל ויתנו את התמורה לכרטיס? למשל, עדי יונה, קיבלת במה הכי גדולה שיש. מעבר לפנדל, לאן נעלמת במשך 45 דקות?
משחקי גמר גביע הם מעמד גדול ומחייב שבו רק הטובים ביותר נוצצים. אתמול, במשך 90 דקות ראינו משחק משעמם, חסר יצירתיות, כמעט בלי מצבים. החבר'ה שכחו שמדובר במעמד כל כך יוקרתי ושיחקו כאילו מדובר במשחק ידידות, שלא לדבר על הארגון של ההתאחדות לכדורגל. האירוע נראה כמו שוק, מכניסת ופריצת האוהדים, דרך חוסר ההשתלטות של המאבטחים ועד טקס הסיום המביש, שבו כולם עלו לפודיום.
זה לא גמר שעליו נספר לנכדים. מבחינה מקצועית אין יותר מדי צורך להרחיב עליו את הדיבור, אבל דבר אחד חרה לי במיוחד: אני פחות מתחבר לחוכמולוגיה של ברק יצחקי, שספסל את עומר אצילי. זה לא הצליח לו, הוא הפסיד את המשחק והוא צריך ללמוד לקח לשנים הבאות - כוכבים גדולים צריכים להיות על המגרש. גם אם אצילי לא היה בכושר טוב לאחרונה, הוא היה צריך לפתוח. לבית"ר לא הייתה יצירתיות, הברקה שלו הייתה מכריעה את ההתמודדות ואתמול בית"ר שיוועה להברקה כזאת. רגעים ספורים לאחר שנכנס, במספר פעולות הוא סיכן את השער יותר מכל שחקן אחר בצהוב-שחור.
אין ספק, באר שבע ניצחה ובצדק. היא קבוצה טובה יותר מבית"ר, היא מאומנת מאוד ומגיעים שבחים לרן קוז'וך, היא ראויה לפרס על אובדן האליפות ואם נסתכל על כל העונה, היא הייתה הקבוצה הטובה ביותר השנה. הגביע מגיע לה בגדול, כעת היא צריכה מקצה שיפורים ואליפות בשנה הבאה.
בית"ר ירושלים, מצידה, צריכה חריש עמוק. נראה היה כאילו היא עברה עונה מדהימה, אבל סיום עם 30 פור מהאלופה ובלי גביע זה לא מדהים, בכלל לא. היו משחקים שבהם כולנו נהנינו מבית"ר, שראינו איך הניצוץ חזר לטדי, אבל תמיד זוכרים את הסוף - והסוף היה עגום.
התחושה שלי: אני בכלל לא בטוח שיצחקי ימשיך בעונה הבאה.