לכאורה, הפועל ירושלים הייתה אמורה להגיע לסדרת חצי גמר הפלייאוף במוד מעט בעייתי. לא חלפו חודשיים מאז שחזתה מרחוק בהפועל תל אביב מגשימה את כל החלומות שהיא עצמה חלמה, אבל משהו באוויר ובאווירה השתנה מאז. דימיטריס איטודיס ושחקניו נחשבים עדיין לפייבוריטים, והקבוצה מהבירה לא באמת עשתה דבר יוצא דופן על הפרקט, ובכל זאת - איש לא פוסל את סיכוייה לנצח. התסכול שהביעו האוהדים לאורך העונה נרגע, ונראה ששדרת הניהול החדשה החלה להרוויח את האמון מהיציעים.
לשינוי התודעתי הזה יש שלוש סיבות: לאחת קוראים ג'ארד הארפר. לשנייה קאדין קרינגטון. ולשלישית - יובל זוסמן. המהלך שהוביל להארכת חוזיהם לא באמת אמור לשנות את מצבה המקצועי של ירושלים, בוודאי לא העונה, אך הוא מלמד שמשהו השתנה במדיניות שלה ואולי גם בשאיפות שלה. וכן, כפי שמודה המנהל המקצועי דן שמיר, גם ליריבה שתתייצב ממול מחר (שישי, 14:45) יש חלק בזה.
"יש כאלה שאומרים שהם מסתכלים רק על עצמם ועסוקים רק בקבוצה שלהם, אבל אם לומר את האמת - המתחרים משפיעים עליך", אומר שמיר בריאיון בלעדי לוואלה ספורט. "זה תמיד היה ככה. עבדתי במכבי תל אביב, ואני יודע שהפועל ירושלים והפועל תל אביב משפיעות עליה. הייתי במילאנו, ואני יודע שווירטוס בולוניה משפיעה עליה.
"כשיש לך יריבה ישירה, אתה לוקח בחשבון מה עליך לעשות כדי לנצח אותה, ויש לזה אפקט אפילו על בניית הסגל. ברור שמבחינת החשיפה התקשורתית, הפועל תל אביב עושה הכל בגדול. היא ביצעה העונה מהלכים חריגים לחלוטין - ובעיקר, היא פשוט הצליחה. היא זכתה ביורוקאפ, ואני מסיר בפניה את הכובע. בסוף, שום דבר לא מביא יחסי ציבור חיוביים יותר מניצחונות".
- אבל אתם הלכתם לקיצוניות השנייה; התנהלות מדודה ושקטה, שלפעמים מתפרשת אפילו כאדישה.
"יש לנו זהות, ועליה אנחנו בונים. אם תלך ותעתיק מה שמישהו אחר עושה, בדרך כלל זה לא יצליח. אנחנו לוקחים בחשבון את המתחרים, אבל עושים מה שהכי טוב בשבילנו, בלי לשנות את הכיוון של המועדון. בשלוש השנים האחרונות היה DNA מסוים בירושלים, ועל בסיסו בנינו את הסגל. זה אומר שהקבוצה שיחקה כדורסל קשוח, מאוד 'נכון', ולפעמים גם לא אטרקטיבי. אנחנו מאמינים ב-DNA הזה, מאמינים שזו הדרך שלנו להצליח, ורוצים לבנות עליו, לא לשנות אותו".
כדי להשאיר את שלושת הגארדים נדרשתם לשלם סכומים גבוהים בהרבה מהשכר שהיה להם העונה.
"מתן אדלסון מתנהל עם היגיון פנימי וחשיבה עסקית. הוא מזרים לקבוצה סכומי כסף אדירים, יותר מכל בעלים קודמים שהיו בירושלים, והוא בא כדי לעשות טוב, ובדרכו - שהיא דרך נורמלית. הוא לא מתפזר, והוא מזכיר לי בזה את ג'ורג'יו ארמאני במילאנו. אנחנו רוצים כל הזמן לשפר ולשדרג בהדרגה, וכדי שנהיה טובים יותר בעונה הבאה, ידענו שצריך להתחיל מהשארת הבסיס.
"אתה יודע שאני לא האדם הכי רגשן בעולם, אבל הבחירה של הארפר, קרינגטון וזוסמן להישאר מרגשת אותי. הייתה לנו תחרות קשה עליהם, ולא מעט שחקנים היו בוחרים לעזוב במצב הזה. קח את ג'ארד כדוגמה. הוא MVP היורוקאפ, אחרי שנתיים ביורוליג, והרבה קבוצות דיברו עליו. אני יודע את זה כעובדה, כי אנשים התקשרו אליי לשאול עליו, כך שהיו לו אפשרויות. הוא החליט להישאר, ועוד לטווח ארוך, ולא רק בגלל השכר. הוא הרכז הראשון, נותנים לו לשחק כמו שהוא יודע, הוא נמצא עם אנשים שהוא אוהב, יש לו את מימד ההמשכיות. הוא החליט לא לוותר על הדברים האלה, ואני באמת חושב שהוא קיבל החלטה נכונה.
"גם לזוס וקאדין היה שוק רציני מאוד, בקבוצות יורוליג ובכסף גדול יותר, אבל הם בחרו בהפועל ירושלים ובסיטואציה שיש להם אצלנו".
- אז זה אומר שמשהו השתנה? שירושלים התעוררה, ומעכשיו נראה אותה קצת יותר מעזה והולכת יותר בגדול?
"אתה שואל איזו קבוצה נראה בעונה הבאה? זה לא הזמן לטפל בזה, לדבר על זה ולחשוב על זה. זה תלוי בהרבה דברים, ואנחנו נמצאים עכשיו בשבועות שאליהם מתנקזת כל העונה. בזה אנחנו צריכים להתרכז. ניתן לקבוצה ולתהליך הספורטיבי את הכבוד, ונדבר על העתיד כשהכל יסתיים".
- אני רוצה להחזיר אותך לשלבים המוקדמים יותר של העונה, שעליהם ספגתם את מירב הביקורת. נמרוד לוי החל לשחק רק לפני כמה שבועות, ולא הובא לו מחליף. דרק אוגביידה הוחתם כשג'סטין סמית' ואוסטין וויילי נפצעו לתקופות ממושכות, ואת ספידי סמית' החליף טאריק פיליפ. לא הגבתם, וכשהגבתם - התגובות היו בינוניות.
"בוא נחלק את זה לשניים. בגזרת הישראלים - נמרוד הגיע לאימונים עם משהו שהציק לו ברגל, ואף אחד לא חשב שזה יהיה כל כך דרמטי. ובינינו, לא היה לו תחליף. בדקנו, ניסינו, הצענו בייאאוטים. לא מצאנו שחקן בריא וחופשי, או אחד כזה שהקבוצה שלו מוכנה לשחרר אותו. אחר כך הייתה תקופה שבה ארבעה מקומיים היו מושבתים, וגם זוס, אור קורנליוס ונועם דוברת נפצעו. זה מצב קיצוני, שאין דרך לכסות עליו.
"לגבי הזרים - אני לא אשליך שחקנים מתחת לגלגלי האוטובוס. כשחיפשנו מחליף לספידי, ישבתי במשחק בסמוקוב והטלפון שלי כמעט התפוצץ מהתרעות של פיקוד העורף. אז אתה בא לשחקן שמחפש חוזה, ואומר לו בוא לשחק איתנו מול אולם ריק בבולגריה, ויש מצב שהמשפחה שלך תהיה כנראה בממ"ד. זה לא פשוט".
- אבל אזעקות וממ"דים היו גם בתל אביב, לא פחות מבירושלים, והיריבה שלכם בחצי הגמר הנחיתה באותו זמן את אנטוניו בלייקני. בסוף זו שאלה של השקעה.
"אנחנו יודעים היום, וידענו גם אז, שהארפר וקרינגטון הם השחקנים המרכזיים בקו האחורי שלנו. לא חיפשנו בהכרח גארד שיקלע 15 או 16 נקודות למשחק, אלא הבנו שאנחנו צריכים מישהו עם אוריינטציה הגנתית שיתאים לכדורסל שלנו ויעזור בהובלת כדור. אנחנו יודעים שיש לנו קבוצה טובה עם זהות, ואני לא בא לטאטא מתחת לשטיח את הביקורת. עשינו מה שאנחנו מאמינים כדי לבנות קבוצה מנצחת".
מה קרה עם ים מדר?
"התחלנו לדבר עוד כשהוא היה בבאיירן מינכן, וכבר הבין שהוא בסיטואציה לא טובה ובסוג של מבוי סתום. ידענו שיש לנו רכז פותח, אבל רצינו לבצע את הצעד הזה וניסינו לבנות לו חבילה נכונה. החלטנו על מסגרת של חוזה, והצענו לו אותו, ובמקביל גיבשנו לעצמנו תקרה שאותה לא נעבור.
"לקחנו בחשבון שאם לא ניענה לדרישות שלו, אולי הוא ילך למקום אחר. הפערים היו משמעותיים מאוד, וזה באמת מה שקרה. הוא חזר להפועל תל אביב, והצליח מאוד. עכשיו תשאל אם אנחנו מצטערים, אבל זה תהליך החשיבה שלנו: לבצע צעד בתוך גבולות ההיגיון, גם מקצועית וגם כלכלית, ואם זה לא מצליח - לדעת שיכולות להיות השלכות".
- איך אתה מגדיר את עונת היורוקאפ שלכם, שהסתיימה ברבע הגמר מול גראן קנאריה?
"הזכייה של הפועל תל אביב הייתה אדירה, אבל צריך לדעת להסתכל על הדברים בפרספקטיבה יותר רחבה. קשה מאוד, לפעמים בלתי אפשרי, לשחק כדורסל במציאות שיש היום בישראל. לא סתם מכבי תל אביב סיימה במקום ה-16 ביורוליג. אני מכיר את זה מתקופת הקורונה באוסטרליה, כשאימנתי קבוצה מניו זילנד, בלי מגרש ביתי ובלי קהל. מעבר לפרמטרים הכלכליים והלוגיסטיים, שחקן שעולה שוב על מטוס, רק בשביל לשחק באולם ריק, זה קשה מאוד. זה לא תירוץ, זאת עובדה.
"הקמפיין שלנו לא עבר בצורה חלקה. עברנו הפסדים ופציעות. בסוף הודחנו בידי יריבה עם סיסטם מובהק, במשחק בודד, בלי ביתיות. כשאני מנתק את הרגש - אני לא יכול להגיד שזו עונת יורוקאפ מוצלחת. ההגעה לרבע הגמר באופן אוטומטי מהמקום השני היא הישג, אבל רצינו להתחרות על התואר, והתאכזבנו כשזה לא קרה. זו השורה התחתונה".
- עברה לכם בראש המחשבה שאולי נכון יותר לחכות שהמסגרות האירופיות יחזרו לישראל, ורק אז ללכת בגדול, אול אין?
"זו החלטת בעלים, ולא דיברנו על זה. אני יכול להגיד את דעתי. המציאות בארץ מעולם לא הייתה כמו בשוויץ. ובתנאים דומים לאלה שמתקיימים עכשיו - כבר שיחקו כאן. אני חושב שמספיק בטוח לקיים ספורט בינלאומי בישראל, ויש לי תקווה גדולה שזה יקרה בתחילת העונה הבאה. אבל לצד זה, אם לא חוזרים, יש איזושהי המתנה לחזרה לנורמליות".
את השיחה עם שמיר קיימנו לפני פתיחת הפלייאוף, וכשנשאל על מעמדו של המאמן יונתן אלון לעונה הבאה, לא הייתה לו תשובה חד משמעית. "כולנו יודעים שבכדורסל יש דינמיקה שמושפעת מתוצאות. יונצ'וק הוא מאמן מעולה. הוא עושה עבודה טובה מאוד, הוא מחזיק את המערכת ויש לו יחסים מדהימים עם השחקנים. אני משוחד לגביו, כי הוא גם חבר, אבל חושב שהוא מתאים מאוד להפועל ירושלים. ובכל זאת, החלטנו לקבל את ההחלטה הזו בסוף העונה".
- זו העונה הראשונה שלך כמנהל מקצועי.
"אני לומד המון. קיבלתי הזדמנות לעשות משהו קצת אחר, ולהתנסות בדברים חדשים. אפילו הצד המקצועי שונה, כי מאמן חושב רוב הזמן על כאן ועכשיו, ואני צריך להתרכז בתמונה הגדולה יותר".
- האדרנלין של האימון חסר לך?
"לא. כשאני נכנס למשהו, הוא ממלא אותי. קיבלתי הזדמנות גדולה לנהל אנשים, תהליכים, תקציבים. זה חדש לי. אני פותר בעיות, עובד הרבה, והשולחן מלא. לאט לאט אתה רואה שהעסק מתחיל לעבוד טוב יותר. זה החלק הכיפי. האם זה לכל החיים? לא מבטיח, לא יודע".
- הייתה חשדנות בהתחלה בינך לבין אלון? הרי לפחות בישראל, המנהל המקצועי מחליף בדרך כלל את המאמן.
"לא הייתה שום חשדנות, ולא אעשה כזה דבר. לא בשביל זה באתי לכאן".
- אז אתה לא תהיה המאמן הבא של הפועל ירושלים?
"אין סיכוי".
- אלדד אקוניס אמר לאחרונה בערוץ הספורט שרציתם את ג'ימי קלארק לפני המעבר למכבי תל אביב, אבל הוא לא רצה לעשות איתכם עסקים בגלל הדרך שבה עזבת את בני הרצליה. מפריע לך שהיחסים ביניכם הגיעו לשפל כזה?
"אני בן 50, ויש לי פרספקטיבה על מה חשוב בחיים. אני חושב שמיותר לריב על דברים כאלה. הייתי מעדיף שלא יהיה לי ביף עם אנשים, או שלפחות אפשר יהיה לסגור אותו. אבל זה לא מטריד אותי ביומיום".