"הכול היסטוריה": הטאלנט הצעיר עשה קאמבק - וחולם על פודיום בלוס אנג'לס

לאחר חמישה חודשים מחוץ למזרן בשל פציעת כתף, הג'ודוקא אריאל שולמן חזר ובגדול. בסופ"ש האחרון בתחרות אירופה הפתוחה שנערכה בספרד, הוא עשה את מה שהוא יודע הכי טוב. שלט, תקף, זרק וסיים עם מדליית הזהב על הצוואר בקטגוריית המשקל עד 60 ק"ג. תחרות שלא מהווה עבורו רק קאמבק, אלא הצהרת כוונות ברורה.

"עשיתי הכול כדי להשתפר ולחזור מהפציעה חזק יותר ואין דבר העומד בפני הרצון", הוא אומר בקור רוח, אך מאחורי המילים האלו מסתתר גם סיפור של כאב, נחישות, התמדה ועבודה קשה.

שולמן, בן 23 מהרצליה, כילד הוא גדל על מזרני הג'ודו המקומיים. בגיל 15 כבר קיבל זימון לאקדמיה למצוינות בספורט בוינגייט, ומשם, כפי שהוא מתאר, "הכול היסטוריה". אלא שאצל שולמן, ההיסטוריה נכתבת כל יום מחדש באימונים, בקרבות ובקריעת שרירים מטפורית ומעשית.

הוא רשם זכיות באליפויות ישראל בכל קטגוריית גיל אפשרית מילדים ונוער, דרך קדטים, ג'וניור, בוגרים ואפילו מכביה. מחוץ לגבולות הארץ הגיע להישגים מרשימים שכללו מדליות זהב בגביעי אירופה ובתחרויות שונות, מקום חמישי באליפות אירופה עד גיל 23 ואף סיים מדורג תשיעי באליפות העולם לבוגרים בשנה שעברה.

לפני כחמישה חודשים פציעת כתף באימון טרפה עבורו את הקלפים. שולמן מצא את עצמו מחוץ למעגל התחרויות בדיוק כשהרגיש בשיאו. אך במקום לשקוע ברחמים עצמיים, החליט לקחת את הזמן כדי לחזור טוב יותר. "חמישה חודשים הרגישו כמו נצח בשבילי. כל יום התחיל ב-6 בבוקר ונגמר ב-6 בערב. עברתי טיפולי הידרותרפיה, פיזיותרפיה, שיקום תנועתי ועבודה הדרגתית על מנת לחזור לקרקע. הייתי מלא חששות וספקות, אבל הייתה בי אמונה גדולה".

שולמן חזר משודרג יותר. את היתרון האסטרטגי שלו הוא מייחס בין היתר לעובדה שהוא מתאמן מגיל 7 גם בג'יו ג'יטסו ברזילאי אצל רועי נאמן מה שמקנה לו עליונות בחלק של הקרקע (ne-waza) בתוך עולם הג'ודו. "המעברים שלי בין העמידה לקרקע חדים יותר, יש לי כלים שאין לרבים מהמתחרים שלי. אני מנסה למקסם כל יתרון אפשרי", הוא מסביר.

הוא מגדיר את עצמו כפרפקציוניסט, וגם לאחר ניצחון הוא לא עוצר, בוחן כל תנועה, מנתח כל החלטה ובודק מה אפשר לשפר. עבורו, המטרה ברורה והיא להיות הטוב ביותר בעולם.

הג'ודוקא הצעיר מתאמן כיום תחת עמותת ה.ל.ה.ב בראשותו של מאמן נבחרת הגברים לשעבר, אורן סמדג'ה. בנוסף, הוא מהווה חלק מסגל הספורטאים של נבחרת ישראל וחולק את דרכו עם מאמנים כמו יואב שמש, אלון רחימא, רועי נאמן, ובאימונים האישיים גם עם השמות הבולטים ארתור קטייב וטוהר בוטבול.

"הקשר עם המאמנים אינו רק מקצועי זו משפחה. הם ראו אותי בכל מצב ברגעי שיא וברגעי שפל", הוא משתף.

החלום הבא כבר מונח על המפה והוא אולימפיאדת לוס אנג'לס. שולמן לא מתבייש לומר שהוא רואה את עצמו על הפודיום, גבוה ככל האפשר. עד אז, שאיפותיו ממוקדות בתחרויות הקרובות כמו אליפויות אירופה, עולם, בגראנד סלאמים ובמאסטרס שיבואו.

"אני לא בא רק להשתתף אלא לנצח", הוא מצהיר בנחישות.

לצד הקרבות על המזרן, הוא לא שוכח להודות למי שמסייע לקריירה שלו להתפתח ומייחל למה שחשוב באמת. "תודה למשפחה שלי שתומכת בי מהיום הראשון, לעמותת ה.ל.ה.ב, לטים פיטבול, למאסטר מצליחים, לאיגוד הג'ודו, לצה"ל ולכוחות הביטחון. שהחטופים ישובו הביתה בריאים ושלמים. זה הניצחון האמיתי שכולנו מחכים לו".​​​​​​​​​​​​​​​​