לו הייתה אי עמידה בציפיות עבירה בספר חוקי הכדורגל, הרי שמנצ'סטר יונייטד וטוטנהאם היו צריכות לספוג הפחתת נקודות, שלא לומר ירידת ליגה. ובכל זאת, שני המועדונים הגדולים והוותיקים (והמאוד אהודים בישראל!) הללו, ייפגשו הערב (רביעי, 22:00, ספורט1) לגמר אירופי שהמנצחת בו תצא לא רק עם תואר (שחשוב יותר לספרס) אלא בעיקר עם כרטיס השתתפות בצ'מפיונס-ליג בעונה הבאה (שחשוב הרבה יותר ליונייטד).
נתחיל דווקא בטוטנהאם, לא רק מפני שבין שתי הקבוצות היא הצליחה להיות העונה קצת פחות גרועה ביחס לציפיות (המיקום בטבלה כמעט זהה), אלא מפני שהיא מגיעה לגמר הזה כאנדרדוג - וזה רק לטובתה. זה לטובתה כי גם המועדון וגם האוהדים יכולים לשאת עוד שנה מחוץ לליגת האלופות. למודי אכזבות הם יכולים לעכל עוד שנה של החמצה - והפוזיציה הזאת טובה לספרס, בעיקר בגלל שמבחינת כדורגל נדמה שיש להם להציע יותר מהיריבה המפורכסת שלהם.
מנצ'סטר יונייטד נמצאת בעונה הגרועה ביותר שלה מזה יותר מ- 35 שנה. נכון שהתרגלנו לומר את זה על השדים האדומים שהיו לשדים העגומים, בערך מאז שפרש סר אלכס מתפקיד המנג'ר, אי שם בעונת 2013, אבל העונה הצליחה מנצ'סטר יונייטד להיות באמת צל של עצמה, עם מעט מאוד רגעי התעלות ועם סימן שאלה ענק שכבר מרחף מעל ראשו של המנג'ר המעיר והנמרץ שלה, רובן אמורים, עוד לפני שהספיק לבנות קבוצה אחת בצלמו ובדמותו (ובעיקר, בשיטת המשחק שלו שאותה ניסה לכפות על שחקנים כמו הוילנד הדני למשל, מה שנראה לעיתים כמו ניסיון לחלוב עגל).
שיניים קטנות
הרעב הזה של יונייטד לחזור לטופ של הכדורגל האנגלי והאירופי, מעלה באוב אמירה בת כמעט 200 שנה (בערך העונה האחרונה שבה זכתה הקבוצה באליפות) מפי המנהיג הפרוסי ביסמארק, שאמר על השאיפות האימפריאליסטיות של איטליה: "תיאבון כה גדול ושיניים כה קטנות!".
זה בעצם הסיפור של יונייטד לאורך כל 12 השנים האחרונות: רכישה מאסיבית, בעלויות מטורפות, של שחקנים שביום טוב הם פוטנציאל למכבי נתניה. מהיכן יבוא עזרם של אוהדיה הרבים של מי שהייתה פעם אימפריה? אולי מהעובדה שרגעי החסד הכמעט-יחידים בעונה הזאת, היו במהלך הקמפיין האירופי שלהם: בלי אף הפסד, עם כיבושים מרובים (לקבוצה שמתקשה להבקיע אפילו מול איפסוויץ' טאון!) ובעיקר עם רגעי קסם שהזכירו נשכחות.
יש כמובן את ההכרות עם המגרש בבילבאו, שבו ניצחו את המאחרת שהייתה להוטה להגיע לגמר שיתקיים במגרשה הבייתי, תקוות באסקיות שיונייטד, שלרגע אחת התחפשה לקבוצה שכה רבים אוהבים (ורבים עוד יותר אוהבים לשנוא), ניפצה באכזריות.
נעזוב רגע את חידת מנצ'סטר יונייטד, שאפילו אוהדיה הרבים כבר התייאשו מלנסות ולפצח, ונבדוק מה המצב אצל הספרס. עד לפני שנתיים-שלוש היה נדמה שהקבוצה הוותיקה, המפוארת ולמודת האכזבות הזאת עומדת בפני שדרוג רציני:
ההעפלה לגמר הצ'מפיונס אחרי חצי הגמר המהמם מול איאקס, האצטדיון הביתי החדש שהחליף את ווייט הארט ליין, הרומנטי אך הקטן והמיושן - ושלד של שחקנים מסון הדרום קוריאני ועד לחלוץ ענק כהארי קיין, גרמו לקבוצה עם התדמית היהודית להתחיל ולחלום בגדול. כרגע זה נראה כמו החלום ושברו, עם מקום אחד (17, יתכן שינוי במחזור הנעילה של הליגה) מתחת למנצ'סטר יונייטד אפילו בעונתה המחרידה... ועם דיווחים עקשניים באנגליה לפיהם אנג' פוסטקוגלו, המאמן האוסטרלי שבו נתלו כל כך הרבה תקוות, יעזוב מיד לאחר הגמר.
בית תמחוי מישלן
מזכיר לכם משהו? אולי רק את היריבה שלהם לקרב שיזכה אחת משתי קבוצות שלא מגיע להן, בכרטיס למפעל האירופי היוקרתי ביותר. כבר נכתב כאן: מנצ'סטר יונייטד זקוקה לכרטיס הזה יותר מיריבתה. אצל הספרס בנייה מחדש לאחר אכזבה היא כמעט מוטמעת ב-DNA של המועדון. אצל יונייטד היא תהיה אסון, בעיקר מבחינת היכולת למשוך למועדון שחקנים שלהם היא זקוקה כדי לחדש ימיה כקדם.
ואף על פי כן נוע תנוע: הגמר הזה עשוי להיות מצוין. כמו להיכנס למסעדה באיטליה ולמצוא בה מרק לחם ושאריות, טעים ומנחם יותר מכל מנה במסעדת מישלן, גם הדו קרב הכל אנגלי הזה שיתקיים על אדמה באסקית, יכול להיות מרתק. כי כשייאוש פוגש ייאוש - ושתי קבוצות בלי הגנות פוגשות זו את זו, קורים לעתים דברים מופלאים: בעיה למהמרים, שמחה לאוהדים.
אם צריך הימור מושכל (אודה שכאוהד זאת גם משאלת הלב שלי) הרי שהז'יטון שלי יונח על מנצ'סטר יונייטד: גם מגרש מוכר שמזוהה עם ניצחון גדול במשחק הכי טוב שלה העונה וגם סגל עם יותר שחקנים שעשוי ביום נתון להבריק (קזאמירו למשל, מאכזב באנגליה ומצטיין באירופה).
מצד שני, אם זה הז'יטון שהתכוונתם לפדות תמורת ארוחה, אולי מוטב שתשאירו אותו בכיס: כמה פעמים העונה התפתינו לחשוב שהנה יונייטד האמיתית מתגלה, עד שנאלצנו להפנים שחוג המשוטטים של אמורים הוא-הוא יונייטד האמיתית? אז אולי הספרס בכל זאת...? דבר אחד בטוח: הערב נקבל בבילבאו גמר אירופי בניחוח גמר גביע אנגלי של שנות ה-70.