כדור הזהב, כבר עכשיו: האיש הכי משמעותי באליפות של ברצלונה

מבין כל סרטוני חגיגות האליפות מחדר ההלבשה של ברצלונה, היה רק אחד בו כל שחקני בארסה משתחווים בפני שחקן אחד ואז מרימים אותו וזורקים אותו באוויר (והוא חשש לקבל מכה בראש מהתקרה). השחקן הזה הוא פדרו גונסאלס לופס - או כפי שהוא מוכר פדרי.

ולא סתם. השחקן בן ה-22 זכה לכבוד הזה בקבוצה של לאמין ימאל, ראפיניה ורוברט לבנדובסקי, הכוכבים שכובשים את רוב השערים ומקבלים את רוב הכותרות: פדרי הוא הלב, המוח, והמעיים של ברצלונה.

הדינמו בקישור, השחקן שזכה בכדור הכי הרבה פעמים העונה בחמש הליגות הבכירות - 238 פעמים, במקום השני מויסס קייסדו מצ'לסי עם 211 - האיש שהסיבוב שלו עם הכדור ברגליים פותח זוויות מסירה, שמשחררות שחקנים לשטחים פתוחים, זה שכמו רודרי בשנה שעברה במנצ'סטר סיטי, הוא הברומטר של הקבוצה ששיחקה את הכדורגל הכי מרשים באירופה העונה. ופדרי, בדיוק כמו רודרי, צריך להיות גבוה יותר מכל שחקן אחר בקבוצה שלו בשיקולים לזכייה בבלון ד'אור.

"מאז שרודרי זכה בבלון ד'אור, נראה לי שזה התבהר ששחקן ששולט בקישור ומכתיב את קצב המשחק, יכול לזכות בתואר הזה", אמר פדרי מוקדם יותר העונה. "זה תמיד היה החלום שלי לזכות בבלון ד'אור אבל עכשיו הפוקוס שלי הוא לזכות בתארים קבוצתיים".

והוא עושה זאת היטב. בגיל 22 הוא כבר עם שתי אליפויות ושני גביעים ואולי למצביעי לבלון ד'אור העונה כדאי לזכור את זה לפני שלאמין ימאל ישתלט לחלוטין על התואר הזה לעשור וחצי הקרובים (בכל זאת, הוא אפילו לא בן 18 ועושה דברים פשוט בלתי נתפסים).

פדרי לא רק מכתיב את הקצב של בארסה. אף אחד בליגה הספרדית העונה לא נגע יותר בכדור מאשר פדרי, אף אחד בליגה הספרדית לא קידם את הכדור במסירות יותר ממנו. כמו כן, אף אחד לא מסר יותר מסירות ממנו לשליש ההתקפי ואף אחד בברצלונה לא קידם את הכדור בכדרורים על פני יותר מטרים ממנו.

בליגה הספרדית, רק ימאל מסר יותר מסירות ממנו לתוך הרחבה, רק ימאל מסר ממנו יותר מסירות עומק מוצלחות ורק ימאל עשה יותר פעולות שיצרו בעיטות לשער - אבל כל מי שראה את המשחקים של ברצלונה העונה, גם הבחין בזה שמי שבדרך כלל נותן את הכדורים הנהדרים לימאל כדי שיעשה את הדברים המופלאים הללו, הוא פדרי.

פדרי גם צבר סטטוס של מנהיג הקישור - לא בגלל שהוא תוצר של "לה מאסיה" אלא בעיקר בגלל הדרך שבה גדל כדי להתאים באופן מושלם - אבל מושלם - לברצלונה שמבוססת על שחקני בית של לה מאסיה. הקשר שגדל בעיירה טגוסטה (Tegueste) באיים הקנארים לאבא שהיה שוער חובבן ובעלים של מסעדה משפחתית, גדל כאוהד ברצלונה. פרננדו, אביו של פדרו, היה המארח של מועדון האוהדים המקומי של בארסה (פנייה) ופדרי הצעיר היה יושב במסעדה המשפחתית וצופה במשחקים של בארסה הגדולה עם חברים, בני משפחה ואוהדי בארסה.

הוא הביט בהערצה בצ'אבי, אנדרס אינייסטה וסרחיו בוסקטס וניסה ללמוד מהם כדורגל. זה ניכר מאוד במשחק שלו - שהוא מעיין שילוב נדיר ומטורף של הבנת העמדה של בוסקטס, יכולת המסירה של צ'אבי ויכולת הכדרור של אינייסטה. ואולם, לסגנון משחק שלו הוסיף גם אלמנטים של "שחקן טיפוסי מהאיים הקנאריים" לפיו. "הכדורגל אצלנו הוא סוג של אומנות ויצירתיות כי אתה גדל ברחוב או על החוף - ושם היצירתיות נולדת כשאתה מנסה לכייף".

הכיפיות שפדרי אוהב לשחק בה באה מאוד לידי ביטוי ברוגע הכמעט מרגיז שלו על המגרש. "אני לא מתרגש", אמר פעם בראיון, "כשאני על המגרש, הרצון שלי הוא ליהנות - כי זה מה שתמיד עשיתי מאז שהייתי ילד. אני רגוע אבל מאוד רוצה להתחרות ולנצח".

הרוגע של פדרי, לצד העובדה שגדל בעיר קטנה בה כולם מכירים את כולם ובעצם חיים במעיין משפחה ענקית, הופכים אותו למנהיג המקצועי המשמעותי ביותר של ברצלונה הצעירה. הוא העוגן בקישור, אבל גם המנוע של האונייה. הוא השחקן ש"משאיר את הריקודים לבאלדה וימאל", אבל בלי הפירואטים שלו במרכז המגרש, הם לא היו מקבלים את מסירות האומן שלו כדי לייצר הזדמנויות הבקעה ושערים. פדרי הוא גם המנהיג שייקח כמה חברים לקבוצה, אחרי משחק האליפות, למסע אופניים לילי לבית החולים, שם עבר חברם לקבוצה פראן טורס ניתוח חירום להסרת התוספתן.

משחק האליפות של ברצלונה אמש היה משחקו ה-200 של פדרי עבור ברצלונה. "באמת שכל מה שחלמתי זה לשחק משחק אחד עבור המועדון הזה", אמר אתמול לתקשורת. "היום שיחקתי את המשחק ה-200 שלי. אני רוצה לשחק עוד ועד בגלל שברצלונה היא קבוצת החלומות שלי".

והיא לא רק קבוצת החלומות שלו. הוא קשר החלומות שלה. ועל העונה החלומית הזו - דאבל וחצי גמר ליגת האלופות - מגיע לו להגשים את חלומו ולזכות בבלון ד'אור.