"חלוץ וקפטן הפועל חיפה, רובי יאנג, שהתגורר בארצות הברית, הציע לי להגיע להתרשמות בקבוצת קוסמוס בשנת 1973. ראשי מכבי חיפה סירבו לשחרר אותי, אבל אח של אשתי הגיע להנהלה, עשה שם 'צעקות שקטות', והשחרור התקבל. המאמן האנגלי של קוסמוס, גורדון ברדלי, הורה להחתים אותי מיד. רובי יאנג ואני היינו הישראלים הראשונים ששיחקו בקוסמוס, לפני שפיגלר ודוד פרימו. התגוררתי בברוקלין, והיה כיף לשחק שם עם יאנג והאחרים".
הדובר הוא קרול רוטנר, מגנה של מכבי חיפה בשנות ה-60 וה-70. "אבא ברוך, אימא אתי, אנחנו שלושה ילדים - שושנה הבכורה, אני האמצעי, שנולדתי ברומניה ב-8 במרץ 1948, ותקווה הצעירה. עלינו לישראל מרומניה בשנת 1951. העבירו את המשפחה תחילה לירוחם, לאוהלי הסוכנות עם מיטות הברזל. אני זוכר היטב את הגשם שירד עלינו ועל המיטות. בהמשך העבירו אותנו למעברת שפרעם, שם התגוררנו בצריפים, ומשם לכפר אתא (היום קריית אתא המתפתחת). למדתי בבית הספר היסודי גורדון בכפר אתא, ולאחר מכן שנתיים בתיכון עלייה בקריית אליעזר.
"את האהבה לכדורגל הדביק בי אבא, שהיה אוהד של קבוצת דינמו בוקרשט ברומניה. הוא הפך למאמן האישי שלי אחרי שראה את הכישרון שלי והאהבה שלי להיות כל הזמן עם הכדורגל. תמיד היה לי בתיק הלימודים, לצד כלי בית הספר, כדורגל מוכן למשחק. המורה ביסודי הייתה אומרת לי 'קרול, לימודים או כדורגל?', והייתי ממהר לצאת מהחלון לחצר בית הספר, שם כבר חיכו לי שותפים לבעיטות".
הוא מספר כיצד הגיע למועדון הירוק. "המליצו לי על מכבי חיפה. יחד איתי היה שכני וחברי מוטי לובצקי. נסענו באוטובוס אגד מספר 62 או 63 לאימונים בחיפה מקריית אתא. מנערים עברנו לנוער, שם הייתה קבוצה נהדרת עם אהרל'ה גרשגורן, דוד גוזלן וכמובן לובצקי. המאמן הבוגר אברהם מנצ'ל העלה אותנו להתאמן עם הבוגרים. הייתה לי התרגשות לשחק עם אהרון אמר, שתאונת עבודה בנמל חיפה ריסקה לו את הרגל וסיימה קריירה ענקית. להיות עם דני רום, שוואגר והאחרים - זה היה מהמם. שמי קרול, כילד קראו לי 'קרוליקה', ובחיפה אימצו את השם 'ליקה' - וזה הכינוי המוכר".
מהצבא יש לו זיכרון טוב שהסתיים בזוגיות רבת שנים. "שירתתי בצה"ל בפיקוד צפון, בנצרת עלית. השתתפתי באליפות צה"ל עם שמות כמו פייגנבוים, קסטרו, המאירי, תחת המאמן ג'וני הארדי. בבסיס היו מבקשים קו טלפון מהמרכזניות. צילה רצתה לדעת למה קרול רוטנר מקבל שיחות חופשיות - התחיל בינינו בויכוח, נגמר בזוגיות. התחתנו ב־09/09/1969 בקזינו בת גלים המפורסם. יש לנו בת בשם מירב, עם שני נכדים ספורטאים ומנויים קבועים למשחקי מכבי חיפה, ובן בשם נמרוד עם שני נכדים. כולם מכירים ויודעים על העבר שלי - כיף להיות לצדם".
זיכרון פחות טוב עבורו הוא המשחק נגד הפועל ירושלים. "זה היה המשחק שהוריד את מכבי חיפה ליגה. שיחקנו נגד הפועל ירושלים של סינגל ובן רימוז'. הובלנו 0:2, אבל תצוגה של סינגל הפכה את התוצאה ל־2:3 לירושלים. ירדנו ליגה. זה היה המשחק האחרון של גולנסקי בעמדת המגן הימני, ואני נכנסתי קבוע להרכב בליגה א' צפון".
החזרה לליגה העליונה הייתה מהירה. "זו הייתה עונה נפלאה בליגה די חלשה. כולל דרבי נגד בית"ר חיפה. ספגנו רק 9 שערים, חזרנו למקום הראוי - הליגה העליונה".
רוטנר מספר מהיכן קיבל את הכינוי ג'ורג' כהן. "לאחר שעלינו חזרה לליגה העליונה ב־1966, קיבלנו פרס - טיסה לאליפות העולם באנגליה. המאמן מנצ'ל הפך אותי למגן תוקף. באנגליה, המגן הימני היה ג'ורג' כהן, וכך דבק בי הכינוי. לחבריי לובצקי וזוננשטיין קראו וילסון - על שם המגן השני".
ואז הגיעה העונה הכפולה הגדולה. "עונת 1966-1968, עם 60 מחזורים. נבחרתי למגן הימני של העונה בחדשות הספורט. סיימנו במקום החמישי, ספגנו רק 43 שערים - הכי מעט בליגה".
ספר על הגול הגדול נגד מכבי תל אביב.
"מכבי תל אביב מילאה את קריית אליעזר. הגיעו מעל 15 אלף אוהדים. בדקה ה־55, כדור נהדף אחרי קרן, בעטתי מהאוויר ברגל שמאל - ישר לחיבורים. הכותרת הייתה 'המגן ששלח את כדור הרעם'. זה העלה אותנו זמנית למקום הראשון".
היה גם אירוע ביזארי בימק"א. "צילה הייתה מגיעה כמעט לכל משחק. נגד בית"ר ירושלים בימק"א הבקעתי בפנדל. היא עודדה - והקהל זרק עליה עגבניות, פירות וביצים. אגב, הם רצו לרכוש אותי והציעו סכום גבוה, אבל לא היה סיכוי מול מכבי חיפה".
ומכל הטוב הזה יצאה גם פציעה קשה. "נגד מכבי תל אביב, במגרש בקריית חיים, הוכשלתי מאחור ונפלתי לתוך מהמורה. נפצעתי בכתף ובמניסקוס. חזרתי אחרי שלושה חודשי פגרה וטיפולים".
אליפות אסיה 1968 היא אירוע שהוא זוכר היטב. "כן, זו הייתה חוויה מיוחדת - עולם חדש, כדורגל שלא הכרתי - בסיאול, דרום קוריאה. לא זכינו, אבל שיחקו איתי גרשגורן, שום, מתי שפירא, שוורץ ואחרים".
מה סיפור הדירה?
"אוהד מוכר סידר לי עבודה כרתך. עבדתי עד 12:00 כדי להספיק לאימונים. ביקשתי סיוע מהנהלת מכבי חיפה לרכישת דירה - הם סירבו. איימתי שאכנס להסגר. מנצ'ל סייע לי, ורכשו לי דירה ליד ההורים".
עוד לפני קוסמוס היו לו חוויות בחו"ל. "במקסיקו ערכנו מחנה אימונים ומשחקים. הייתי שחקן בלונדיני, ולבית המלון הגיעו עשרות יהודים דתיים. הם הציעו לי לחתונה את הבנות שלהם, וגם עתיד כלכלי להיות מיליונר. סיפרתי להם שאני נשוי, אבל הם המשיכו להגיע".
החזרה מארה"ב הייתה מהירה. "קיבלתי מקוסמוס הצעה לחוזה חדש, עם תמורה כספית מכובדת, אך בדיוק פרצה מלחמת יום כיפור. הוזעקתי מיידית מארצות הברית לשרות מילואים. חזרתי לישראל לתפקיד נהג בכלי אמפיבי, שבו העברתי לוחמים בין צדדי תעלת סואץ. ספגנו הפגזות כבדות. היו סיפורים של גבורה. למשפחתי לא היה מושג היכן אני - לא היו אז טלפונים ניידים. חזרתי לחצי עונה אחרונה - ומכבי חיפה ירדה ליגה. כאן הסתיים הפרק שלי כשחקן הקבוצה. הפציעות הובילו את הרופאים להמליץ על החלפת שתי הברכיים. בשלב זה אני לא עושה זאת. אני מאמין שיסתדר - רק בריאות".
הוא מתרגש מההוקרה שנעשתה לכבודו לפני יותר מ-20 שנה. "בשנת 2004 בחרה התקשורת הכתובה והאלקטרונית של חיפה והקריות את 11 השחקנים המצטיינים של השנים 1954-2004. נבחרתי למצטיין בעמדת המגן הימני. זה היה מאוד מרגש. המגן שקיבלתי נמצא אצלי בבית. את כל אלבומי התמונות והכתבות העברתי לנכדים, ששומרים עליהם ומאוד גאים בי".
מה העניין עם הירידה לאילת?
"עברתי עם המשפחה לאילת, עבדתי במספנות חיל הים, עברתי קורס מנופאים ואימנתי את הפועל אילת. לאחר מכן עברתי לבסיס חיל הים בבת גלים, עד לפנסיה. אימנתי גם את קבוצת הנוער של נווה יוסף בליגות נמוכות".