מזה כשנה נעשו בכתבות אחדות השוואות בין הכוכב העולה של הכדורגל, לאמין ימאל, לבין ליאו מסי. אי אפשר להשוות בין השניים, משום שתפקידם במגרש שונה, ולכן ההשוואה המתבקשת יכולה להיות רק בין ימאל לבין מי שהוא, לדעתי, גדול הקיצונים הימניים בהיסטוריה - גארינצ'ה.
גארינצ'ה הוא מאגדות הכדורגל של ברזיל וחתום על שתי זכיותיה הראשונות בגביע העולם: ב- 1958 במונדיאל, שאותו אירחה שוודיה, וב- 1962 במונדיאל שהיה בצ'ילה. אז ניתנה לאוהדים ההזדמנות לראות את הקיצוני הימני של ברזיל, שעשה שמות בהגנות היריב וסיחרר בכידרוריו את המגינים שניסו לשמור עליו. גארינצ'ה היה בלתי ניתן לעצירה, משום שהטעיות הגוף שלו היו בלתי צפויות. הוא רקד עם הכדור, כפי ששום שחקן אחר בעולם לא הצליח לעשות.
הקרוב ביותר אליו ביכולתו, היה קודמו, האנגלי סטנלי מתיוס, שאף הוא גרם כאבי ראש לא מבוטלים לשומריו. עם פרישתו של גארינצ'ה, נחשב ג'ורג' בסט, כדורגלן מנצ'סטר יונייטד, לקיצוני הימני הטוב בעולם, בזכות יכולתו המגוונת לחלוף על פני המגינים.
ימאל הוא, איפוא, הכוח העולה בתפקיד, שמשך שנים רבות הוזנח על ידי מאמנים רבים. כאשר קבוצות החלו לתגבר את ההגנות ולצופף את מרכז המגרש, מי ששילמה את המחיר הייתה ההתקפה, שכללה שני חלוצים, ובמיקרים לא מעטים, רק חלוץ אחד. כאמור, הניזוקים הישירים מכך היו כמעט תמיד הקיצונים. שחקני האגף, נעלמו מהשטח, זאת למרות שכל מאמן מתחיל יודע שהקיצוני הוא התשובה הנכונה לדרך שבה ניתן לפרוץ ולערער את ההגנות.
ימאל עושה זאת היום בכישרון נדיר, הכולל גם את היכולת לבעוט לעבר השער ולהבקיע. גם השבוע הוא שיחק תפקיד מרכזי בניצחונה של ברצלונה 3:4 על ריאל מדריד. עליו ניתן לומר, שאוהדים קונים כרטיס כדי להינות מביצועיו, שהם אכן חגיגה לעיניים. ימאל שכזה נולד אחד בדור, בדיוק כפי שגארינצ'ה היה בזמנו אחד בדורו.
אני לא זוכר משחקים שבהם ריאל מדריד הובילה 0:2 והפסידה. אבל מכיוון שכך קרה, קיליאן אמבפה אמנם לקח את הכדור הביתה, בזכות שלושת השערים שהבקיע, אולם קבוצת ברצלונה לקחה הבייתה את כל שלוש הנקודות. על כך כבר נאמר: יחי ההבדל הקטן.