נהוג לחשוב על קרלו אנצ'לוטי כמאמן של "וייבס". כי הטקטיקה מבחינתו היא משנית בחשיבותה לאיך השחקנים מרגישים בתוך מערך. 4-3-3 או 4-4-2, זה לא משמעותי מבחינת האיטלקי כמו התחושות הקיימות בין בשחקנים - כמה אמון יש בין החברים לקבוצה. כמה אמון יש להם במאמן שלהם וכמה אמון יש להם בדרך שהם הולכים בה. בגדול, זה נכון לומר זאת, אבל זה גם מגמד במעט את דון קרלו כמאמן הישגי בעל מוח טקטי מבריק.
כמובן שצריך לעבוד קשה על שימור הווייבים הטובים בקבוצה. "להרבה שחקנים היו בעיות איתי" גילה אנצ'לוטי בשיחה עם רדיו מארקה לפני מספר שבועות, שיחה שהיתה לה קצת וייב של שיחה אחרונה כזו. "אבל בסופו של דבר, הכל נפתר. היה שחקן, אני לא אומר את שמו, שכשאני דיברתי בחדר ההלבשה הוא היה שם מגבת על הפרצוף שלו כדי שהוא לא יצטרך לשמוע אותי. זה היה בתחילת הקריירה שלו. יום אחד אמרתי לו 'אנחנו לא יכולים להמשיך ככה'. יש שחקנים, שכשאתה משאיר אותם על הספסל, הם לא מוכנים להגיד לך 'בוקר טוב' ביום למחרת. הם מתבלבלים בין האדם לשחקן".
אנצ'לוטי, והמנהיגות השקטה שלו, איפשרו להוציא את התוכנית הטקטית שלו לפועל. והתוכנית הטקטית שלו, במשך שנים, היתה תמיד מהטובות ביותר באירופה. לא כי הוא מיקרו-מנג'ר שבודק כל יום כמה ספרינטים השחקנים שלו עשה באימון, אלא בגלל שהוא מבדיל בין האדם לשחקן. נשאר קול. לא מאבד את הדרך. יודע מה להגיד למי ומתי. אנצ'לוטי יודע על מי לסמוך שיעשה פעולות שמובילות לניצחון או אפילו ייתן לו רעיונות טובים.
בגומלין חצי גמר ליגת האלופות 2022 בסנטיאגו ברנבאו הוכיח אנצ'לוטי כמה המנהיגות שלו יעילה. זה היה נגד מנצ'סטר סיטי - שהופעלה מהקווים על ידי הגאון המשוגע פפ גווארדיולה. פחות מ-25 דקות לסיום המפגש הכפול, ריאל מדריד היתה במצב של פיגור 1:0 במשחק ו-5:3 במפגש. אז אנצ'לוטי, שהודה שלא ידע מה לעשות באותם רגעים, פנה לטוני קרוס ומרסלו הוותיקים על הספסל וביקש מהם עצה לגבי מי מחבריהם לקבוצה מרגיש להם שיכול לעשות את השינוי.
זה לא האקט המנהיגות החשוב באמת. עוד הרבה לפני אותו משחק, הוא יצר אווירה שבה זה הגיוני שהמנהל יבקש עצה מהעובדים שלו, כשהוא לא בטוח לגמרי במה שהוא עושה. השורה התחתונה היא שעל סמך העצה של קרוס ומרסלו ריאל מדריד עשתה קאמבק היסטורי וניצחה 3:6 במפגש בדרך לתואר ליגת האלופות החמישי של אנ'צלוטי בקריירה. הם קיבלו ממנו את מלוא הקרדיט.
זה לא סתם סיפור נחמד על מאמן שמקבל עצות משחקניו הוותיקים. זה סיפור על מאמן שזכה ביותר תארי אליפות אירופה מאשר כל מאמן אחר בהיסטוריה. והוא עושה את זה כאדם צנוע שמבקש עצות משחקניו. תחתיו, ריאל מדריד הציגה במשך שנותיו בתפקיד שילוב של כישרון, מהירות, אתלטיות, אגרסיביות, קילריות וסטייל. זה היה כדורגל ברמה הכי גבוהה. כדורגל שהביא לריאל מדריד שלושה גביעי אירופה, שתי אליפויות ושני גביעים. ואם זה נשמע לכם מעט אז בסך הכל אנצ'לוטי זכה ב-15 תארים כמאמן ריאל מדריד. יותר מאשר כל אחד בהיסטוריה של המועדון.
אנצ'לוטי גאון. לא בגלל שהוא רואה את המגרש כמו לוח שחמט אבל בגלל שהוא יודע להתאים את פילוסופיית המשחק שלו למועדון ויותר חשוב: לרמת האמון שלו בשחקנים. יש תוכנית אבל היא מותאמת ליכולות שלהם. וידרש מהם לתת את המקסימום. והמקסימום הזה תלוי גם בנכונות של החבר לקבוצה לעשות ריצות כואבות לחיפוי ובדרישות קשות אחרות.
וההצלחה האישית תלויה לחלוטין בהצלחה הקבוצתית ולכן שחקן בריאל מדריד צריך להיות אמן על יצירתי אבל גם איש צוות ברמה הכי גבוהה.ואנצ'לוטי פשוט יודע איך להביא שחקנים לאיזון הקשה הזה. לא סתם שחקנים כמו אנדריי שבצ'נקו, אנדראה פירלו, זלאטן איברהימוביץ', קארים בנזמה, ויניסיוס ועוד רבים אחרים - נתנו את מיטב שנותיהם במשמרת של אנצ'לוטי. זה לא רק בזכות שהוא יודע לדבר איתם. זה בזכות שהוא יודע מה להגיד להם.
את עולם הכדורגל המודרני אנצ'לוטי מכיר מאז שהוא שחקן במילאן הגדולה, שמדדה שחקנים במעבדה והפכה אותם לצוות יעיל שמפרק את כל סוגי הכדורגל מולו. אנצ'לוטי התפתח כשחקן וגם כמאמן בעולם שדורש מקצוענות ברמה הכי גבוהה אבל גם מתייחס לשחקנים כאל רובוטים שצריך לדבר איתם דרך מגפון באימון בשביל שיעמדו בדרישות הטקטיות הנוקשות של המאמן.
אז כמאמן, אנצ'לוטי עבד אחרת. כריסטיאנו רונאלדו נשאל בספר Quiet Leadership: Winning Hearts, Minds and Matches מ-2016, על סודות האימון של "קרליטו". הסופרסטאר הפורטוגלי אמר בספר שאנצ'לוטי מסתמך הרבה יותר על הכוח של הכוכבים והמנהיגות שלהם מאשר טקטיקות נוקשות, והוא עושה את זה על ידי "יצירת אווירה בה השחקנים מרגישים שמעריכים אותם ומאמינים בהם". התרבות הזו מבוססת על כבוד הדדי רב אבל גם על הסמכות השקטה והרגועה של אנצ'לוטי.
בגיל 65 זה כבר לא קל לתחזק אווירה כזו - רגועה אבל תחרותית מאוד. אולי בגלל זה השחקנים קצת איבדו את זה מול ברצלונה בגמר הגביע. אולי בגלל זה הרוחות הרעות של תלונות המועדון על השופטים נכנסו להם מתחת לעור.
באותו ראיון שעשה ב"מארקה" דיבר אנצ'לוטי על כך שריאל מדריד תמיד ידעה איך להתאים את עצמה לכדורגל המודרני וכך זה ימשיך - גם אחריו. "אין בעלים כמו מועדונים אחרים" אמר. "הבעלים הם חברי המועדון. המסורת עוברת מדור לדור. סנטיאגו ברנבאו ועכשיו פלורנטינו פרס. הם שניים שהבינו את זה. אף אחד לא מעל המועדון".
וגם הוא הבין את זה. אולי טוב יותר מכל מאמן אחר בהיסטוריה. לא סתם הוא מאמן ריאל מדריד עם יציבות נדירה במשרה. והוא גם מבין שאולי - שוב, הוא כבר בן 65 - הוא צריך לפנות את מקומו מהבמה הזו. "הכדורגל היום דורש ממך עבודה יותר מורכבת מאשר בעבר" הודה. פעם הייתי מגיע למשחקים עם דף נייר שנכתב עליו מי עומד בחומה, מי לוקח קרנות, מי בועט פנדלים, מי הולך לנגוח, שמירות במצבים נייחים...וזהו. היום, יש קליפים שמראים בדיוק איפה עומד כל שחקן במצב נייח, בהגנה ובהתקפה. אתה אומר לו 'תראה, אתה צריך לכבוש את העמדה!".
בקיצור, אתה צריך להתחבר לאדם כדי שיבין מה שאתה רוצה שהוא יבין. בטח ברמה הזו. ובגיל 65, אחרי כמה שנים בחדר הלבשה סופר-תחרותי - זה קשה יותר. בטח כשלסגל נכנסים שחקנים שאנצ'לוטי יכול להיות סבא שלהם. אנצ'לוטי, שהיום יאמן בקלאסיקו האחרון, הבין שהגיע הזמן לפנות את מקומו.
הוא דיבר על זה עם פלורנטינו פרס. ומתוך כבוד והדדיות, ואחריות לריאל מדריד, החליטו השניים שהמנהל הבכיר יעזוב את תפקידו, כנראה יעבור לאימון נבחרות הפחות אינטנסיבי, ויפנה את מקומו על ספסל הקבוצה ל"מנהל" הצעיר והאנרגטי - צ'אבי אלונסו בן ה-43. גם הספרדי, כמו אנצ'לוטי, שקט. בטוח בעצמו. ומוכן בכל הכוח להמשיך את המסורת המצוינת של ריאל מדריד. העברת השרביט הזו היא גם חלק מהמנהיגות השקטה של אנצ'לוטי. ולא מדובר רק על מנהיגות שקטה. אלא בעיקר על כך שהיא מנהיגות מאוד יעילה.