חזק וברוך

"כשאני מסתכל בטבלה ורואה שיש לנו שבעה הפסדים אני מבין. זה מוזר, אפילו מצחיק, אין לי הסבר לזה. כל כך הרבה הפסדים ולמרות הכל אנחנו רצים לתואר. לא היה דבר כזה".

ימים טובים עוברים על ברוך דגו. בגיל 22, שנתיים אחרי שנחת בקריית שלום, הפך העונה לסיפור ההצלחה המרכזי של מכבי תל אביב בליגה (לצידם של טל בן חיים וברונו הייס). עד אותה מיספרת משפילה של אמיר אבוטבול מהפועל באר שבע, הסתתר דגו בכנף השמאלית, בצילו של אבי נמני הגדול. אותה תבוסה בבית הביאה לזעזוע המקצועי שממנו יצא דגו גדול. תזכורת: הקבוצה של קלינגר יצאה אז לקריית אליעזר עם מינוס תשע נקודות ממכבי חיפה ועם נמני על הספסל. הפרשן אבי רצון, למשל, הכתיר בתחזיתו את המשחק כפסטיבל סיום העונה של הצהובים. בפועל, דגו קיבל לרגליו את המשבצת המרכזית והוביל את הקבוצה לניצחון ענק. מכבי חזרה לתמונה, דגו הפך לבעל הבית.

בחמשת המשחקים הבאים מכבי לא הפסיקה לנצח. דגו פרח: ארבעה שערים, ארבעה בישולים. מאז אותו מפנה הוא משחק עם המון ביטחון, שורף שטחים באמצע ומאיים יותר על השער. יש לו שיתוף פעולה טוב במיוחד עם ברונו הייס. "אני מרגיש שזו שנה טובה שלי", אמר השבוע, "אבל אני עוד צעיר ומקווה שזו רק תחילת הדרך הטובה שלי".

זו תקופת השיא בקריירה שלך?

"כן, אפשר להגיד שכן".

ומה הרגע הגדול שלך עד עכשיו בעונה הזאת?

"כל העונה. קורים לי דברים טובים אחרי הדברים הקשים שעברתי בעונה שעברה (פציעה ארוכה וטראומת מני לוי – ש.מ). גול הניצחון מול בואבישטה היה מרגש, גם ה-2:3 מול מכבי חיפה. אני מאוד מקווה ומתפלל שתיגמר עונה טובה, ושניקח גם את התואר".

ואת הדרבי תיקחו?

"הפועל קבוצה קשה וכדי לנצח אותה אנחנו צריכים לבוא מלוכדים ולתת 150 אחוז מלחמה".

דגו לא אוהב להיכנס לעניין נמני. תיקון: מאוד לא אוהב. אבל הוא גם לא יכול להתווכח עם המאזן. עד אותו משחק בחיפה, לאורך 13 מחזורים, הוא כבש שער אחד ובישל שלושה. מאז חלפו 12 מחזורים, ודגו כבש עוד שבעה ובישל עוד ארבעה. אף אחד כבר לא מתווכח עם הצלחת המהפך בעמדת הקשר המרכזי. אפילו נמני עובר בהדרגה משלב המרמור לאדישות. בשבועות הראשונים לפיחות במעמדו, עוד שמעו אותו מתבטא נגד ההתלהבות מהצעירים. "איך שחקנים שלא יודעים לתת פאס נותנים פתאום 150 אחוז מעצמם כשאני לא משחק?", שאל בפליאה. כלפי דגו היה לעתים בוטה עוד יותר. שחקנים שמעו אותו מקניט באחת ההזדמנויות את הכוכב העולה: "שכחת מאיפה באת, אה? אני אחזיר אותך לשם". דגו הבליג. הוא האחרון בקבוצה שבנוי למאבקי כח ולתככים, בפרט כשמדובר בקפטן הוותיק.

היחסים בין השניים נעים כיום בין קורקטיות להתעלמות. חריגה נרשמה לאחרונה כשנמני תיקל את דגו מאחור באחד האימונים. דגו התפרץ כלפיו לשתי שניות נדירות בהחלט, נמני לא הגיב והשתיקה שבה לשרור ביניהם. דגו עיקש בהתחמקותו מעיסוק בעניין, מציין שיחסיו עם נמני "בסדר גמור" ומקפיד להוסיף את הקביעה: "אין קשר בין היכולת הטובה שלי לזה שאבי לא משחק". למי שמעדיף קריאה מאומצת יותר בין השורות, הנה עוד אמירה מעניינת שלו בנושא: "אנחנו היום קבוצה שכולם עוזרים אחד לשני, אין מנהיגים. כולם רוצים להצליח, ובגלל זה אנחנו מנצחים".

התרחקותו מנמני קירבה אותו אל טל בנין. במסע הנבחרת האחרון חלקו השניים חדר במלונות. "טל אדם נפלא", סיכם את חוויותיו. "מי שלא מכיר אותו אומר שהוא סגור כזה, אבל מי שמכיר אותו יודע איזה בנאדם נפלא הוא. טל מדבר איתי, מסביר לי, מספר לי על הקריירה שלו בחו"ל. אני מאוד נהנה לשמוע ממנו כל דבר שאפשר ללמוד ממנו, אני לוקח. כיף שיש שחקנים כאלה לידך".

העונה הזו ביגרה אותו מאוד. אגב, בתום משחקי ההפסד בחלק הראשון של העונה, כשהכוכבים הגדולים התאיידו מהשטח, היה דגו מהבודדים שהעזו להתייצב מול התקשורת ולדבר. בבחור הלא כריזמטי במיוחד התגלו פתאום ניצוצות של מנהיגות ואחריות. גם ההתבטאויות השבלוניות שלו הועשרו בקורטוב של עניין ואומץ. יש לו ברזומה אפילו התרסה נגד קלינגר, אחרי ההפסד למכבי חיפה בבלומפילד במחזור השלישי. "זה היה מאכזב", התייחס אז להחלפתו." הרגשתי שהקהל רצה שאשאר".

חבריו בקבוצה מספרים על "ילד טוב, טהור, רגיש, קצת פגיע, לפעמים עד כדי דמעות, חבר של כולם, ממושמע, שונא אינטריגות". חוזהו במכבי מסתיים בעונה הבאה, והדיבורים על קריירה בחו"ל מלווים אותו כל הזמן. אחת לחודשיים מסתובבות במדורי הספורט ידיעות על סקאוטים מספרד ומאיטליה שמגלים עניין. דגו יודע שזה יבוא, אולי כבר בקיץ, אבל במכבי מעריכים שיישאר לפחות עונה נוספת.

בספטמבר שעבר מצא את עצמו עולה כיתה לנבחרת הלאומית רק כדי לסתום חורים בגלל היעדרות של פצועים. בדצמבר, במחנה האימונים בקיבוץ אילות, כבר היה שחקן סגל מן המניין. "יופי של כדורגל, ברוך", נשמע גרנט קורא לעברו. מול ארמניה ברמת גן (0:2) נכנס כמחליף בחצי השעה האחרונה ומול מולדובה (0:0) פתח ושיחק 75 דקות. אבל מהמסע האחרון למוקדמות יורו 2004 חזר עם הראש למטה, לאחר שלא שותף אפילו דקה. לשלמה שרף יש מה לומר בעניין: "את האחראי העיקרי להצלחות של מכבי מייבשים, אבל את אבי נמני, שאפילו לא שחקן מחליף במכבי, מכניסים. זה רק מראה איך הדברים מתנהלים בכדורגל הייצוגי שלנו. זה מבטא את החולי".

"ציפיתי לשחק מול קפריסין וצרפת, אבל אין מה לעשות", אומר דגו. "כל שחקן שלא משחק מאוכזב. אבל גם להיות בסגל זה טוב, זה כיף. אז ישבתי על הספסל והתפללתי שננצח. אני מאמין שעוד אקבל צ'אנס במשחקים רשמיים".

עוזר מאמן הנבחרת, יוסי מזרחי: "אם לא היינו חושבים שדגו טוב, הוא לא היה בנבחרת. הוא לא שולב בגלל סיבות מקצועיות ספציפיות לאותם משחקים. טבעי שהוא מאוכזב, אבל גם ישיבה על ספסל הנבחרת זה כבוד גדול. יחד עם בן חיים, זנדברג, בניון ואפק דגו אמור להיות שחקן מרכזי בדור הבא של הנבחרת".

דגו, איש של בית, חובב מושבע של סרטי אקשן, מחלק את זמנו בין הוריו הביולוגיים למשפחתו המאמצת באשדוד, שאצלה הוא מתגורר. את מני לוי, החבר הטוב, לא ביקר כבר זמן רב. "אני לא כל כך הולך, כי זה מאוד קשה לי", הוא מסביר. "כל פעם שביקרתי אותו, לא יכולתי אחר כך להתרכז בכדורגל. אז לא הלכתי. ההורים שלו מבינים אותי ושמחים בהצלחה שלי".

הוא מרבה לתרום מזמנו למען הקהילה. באחרונה היה אורח הכבוד בבר מצווה ל-45 ילדים יוצאי העדה האתיופית ברמלה, אבל בעיקר הוא זוכר את הביקור ברמב"ם לפני חודש. "לקחו אותי לבקר את ינון, חייל אוהד שלנו, שנפצע באימון וקטעו לו שתי רגליים. כששאלו אותו את מי הוא הכי אוהב במכבי, הוא אמר את ברוך, אז עשו לו הפתעה. זה היה מרגש. בנאדם מקסים, חייל שנתן את כל כולו. כשנכנסתי ראיתי מעליו את הדגל של הקבוצה. ממש הייתי המום איך הוא אוהב את מכבי תל אביב. אחרי הרבה זמן שלא ביקרתי מישהו בבית חולים, זה לא היה לי קל. ממש עמדו לי דמעות. ראיתי אותו פתאום צוחק, וסיפרו לי שזה קרה אחרי הרבה זמן שלא צחק. זה עשה אותי מאושר, חבל על הזמן. אני מוכן לוותר על שניים-שלושה גולים בעונה רק בשביל לשמח אנשים כאלה".