מזל טוב לארצי בן יעקב, אגדת הכדורגל של בית"ר ירושלים, שחוגג היום את יום הולדתו ה-79. "זו חגיגה משולשת עבורי," הוא מספר בהתרגשות, "יום הולדת שלי, של אשתי דרורה, וגם ציון 54 שנות נישואין".
ומה מצבך הבריאותי כיום?
"כשהייתי שחקן בבית"ר ירושלים, קראו לי 'הסוס הדוהר'. היום, בגלל בעיות ברגליים, אני נעזר בהליכון. יש בעיות רפואיות, אבל בעזרת השם אני מתמודד".
איך אתה רואה את ההבדל בין בית"ר של אז לבית"ר של היום?
"לא תהיה עוד קבוצה כמו זו שלנו. שיחקנו באצטדיון ימק"א הייחודי, עם דשא, חול ואבנים. אי אפשר להשוות את הקהל של אז — הוא היה מטורף באהבה שלו לקבוצה ולשחקנים. סמל המנורה על החולצה היה הכל. היום הכסף מדבר".
ואיך התחלת את הקריירה?
"התחלתי בבית"ר בנימינה הנוסטלגית, ומשם עברתי לבית"ר נתניה כחלוץ מרכזי — הבקעתי שם בלי סוף. אחר כך הגעתי לבית"ר ירושלים. רובי ריבלין היה אז יושב הראש, והוא שילם סכום יפה לנתניה עבורי. עצוב לי שבית"ר נתניה נעלמה מהמפה".
ומה עם החוזה בבית"ר ירושלים?
"חתמתי על חוזה שכלל מענק של 25 אלף לירות - אז זה היה שווה לשליש דירה. השכר בקבוצה היה 400 לירות, אני קיבלתי אלף, בנוסף לדירה שכורה ולימודי משפטים באוניברסיטה בהר הצופים".
שמענו גם שעבדת כנהג אוטובוס באגד?
"נכון! תראה לי היום שחקן של בית"ר שנוהג באוטובוס נוסעים מלא. למזלי, אשתי דרורה התעקשה שאלמד, והקשבתי לה".
והמאמן ישראל חליבנר?
"כן, הוא אימן את בית"ר ירושלים, הפך אותי מחלוץ לקיצוני בזכות כושר הפריצה שלי. הקהל מאוד אהב אותי — גלים של הערצה שלא אשכח לעולם".
ומה עם הבת שלך, מורן?
"מורן עברה דברים לא פשוטים, כולל היעלמות. היא למדה את הלקח, ועכשיו הכל בסדר".
ולגבי הנכד ליעם?
"ליעם, הבן של קרין, אוהד כדורגל מושבע שמכיר את כל הקריירה שלי. הבטחתי לו משחק באנגליה. אחרי שנתיים של דחיות, לפני כמה שבועות טסנו כל המשפחה ללונדון. עם מאמץ גדול והליכון ראינו את צ'לסי נגד טוטנהאם. ליעם היה מאושר - וגם אני".
יש קשר עם שחקנים מהעבר?
"הדור הולך ונעלם, אבל עם חלק מהם אני עדיין בקשר. היום, למשל, באו לבקר אותי לחגיגת יום הולדת וארוחת בוקר קובי סגל וקרלוס אדרי".
ולסיום?
"העיקר שכל החטופים ישובו למשפחותיהם, ושרק יהיה לכולם אושר ובריאות".