ביום חמישי האחרון, באולם ג'ודו קטן בפאתי העיר, ילד בן 12 עמד על המזרן והביט במאמן שלו. הוא בדיוק סיים קרב אימון קשה ומתיש. נשם בכבדות. המאמן טפח לו על הכתף ואמר: "תראה את אורן סמדג'ה, הוא אף פעם לא ויתר. ככה נלחמים." אתמול, הילד הגיע לאימון ושמע את החדשות: אורן סמדג'ה שם את המפתחות והלך הביתה.
אפשר לומר הרבה על הדרך בה המאמן הוותיק החליט לסיים את דרכו. יש אומרים בגלל פוליטיקה, אולי אגו, יש מצב עייפות, אך ניכר שבעיקר ייאוש. אבל בואו נניח לרגע את הכותרות בצד ונביט על מה שקרה באמת. האיש מדליסט אולימפי כספורטאי וכמאמן, הוא ניהל, הנהיג והחזיק את נבחרת הגברים של ישראל בג'ודו במשך 15 שנה, בנה דור של ספורטאים לתפארת, עם הצלחות אדירות, שיאים חדשים וגם כישלונות מפוארים, לבסוף הרים ידיים. לא מול יריב בזירה אלא מול מערכת שלא נתנה לו עוד סיבה להילחם.
שלא יעבדו עליכם, אורן סמדג'ה לא עזב בגלל תוצאה אחת רעה וגם לא בשל ארבע שנים ברציפות בלי מדליה באליפות אירופה. הוא עזב כי הבין שכבר אין לו עם מי לדבר. הרי כשמאמן בסדר גודל שלו כותב "איני יכול עוד, אני לא מאמין שאומר זאת, אך זהו, אני מרים ידיים", אנחנו לא צריכים פרשנות, אנחנו צריכים לדאוג. כי אם הג'ודו הישראלי רוצה להישאר מעצמה, מעבר לנבחרת גברים הישגית, הוא צריך מערכת חזקה שתעניק גיבוי מלא.
במשך שנים, האיגוד הסתפק בהצלחות כדי להסתיר את הסדקים. כשההצלחות דעכו, גם המסכות נפלו. מערכת בלי חזון, בלי נכונות לשיח פתוח, בלי רצון להתבונן בעצמה באמת. המודל הניהולי של "אנחנו יודעים הכי טוב ואל תערערו" כבר לא עובד. הוא מזיק.
וכאן הבעיה הכי חמורה: הדממה. היכן קולם של הספורטאים? איפה הצעקה של המאמנים הצעירים? ההתפטרות של סמדג'ה היא קריאת מצוקה והתגובה היא שתיקה מהדהדת. פחד? אדישות? אולי פשוט כולם התרגלו לזה שככה נראית מערכת שלא מתפקדת. וחבל, כי יש כאן דור צעיר מוכשר ונחוש שרק צריך שקט, תקציב, ניהול ותקשורת בין המאמנים לדרג הבכיר.
על שני הרשקו שמעתם? יופי, אז ככל הנראה הוא זה שייקח את המושכות. לא בכדי הוא נחשב למומחה בג'ודו העולמי, ובצדק. אבל איך זה יקרה בפועל? מנג'ר על שמנהל שתי צוותים ואחראי על כל הנבחרות נשים וגברים כאחד? במידה וכן, האם נבחרת הנשים תיפגע מכך ומנבחרת מצוינת היא תהפוך לבינונית? ימים יגידו. אבל האם מישהו באמת מאמין שמשהו ישתנה אם רק נחליף את שם על הדלת?
ההתפטרות של סמדג'ה היא לא סוף של עידן. היא מבחן. מן הראוי לבצע ניקוי אורוות אמיתי, אחרת לא רק הג'ודו יפסיד אלא הספורט הישראלי כולו. כך שאם גם במקרה הזה המערכת תבחר להמשיך כאילו כלום לא קרה, זו ההוכחה שהבעיה מעולם לא הייתה רק בתוצאות, אלא במי שמעדיף שקט תעשייתי על פני שינוי אמיתי. אל אל.
הכותב הוא יועץ תקשורת ופעיל בענף ג'ודו