האליפות השישית הייתה נגיעה בשמיים. ברק בכר היה המלך של הכרמל, מכבי תל אביב פרפרה על הקרשים, מכבי חיפה חזרה ובענק בקאמבק שקשה היה להאמין שיגיע אחרי עשור חלש מאוד. ואז, כשהוא על האולימפוס המקומי ועם נוף לנמל חיפה, ורגע לפני שהוא עוקף את דרור קשטן והופך למאמן המעוטר בישראל - ברק בכר הלך אל הצעד הבא בקריירה שלו: הרפתקאה באחד המקומות הכי מופרעים באירופה - הכוכב האדום בלגרד, קבוצה שהפסידה פעם אחת מאז שטיטו עלה מהנוער.
תוך חצי שנה זה נגמר באחד ממפחי הנפש הגדולים בעולם. בכר פוטר ב-21 בדצמבר אחרי שהכוכב הפסידה בדרבי לפרטיזן בלגרד. מאז שנפרדה מהמאמן הישראלי, רשמה הכוכב 55 משחקים בסרביה - ליגה וגביע - ללא הפסד, עד שנכנעה לפני שבוע לראדינצ'קי במשחק שכבר לא קובע כלום, כי הקבוצה בפער של 920 נקודות מהמקום השני. בקיצור, לכישלון של בכר גם היו הדים, זה לא הסתכם רק בפאשלה שלו עצמה אלא גם באיך שזה נראה לפניו ואחריו. מאוד מאוד לא נעים.
בכר ישב חצי שנה בבית וספר את הכסף, ואז חזר למכבי חיפה. אבל זה לא היה אותו בכר. מהרגע הראשון הוא היה שונה, והדברים האלה נכתבו פה שוב ושוב ושוב - ולא רק פה, וגם נאמרו בלא מעט מקומות שבהם לא מתקרנפים מול מכבי חיפה. אלה לא היו רק התוצאות, ולא בניית הקבוצה המוזרה - זה משהו בגישה של בכר שנראה פתאום כבוי, מוזר, מנותק לעיתים. אישית, לא הצלחתי לפענח במשך כמעט עונה שלמה מה הוא רוצה מהשחקנים שלו, מה הם מבינים ממנו, ואיך הוא חי בשלום עם שכונה כזו כמו שהולכת לו בקבוצה.
אי אפשר היה להבין אם בכר אוכל סרט על הכישלון שלו בסרביה, אם הוא פשוט מאמן שחייב להמציא את עצמו מחדש על הקווים, או בחור בן 46 שחייב להמציא את עצמו מחדש בשדה מקצועי אחר; אם הוא חתם במכבי חיפה כי רצה את החוזה השווה שהציעו לו, או כי הוא באמת ראה בה אתגר; ואם ראה בה אתגר, האם באמת הסתער?
סליחה מראש אם זו דעה לא פופולרית, אבל את הדעה על הגישה של בכר העונה אפשר היה לגבש דווקא סביב המחווה המאוד יפה שלו לחללי המלחמה. למי שלא חי פה, בסוף כל משחק, לפני שהתחיל בראיון, נהג בכר להקדיש 2-3 דקות לסיפור של בחורים ובחורות שמסרו את חייהם במלחמת הקיום שבה אנחנו נמצאים כבר למעלה משנה וחצי. זו מחווה מדהימה, מכובדת, חשובה, ששמה בפרופורציות הכל. אבל מבחינת כדורגל ומעמד תקשורתי - זה היה ספין שאפילו אברם גרנט בימיו הגדולים, כמפעיל המריונטות של התקשורת הישראלית - לא היה מצליח לעשות.
כי לך תבקר משחק כושל מול איזו הפועל ירושלים אחרי ששמעת סיפור קורע לב על עוד משפחה שחייה נהרסו, לך תוכיח אותו על משחק ההגנה הרופס אחרי שכמעט נחנקת כששמעת על עוד בחור שכל מה שהוא אהב זה לצאת לאפטר, לראות כדורגל, ולהתענג על השניצלים המפנקים של אמא. בכר, מתוך כוונה ערכית וטובה לשים את כולנו בפרופורציות לאור המציאות הפסיכית שאנחנו חיים בה - עשה פה ספין שבעצם הזיז מהשיח את הביקורת העצומה שהיה אמור לחטוף בגין עונה איומה של מכבי חיפה.
אבל כידוע, סופו של כל ספין להתפוצץ. ואין תעודת ביטוח לגבי מועד הפיצוץ - לפעמים הוא יכול לקרות בדרבי, מול הקבוצה המושפלת והמוכה של העיר (שנראית לאורך כל העונה הרבה יותר מאורגנת ומרשימה מהקבוצה של בכר). ואחרי התבוסה הגדולה ביותר שחטפה מכבי חיפה בתולדות הדרבי החיפאי מזה 73 שנה - למכבי חיפה לא נותרה עוד ברירה אלא לסיים את האירוע ולשלוח את בכר לחשוב - מה הוא באמת רוצה לעשות כשיהיה גדול.