"שיחקנו בחולון נגד מכבי שעריים, אותה אימן יהודה חדד, ושחקן פראי שלהם, יוחנן אדרי, שמר עליי אישית. הוא רץ אחרי ונכנס בכוח בגדר והתעלף. הגומלין בשעריים היה סיפור שלא רואים בכדורגל. נזהרתי מאוד מאדרי, וכבר לפני המשחק אמרתי לאשתי שככל הנראה לא אחזור בזמן מהמשחק. קיבלתי כדור באזור הקרן, בעטתי לחיבורים, ולא ראיתי את אותו אדרי ניגש אליי מאחור, מכניס לי בוקס אדיר לפנים ומרסק לי מספר שיניים, עם דם רב. הם עשו 1:2 ובסיום, במהומה, המשטרה עצרה את לפרדון ואת אדרי. הלחץ עליי לבטל את התלונה היה אדיר. הייתי כולי כאב ודם. ביטלתי והגשתי תלונה במשטרת חולון. עברתי טיפול השתלת שיניים."
טלפון איומים מפחיד?
"אוהד של מכבי שעריים טילפן אליי הביתה. הוא הבהיר שאם התלונה במשטרה לא תבוטל, הם יודעים היכן אני גר והיכן הבת שלי בגן. ביטלתי את התלונה. כעבור מספר שנים ביקרתי בבסיס צה"ל, והשומר שאל אותי אם אני שפרינגר. הוא הבהיר לי כי ההוראה לאדרי לתת לי אגרוף הייתה של המאמן."
אלכס שפרינגר נחשב לאחד הכדורגלנים הגדולים של הפועל חולון בכל הזמנים, לצידם של מישקה לפרדון וקובי זיתוני ז"ל. "אבא חיים ואמא סוניה נולדו בפולין, שם נולדתי גם אני, ב-25/7/1946", הוא מספר, "יש לי אחות צעירה ממני בשם הלה. לישראל עלינו בשנת 1950, למעברת אוהלים בשער העלייה, לאוהלים בכפר סבא ולצריפים, עד לשיכון עובד בן ציון בכפר סבא. ביסודי למדתי באוסישקין כפר סבא ובתיכון ברנר. לאחרונה הוענק לי יקיר העיר חולון על תרומתי לעיר בתחום הספורט והכדורגל לעיר חולון. הייתי מזכיר איגוד מאמני הכדורגל, סקאוט בהתאחדות לכדורגל, חבר בוועדות הליגות הנמוכות, והיום מורה לספורט וכדורגל סוציו־אקונומי בהרצליה, לוד, רמלה וחולון - ופנסיונר במשרה מלאה."
הכדורגל החל, כמו אצל כולם, בשכונה. "בגיל 6 שנים הגעתי אל המאמן עמנואל שפר לילדים של הפועל כפר סבא, המשכתי מהר לנערים ולנוער, שם בלטתי מאוד. המאמן לוניה דבורין העלה אותי בגיל 16 לקבוצה הבוגרת, שם עוד שיחק שייע גלזר. כמו כן היו שם אגדות דשא כמו השוער יאיר נוסובסקי, עמי צ'חובל, מיכאל וידרה, שלמה שרף, אבנר ושאול כהן ועוד שמות שהוותיקים לא שוכחים עד היום."
אבא עבד בתל אביב, היה קשה בנסיעות, אתם עוברים לגור בחולון.
"נכון, לאבא היה קשה לנסוע באוטובוסים מכפר סבא לתל אביב, עברנו להתגורר בחולון. גם עבורי הנסיעות לאימונים ולמשחקים היו קשות. ביקשתי לעזוב למועדון אחר. הייתה לי הצעה מהמאמן פוליאקוב לחתום בהפועל תל אביב, אבל סירבו לשחרר אותי. אבא הציע לי לעבור להפועל חולון ליד הבית ולא לרוץ למקומות אחרים. גד גולינסקי ממרכז הפועל סירב לשחרר אותי."
הוא הכניס טופס הסגר: "זה היה בימים ההם למשך 3 שנים. לאחר כמעט שנה בהסגר שחררו אותי בשנת 1963 להפועל חולון, ששיחקה במגרש ההיסטורי ברחוב ההסתדרות מול אצטדיון הכדורסל, אליו אהבתי להגיע בימי שישי לצפות בהפועל חולון של עופר אשד, הכוכב הגדול וחבריו."
בחולון היו אז דרבים נגד מכבי. "חבל שאין היום קבוצת כדורגל בעיר חולון בשתי הליגות העליונות. הפועל חולון הייתה בחלק המרכזי של הליגה השנייה, מכבי חולון במרכז התחתון. במשך 4 עונות היו דרבים של הפועל נגד מכבי חולון. הדרבי הזכור לי היה ב־1964 ביפו. מסרתי כדור למישקה לפרדון שכבש גול ניצחון. בסיום הייתה תקרית, וחלוץ מכבי חולון ציון תעיזי קיבל מטרייה בראש. מאז קראו לדרבים 'דרבי המטריות'. למכבי חולון היה שוער מצוין בשם חיים זידנברג, שעבר בהמשך למכבי חיפה. בכלל, המשחקים נערכו על מגרשים גרועים מאוד כמו בעמידר, מרמורק, המכתש, רמלה, נס ציונה, באר יעקב ועוד. למשחקים במגרש בחולון הגיעו כ־4000 צופים, מאות ליוו אותנו למשחקי החוץ. המשחק הראשון שלי בחולון היה נגד מכבי שעריים - 2:2 עם צמד שלי."
השירות הצבאי כמעט קטע לו קריירה מבטיחה. "נשלחתי אחרי הטירונות לקורס מ"כים בבה"ד 4. במהלך הקורס מפקד הפלוגה שלח אותי להתאמן עם נבחרת פיקוד המרכז, אותה אימן יוסלה מירמוביץ'. התאמנו בכפר הנופש באשקלון. בסיום נשלחתי חזרה לבסיס האימונים של גולני ליד עכו. משם קצין השלישות שלח אותי בלילה לבסיס האימונים הקשוח של גולני בג'וערה, לקורס מ"כים שהחל שם. בבוקר פגשתי את אהרון זלר, חבר מהתיכון, ששמע אותי מתלונן. הוא סידר לי להחליף אותו מיד ולשמש כעוזר קצין אפסנאות בבסיס. איפשרו לי לצאת פעם בשבוע לאימונים ובשבתות למשחקים.
"כמעט בכל ערב, החל מהשעה 22:00 ועד אחר חצות, שיחקנו קט־רגל - קצינים ואנשי ג'וערה. היה שם חניך בקורס בשם אשר גולדברג, שבמקום לישון היה מצורף אלינו למשחקים. תקופה הכי יפה שלי בשירות הצבאי."
המשחק החשוב ביותר של הפועל חולון נערך ב-1969/70. "המחזור האחרון של העונה הפגיש את הפועל חולון נגד מכבי רמת עמידר בליגה השנייה, אז ליגה א' דרום, לקרב על העלייה לליגה העליונה. חולון הובילה בנקודה את הטבלה. עשרה ימים לפני המשחק החליט המאמן הנערץ עלי, יעקב חודורוב, להביא לאימונים מאמן כושר מיוחד שהתחיל להריץ אותנו כמו טירונים. חשתי כאבים אדירים בחזה, פרשתי הביתה לשכב במיטה. חודורוב הגיע לביתי לביקור ולקח אותי למומחה בזמנהוף. חודורוב הגיע למקום וכולם פינו לו מעבר לרופא הבכיר, שקבע שאני זקוק למנוחה. חודורוב ביקר אותי בכל יום ושאל מה הבעיה. הסברתי לו שחובה להזיז את מאמן הכושר - אי אפשר לפתוח אימון ב־15 סיבובי ריצה סביב המגרש. הבהרתי לו שיעמיד את איש הכושר הזה לידו ושלא יעשה את הכושר. חודורוב שמע לי, לקפטן של הקבוצה. אמרתי לו כי בשבת אני אשחק, אבל לא אוכל לרוץ בכלל. אבל אני מבטיח לו כי מסירות שלי או כדור חופשי יכריעו את העלייה ההיסטורית של חולון לליגה העליונה."
ההכנה וההרכב למשחק בבלומפילד לוו בסיפור הזוי. "הקבוצה נפגשה בבוקר, יצאנו לבית קפה בתל אביב, חזרנו לבית הפועל בחולון ונחנו על מזרונים. חודורוב ערך אסיפה סביב שולחן פינג פונג, קרא בשם השחקנים הפותחים על ידי שהניח על השולחן הירוק מטבעות של גרושים. הוא הניח 10 מטבעות ללא השם של השוער שלנו יעקב רודיק. חודורוב תיאם איתי את המהלך מול רודיק כדי לעורר אותו ולהכניס בו התלהבות. יצאנו לבלומפילד, 22 אלף איש היו בפנים, רבים נותרו מחוץ לחומה. רודיק התפוצץ מעצבים, הבהיר לי שהוא יפוצץ את המשחק אם הוא לא ישחק. הלחץ שלו הפך לטירוף כשחודורוב עלה לחימום בתלבושת השוער. רק אז רודיק נקרא לחימום ופתח במשחק."
ואז?
"מכבי עמידר הייתה קבוצה חזקה, בעיקר התקפית, שהובילה בפתיחה 0:1 מגול של הסקורר הגדול שלה, שלמה פלץ. עמידר המשיכה ללחוץ עלינו, אבל פגשה את רודיק בשיא. הסיום היה משמח - הרמתי מאזור הקרן שני כדורים גדולים לחלוץ שלנו יגאל קליין שנגח אותם לרשת. 1:2 בתוך חגיגה ענקית ועל כתפיים מבלומפילד לחולון, מליגה א' לליגה העליונה."
בעונה שלאחר מכן היה לו פספוס ענק. "לאימוני פתיחת העונה הביא השוער רודיק לאימונים שלנו את חלוץ הפועל חיפה, דב בנדט. הוא החליק לי על הברך - פגיעה קשה עם גבס וטיפולים לאורך השנה. בסיום עונה דלה ביותר הפועל חולון ירדה ליגה חזרה מהמקום האחרון."
הכוכבים הגדולים היו, כאמור, לפרדון וזיתוני המנוחים. "לפרדון היה שחקן נפלא. התיאום איתו הביא להמון גולים שלו. הייתה לו הוצאת חוץ אדירה, נוסח ישראל בן דרור. קובי זיתוני היה ענק - במשחקי הבית שלנו הוא תופקד כחלוץ, במשחקי החוץ כבלם. אין היום שחקנים כמו קובי."
פתחנו עם סיפור על בומבה לפרצוף, והיא לא הייתה היחידה. "הפועל חולון שיחקה בחוץ נגד הפועל יהוד. אהרון ויזן, הבלם הקשוח והשיער המקורזל, שמר עליי אישית. יהוד הובילה 0:1 וויזן עבר לידי והכניס לי עמוק לפה אצבע. המגרש היה בוצי ורטוב, הכדור היה כבד. בעטתי כדור חזק לראש שלו - הוא נפל לתוך השלולית. אוהדי יהוד, ההוגנים בדרך כלל, ניסו לפרוץ אליי, אבל מאמנם יוסף מהלל הגן עליי. לימים הייתי מדריך בקורס בוינגייט, אליו הגיע ויזן. לחצתי לו יד - מה שהיה היה, נגמר. הוא עבר אצלי בהצלחה את הקורס."
היה גם מוט ברזל בלוד. "שיחקנו נגד הפועל לוד. הזהירו אותי שאם אבקיע - יהרגו אותי. כבשתי גול, ובסיום, בדרך לאוטובוס, רץ אליי אוהד עם מוט ברזל שלפרדון הזיז ברגע האחרון. משמר הגבול חילץ אותנו משם."
גילוי שוקו נומדר הוא שלך?
"אימנתי את הפועל אשקלון. ראיתי את שוקו נומדר בליגה ג' בקריית שלום - כובש בלהט וממש חלוץ גדול. בתחילה סירבו לי, אבל בהמשך הביאו את הכובש הגדול ביותר שלהם, שנרכש על ידי מכבי תל אביב. אימנתי בין השאר גם את כפר שלם, שהיו"ר הנוכחי אביחי יחיא היה שחקן בקבוצה."
מה הסיפור עם הבית בחולות חולון?
"היה לי שכר מכובד יחסית בהפועל חולון. היחיד שקיבל מהם דירה היה מישקה לפרדון. ביקשתי בתוקף שירכשו לי דירה, או שאני עוזב. חבר ההנהלה הבכיר דואני לקח אותי ואת אשתי לרחוב ההסתדרות, שם היו עדיין חולות, ואמר לי שכאן יסדרו לי דירה וכאן אגור. אשתי לא התלהבה מהמקום, ושם הסיפור נגמר. באותה תקופה אורי קרני, מזכיר הפועל פתח תקווה, ביקש לקנות אותי. חולון ביקשו 25 אלף לירות, קרני בא עם הכסף, אבל היו"ר שחקן העבר שייקה פיגנבויים דרש 50 אלף לירות ואמר: 'אמכור את כולם, רק לא את שפרינגר'. העסקה נפלה."
את אשתו חיה הכיר במועדון ריקודים בתל גיבורים. היא הייתה ילדה יפה עם קוקו ארוך. יצאנו במשך 3 שנים והתחתנו בשנת 1967 באולמי היכל בחולון. יש לנו בן ובת - גיא ושרון, וחמישה נכדים. הבת סא"ל בצבא ועורכת דין בהיי־טק. הנכד יובל אוהד שרוף של מכבי תל אביב, ואני, שלא אהדתי שום קבוצה, הולך איתו."