קריסטל פאלאס הוא מועדון שונה מאוד בנוף קבוצות הכדורגל בבירת אנגליה, בעיר עמוסה בכשרון ובעלת עשרות קבוצות מקצועניות הפרושות על פני פירמידת הכדורגל המקומית. למועדון אין הסטוריית תארים עשירה כמו צ'לסי וארסנל לדוגמא, אצטדיון נוצץ ומרהיב כמו טוטנהאם, אבל יש בקבוצה תשתית בריאה שמושכת כבר לאורך שנים כשרונות צעירים מבטיחים דווקא לאקדמיית המועדון מדרום לנהר התמזה. שמות עבר כמו איאן רייט (שעבד בכלל במקביל באתר בניה כשקיבל את הצ'אנס המקצועני הראשון שלו במדי הקבוצה) ו-ווילפריד זאהה הם שמות מוכרים הרבה יותר, אך באותה נשימה גם דמויות כגון אנדי ג'ונסון, ג'ון ג'קסון ושוער העבר הארגנטינאי ג'וליאן ספרוני הם שמות שחקוקים באותיות זהב בהסטוריית המועדון.
ואולי הייחודיות של 'הנשרים' נובעת בכלל מהמיקום הגיאוגרפי שלה מדרום לנהר שחוצה את העיר לשתיים ובאחד האיזורים המאתגרים ביותר מבחינה סוציו-אקונומית, בשכונות שמקיפות את 'סלהרסט פארק', ביתה של פאלאס, ההזנחה העירונית בולטת ולעתים נדמה כי הכדורגל הוא המפלט המרכזי לעתיד טוב יותר. אפשר לציין סיבות רבות לייחודיות של קריסטל פאלאס במפת הכדורגל המקומית והתחרותית למדי, אולם הסיבה העיקרית לעקביות שהקבוצה מציגה היא הניהול הנכון והמאוזן מחוץ לכר הדשא, שבא לידי ביטוי בתוצאות חיוביות ובשיפור מתמיד.
בהיבט הפרמייר ליג, לצופה הנייטרלי יתכן ומרגיש כאילו קריסטל פאלאס תמיד הייתה שם ברקע, קבוצה עיקשת למדי שזכורה גם כבית לאחת התקריות האלימות ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי, כשלפני שלושים שנה אריק קאנטונה תקף את אוהד הקבוצה, מת'יו סימונס, ביציעי סלהרסט פארק, באחד הרגעים המבישים ביותר בתולדות הליגה. גם ההערות הנבזיות ביותר שלעתים צצות גם כיום ביציעי אצטדיוני הכדורגל לא מצדיקים אקט כה אלים מצדו של ספורטאי מקצועני, ולמרות שביתה של פאלאס נחשב עד היום לאחד המגרשים הביתיים והלוהטים ביותר בפרמייר ליג, המועדון ניסה לאורך השנים להתנער מאותה תקרית מכוערת ולנסות להציג שיפור והצלחה על כר הדשא.
ההווה אמנם מבטיח עבור הקבוצה, אך לפני עשור וחצי המועדון מצא עצמו בתחתית חדשה כשימים אחדים לאחר שהבטיח הישארות בליגת המשנה, סכנת פירוקו הייתה מוחשית מתמיד. הקשיים הפיננסים ואי עמידה בהתחייבויות כלכליות מרובות הציבו את פאלאס בצומת דרכים מורכב למדי, שנפתר ברגעים האחרונים לאחר התערבותם של ארבעת אוהדי הקבוצה- סטיב פאריש, סטיבן ברואט, ג'רמי הוסקינג ומרטין לונג- שרכשו את המועדון ואת סלהרסט פארק כדי למנוע פירוק רשמי. פעולות השיקום החלו באופן הדרגתי ושלוש שנים לאחר מכן הנשרים שבו לליגה העליונה, הודות לוירטואוזיות והקסם שהוביל נער מקומי מבטיח שענה לשם ווילפריד זאהה.
שתיים עשרה שנים מאז שבה לליגה העליונה ופאלאס מצליחה בהמשכיות מרשימה לשמור על הסטטוס שלה כמועדון פרמייר ליג, עובדה שמניבה הכנסות ורווח על בסיס עונתי- נתון קריטי למדי כשבשנים האחרונות ראינו כיצד קבוצות שונות (בדמותן של ברנלי וסאות'המפטון, לדוגמא) הופכות ל-'מועדוני יו-יו', כינוי הניתן למועדונים שמתקשים לתקוע יתד בפרמייר ליג ומתנדנדים בין שתי הליגות הבכירות. מעבר לשורת הרווח והיציבות הפיננסית, פאלאס הפכה (במיוחד בכהונת מאמנה הנוכחי, אוליבר גלאסנר) לקבוצה מהנה לצפייה, יריבה שמסוגלת לאתגר כל קבוצה, בבית ובחוץ.
משחק הליגה האחרון שלה שהסתיים בתיקו 2:2 בחוץ בדרבי הלונדוני נגד ארסנל היה עדות מדויקת לקריסטל פאלאס בגרסת 2025, נחושה ובעיקר חסונה, כששני השחקנים שכבשו לזכותה- אברצ'י אזה וז'אן פיליפ-מאטטה- נמצאים ככל הנראה בישורת האחרונה שלהם במועדון בעקבות העניין העצום שקבוצות הפאר בליגה מביעות בהם. גם ברמה הלאומית, לנשרים יש בהחלט במה להתגאות כשבקיץ האחרון הייתה זאת דווקא פאלאס- היא ולא אחרת- ששלחה את כמות הנציגים הגדולה ביותר לסגל הנבחרת הלאומית ביורו בגרמניה, כשבלם הקבוצה, מארק גיי, היווה את אחת מנקודות האור המרכזיות בנבחרתו של גארת' סאות'גייט. המיקום של הנשרים בטבלת הפרמייר ליג (12) אינו מקרי, כשהקבוצה מקדימה בפער מכובד מועדונים עשירים ומבוססים הרבה יותר- כגון מנצ'סטר יונייטד, אברטון, טוטנהאם הוסטפר ו-ווסטהאם יונייטד.
הערב (19:15, ספורט1), קריסטל פאלאס שבה למקום בו ביקרה לאחרונה לפני שלוש שנים וכשלה ברגע האמת נגד צ'לסי תחת הנהגתו של אגדת הפרמייר ליג ומנג'ר הקבוצה לשעבר, פטריק ויירה, כשתפגוש את אסטון וילה בחצי גמר הגביע האנגלי. זוהי עונת כדורגל בלתי שגרתית באנגליה ובזמן שהשמפניות כבר מתקררות בחדרי ההלבשה באנפילד לקראת הזכיה הצפוייה של ליברפול באליפות הליגה, גם במסגרות הגביע המקומיות אנו חווים שוני ורעננות בלתי צפויה.
הנפת גביע הליגה על ידי ניוקאסל יונייטד בחודש שעבר לאחר שבעים שנות המתנה וזהות מרבית הקבוצות שנותרו בגביע האנגלי, מעניקות פתח משמעותי של תקווה שהזוכה השנה במפעל העתיק ביותר בעולם תהיה סיפור קסום ובעיקר מפתיע. כשבחצי הגמר השני ייאבקו מחר האלופה היוצאת, מנצ'סטר סיטי והפתעת העונה, נוטינגהאם פורסט, עבור הנשרים קיימת כעת האמונה שדווקא עכשיו ישנה הזדמנות נדירה להשיג משהו ייחודי בעונת 25/24, ועל הבמה הלאומית בוומבלי לזכות בגביע האנגלי לראשונה בתולדותיה.