הכי משוגע בין המשוגעים: פרידה מהוגו גאטי, שוער אייקוני והיסטורי

הוגו גאטי בן ה-18 ניגש לבצע בעיטת שוער והטיס את הכדור למשקוף השער שלו. הוא עשה זאת בכוונה תחילה, ותיכנן זאת כך שתהיה זו מסירה לחברו לקבוצה. מאמן אטלנטה, מועדון צנוע מבואנוס איירס בו החל גאטי את הקריירה, כמעט חטף התקף לב והישעה את הנער לשבוע בשל מה שהוגדר כהתנהגות לא אחראית. זה לא היה אכפת לשוער, שקיבל כבר אז את הכינוי אל לוקו, כלומר המשוגע. זה בדיוק מה שהוא רצה. מעבר לשאיפה לנצח, הוא הבין היטב את המטרה האמיתית של המשחק - לתת שואו לקהל.

הרבה מאוד דמויות ססגוניות וצבעוניות סיפק הכדורגל הדרום האמריקאי לאורך השנים. גאטי היה אחד האנשים הססוגנים והצבעוניים ביותר ברשימה המפוארת הזו. יש שיציבו אותו במקום הראשון ממש. הוא פרץ לתודעה כבר במשחק הבכורה ב-1962, כאשר ליקט ביד אחת את הכדור הראשון שהוגבה לרחבה שלו, נישק אותו והוציא מיד התקפה מתרפצת מסוכנת. מאז הוא סיפק בידור בכמויות אינסופיות עד שתלה את הכפפות ב-1988, בגיל 44. יותר מרבע מאה של הצגות להנאת האוהדים בארגנטינה.

"הכדורגל הפך להיות עצוב ואפרורי. אני מרגיש מחוייבות להעניק לו צבעים חדשים. אני עושה דברים מוזרים שמפתיעים ומדהימים אנשים. כי כדורגל אמור להיות שמח, ואני מביא את השמחה הזו", הוא סיפר בראיון בתחילת שנות ה-70. בכך היתה לו הצלחה מסחררת. גאטי ניחן באינסטינקטים מעולים על הקו ושלט בכדורי גובה, אך אלה לא היו התכונות המרכזיות שלו. הן היו כמעט מובנות מאליהן. כולם דיברו בעיקר על הסגנון הראוותני שלו, שכלל יציאות הרחק מרחבה, כדרורים מאולתרים מול חלוצים המומים, מסירות יומרניות שכמעט נחטפו, ואף הצטרפות להתקפות בחלק המגרש של היריב.

גאטי סבר שזה היה תיאטרלי ויעיל באותה מידה. הוא היה סוג של בלם נוסף מבלי שיגידרו אותו כך. הוא חזה במתרחש, ידע לחזות את כיוון ההתקפות לכיוונו, ודהר בעצמו כדי לעצור אותן לפני שהוא הופכות למסוכנות. כל גישה אחרת היתה פסולה בעיניו. הוא אפילו העיד כי ניסה להישאר בין הקורות במשחקים מסוימים כדי לבדוק אם זה יהיה הגיוני יותר, ופשוט לא הצליח להשתלט על יצריו. גם גאטי עצמו לא היה מסוגל לבלום את גאטי. לפחות כל מחצית המגרש שלו היתה שייכת לו. ואז, כאשר הקדים את כולם וקלט את הכדור, הוא לא רצה להטיס אותו סתם ליציע, אלא חיפש מסירה כדי להתחיל מהלך התקפי. מה יכול להיות טוב יותר?

הדוגמא הכי מופלאה והכי זכורה לתופעה הזו התרחשה ב-1981, כאשר בוקה ג'וניורס אירחה את אסטודיאנטס. האורחים יצאו למתפרצת מהירה שנראתה קטלנית, אבל גאטי צץ לפתע כ-40 מטרים משערו, הקדים את החלוץ והמשיך קדימה. הוא עבר שחקן נוסף בהטעיה, הגיע לקו מחצית המגרש והשאיר את הכדור להוגו פרוטי. הקיצוני יצא לסלאום מרשים משלו, חלף על פני כולם והפציץ לרשת העליונה מזווית קשה. היה זה שער ניצחון אדיר, אולי היפה ביותר בארגנטינה בעונה המדוברת, אבל הבישול עדיין היה מטורף יותר. זה היה גאטי במיטבו. בטבלה הסופית, זכתה בוקה באליפות על חודה של נקודה.

זו היתה כבר אליפות שלישית של גאטי עם הכחולים-צהובים, והוא היה אליל היציעים, אבל בתחילת הקריירה הוא בכלל היה עילוי בריבר פלייט. השוער הצטרף למיליונרים ב-1964, והיה שותף למספר קרבות סופר קלאסיקו טעונים וספג קללות מאוהדי בוקה. באחד הביקורים באיצטדיון לה בומבונרה, אפילו נזרק לעברו מטאטא וחלף ליד ראשו. גאטי הרים אותו מיד והחל לטאטא את הרחבה. הפעולה הספונטנית הזו חיזקה מאוד את המיתוג שלו כבדרן בלתי צפוי, ומאז גם אוהדי בוקה התייחסו אליו בחיבה גדולה. כאשר חתם בקבוצה ב-1976, בתום קדנציות בחימנסיה לה פלאטה ואוניון סנטה פה, הוא התקבל בזרועות פתוחות - ומיד סיפק את הסחורה מבחינת התארים.

כבר בשנה הראשונה שלו בבוקה היה שותף גאטי לזכיה בשתי אליפויות, ואז הגיע ההישג הגדול והחשוב ביותר. ב-1977 הניפה הקבוצה לראשונה בתולדותיה את גביע ליברטדורס בנסיבות דרמטיות במיוחד. הגמר הכפול נגד קרוזיירו הסתיים ללא הכרעה אחרי 0:1 לארגנטינים בבואנוס איירס ו-0:1 לברזילאים בבלו הוריזונטה, ועל כן נקבע משחק שלישי באיצטדיון נייטרלי במונטבידאו. קרוזיירו היתה טובה יותר, אך גאטי עצר את כל האיומים בדרך לתיקו 0:0, והעסק הלך לפנדלים, שם עצר השוער את הבעיטה החמישית והאחרונה של ונדרליי - הכוכב האולטימטיבי של היריבה. זה היה טבעי, כי זו היתה מומחיות מיוחדת שלו, עם שיא ארגנטיני של 26 פנדלים שעצר במהלך הקריירה. אלפי אוהדי בוקה פרצו בדמעות של אושר ברגע המכונן הזה.

ב-1978 זכתה בוקה שוב בגביע ליברטדורס, ועוד קודם לכן חגגה זכיה יוקרתית בגביע הביניבשתי. מחזיקת גביע האלופות ליברפול סירבה להשתתף, אז הפינאליסטית האירופית בורוסיה מנשנגלדבאך תפסה את מקומה, ונחשבה לפייבוריטית - במיוחד אחרי תיקו 2:2 בבואנוס איירס באפריל. הגומלין התקיים בגרמניה רק באוגוסט, וגאטי היה בלתי ניתן להכנעה בדרך ל-0:3 מהדהד. היתה זו חגיגה ארגנטינית נהדרת נוספת בשנה המושלמת, כי הרי חודש קודם לכן זכתה הנבחרת בתכלת-לבן בגביע העולם על אדמתה. אלא שגאטי דווקא לא היה שם, בתום סאגה מיוחדת.

לו הכל היה הולך כמתוכנן, הוא היה אמור להיות בין הקורות של אלביסלסטה בטורניר הביתי הגדול. פרשנים מסוימים גרסו כי מסוכן להמר עליו בגלל הסגנון, אבל המאמן ססאר לואיס מנוטי סמך על המשוגע שלו בעיניים עצומות. מעמדו כשוער ראשון התחזק במיוחד אחרי ההצגה הגדולה במשחק הידידות מול ברית המועצות בקייב במרץ 1976. למרות שלא היה רשמי, היתה לו חשיבות עצומה מבחינת יוקרה, אך התנאים היו קשים. היה זה אביב קר במיוחד באוקראינ , השלג נערם, הדשא היה קשה כמו בטון, הרוח היתה מקפיאה, והסובייטים היו רגילים לכך יותר. אלא שהם לא הצליחו לעבור את גאטי שהתעופף בלי הפסקה וגם יצא לטיולים מחוץ לרחבה, בעוד מריו קמפס הבקיע השער היחיד בניצחון 0:1.

לימים, שמח גאטי להודות שהביא איתו בקבוק וויסקי, הניח אותו בתוך השער ולקח לגימות בין התקפה להתקפה עד שסיים את כולו. "עשיתי את זה כדי להתחמם, אבל זה גם עזר לי להיות אמיץ. שיחקתי טוב כל כך כי הייתי שיכור", הוא אמר. וזו לא היתה הפעם היחידה. גאטי עלה לעתים שתוי למשחקים, גם אם לא תמיד הגזים עם וויסקי. הוא בעיקר לא ויתר על כמה כוסות לפני שריקת הפתיחה, וזה שיחרר אותו וחידד את הריכוז. "לו הייתי מאמן, הייתי מורה לכל השחקנים לשתות יין לקראת המשחקים", הוא הצהיר.

מנוטי לא הכריח אף אחד לצרוך אלכוהול, אבל לא היתה לו שום בעיה עם ההרגלים של המשוגע. ואולם, לקראת המונדיאל עצמו התעוררה בעיה אחרת. גאטי נפצע בברכו, ואחרי תהליך ההחלמה ביקש מהמאמן הלאומי לא להשתתף במחנה לקראת הטורניר. "אני לא מוכן לזה פיזית ומנטלית. תן לי חודש לעבוד בשקט בבוקה, ואחזור לכשירות מלאה", אמר השוער. רופא הנבחרת דווקא טען כי גאטי כבר בריא לגמרי, ולמנוטי זה היה מספיק. "הטיעונים של הוגו היו טובים בעיניו, אבל לא התאימו לי. בחרתי לנפות אותו מהסגל לגמרי כי הוא כבר לא היה הראשון בתור", כתב המאסטרו באוטוביוגרפיה שלו.

אובאלדו פיליול קיבל את האפודה הראשונה, ומנוטי ידע שלא כדאי לתת לגאטי להיות בסביבה כשוער משנה בנסיבות אלה. בין השניים היתה יריבות עזה, והם לא התסדרו זה עם זה, בעיקר כי היו הפכים מוחלטים. פיליול היה המופת למקצוענות, וסגנונו הסולידי העניק ביטחון לשחקני ההגנה. הוא ממש לא עזב את הרחבה, השתדל לא לבלוט, ועשה את עבודתו בשקט תעשייתי. מבחינת גאטי, זו היתה התנהגות בלתי נסבלת. הוא לא סבל את פיליול המשעמם, ביקר אותו בתקשורת בכל הזדמנות, וקבע: "הוא מצטיין בהצלות במצבים שנובעים מלכתחילה מהטעויות שלו". לכן לא היה למשוגע פשוט לקבל את העובדה כי פיליול קיבל את מדליית הזהב במקומו, אך הוא מעולם לא הביע חרטה על הבקשה שהובילה להדחתו. הקריירה שלו בנבחרת תמה עם 18 הופעות בלבד.

באופן כללי, היה לגאטי פה גדול מאוד. הוא התרברב ללא סוף, הילל את עצמו, ירד על מתחריו, והקליט את יריביו. "לשוער חייב להיות אגו גדול", הוא אמר, והיה משוכנע שתדמיתו כפרובוקטור סייעה לו גם מקצועית. זה היה חלק מהבידור שהוא סיפק לקהל ולתקשורת, והוא תמיד השתוקק להיות במרכז העניינים. החיפושים מאחורי הכותרות גלשו גם לחיים מחוץ למגרש. למשל, קנה לעצמו גאטי מכונית פז'ו יוקרתית עם גג נפתח, נעל את הדלתות, והשתמש בגג כדי להיכנס לרכב ולצאת ממנו. הדיווחים על כך התפשטו כמו אש בשדה קוצים, והשוער היה מאושר. עד הגג.

לפעמים הוא נענש על שחצנותו ועל אמירותיו. ב-1980 אמר גאטי: "דייגו מראדונה הוא שחקן מוכשר מאוד, אבל ההמולה סביבו מתחילה להיות מוגזמת. מבנה גופו מדאיג אותי. יש לי תחושה שתוך כמה שנים הוא לא יוכל לשלוט בנטיה להשמין". הכוכב העולה, שעדיין שיחק אז בארחנטיונס ג'וניורס, לא אהב לשמוע את הדברים, הבטיח לחבריו להבקיע רביעיה מול בוקה במפגש הישיר עם גאטי - וכך עשה בניצחון 3:5 כולל שתי בעיטות חופשיות נהדרות. "לא אמרתי כלום עליך", אמר לו אז השוער הנבוך.

בחלוף חודשים, כבר הצטרף אליו מראדונה בבוקה, וההדורים יושרו, אבל זה לא הפריע לגאטי לטעון כל הזמן כי פלה היה כוכב גדול יותר ממנו - אמירה חריגה מאוד עבור ארגנטיני. הוא גם ביקר בתדירות גבוהה את ליאו מסי, אולי בשל אהבתו חסרת המעצורים לריאל מדריד, אותה הגדיר כמועדון חלומותיו. הספורטאי האהוב שלו בכלל היה מוחמד עלי, עד כדי כך שהוא העניק לבנו את השם האמצעי קאסיוס - שמו המקורי של המתאגרף המיתולוגי.

פרישה מעולם לא היתה בתוכניות של גאטי, והוא גם לא ממש ידע מה יעשה כאשר יעזוב את הדשא. גם בגיל 44 הוא עזב את בוקה לא ביוזמתו, אלא בגלל שהמאמן הדיח אותו מההרכב בגלל טעות שביצע - והמשוגע לא העלה בדעתו כי יישב על הספסל. כך או כך, הוא קבע שיא של 765 משחקים בליגה הארגניטינית, והיו לו 819 הופעות בסך הכל, מתוכן 417 בין הקורות של בוקה ג'יוניורס - נתון מדהים עוד יותר בהתחשב בעובדה כי חתם בה בהיותו בן 31.

את הקריירה החדשה מצא גאטי כפרשן בעיתונות, לא רק בארגנטינה אלא גם בספרד, אבל התקשה לחיות כשאור הזרקורים לא היה עליו. בין האמירות המוזרות ששיחרר אז, היתה הקביעה שהיה רוצה למות בגיל 50. עם זאת, בראיון שנערך איתו לרגל יום הולדתו ה-60, הוא הבהיר: "זה היה נכון אז, אבל עכשיו אני רוצה לחיות עד גיל 100. ואז, כאשר אגיע ל-100, אחזור לכדורגל כדי להראות מה אני יודע. גם עכשיו אני יותר טוב מכל השוערים הנוכחיים".

השאיפה הספציפית הזו לא תתממש, כי השבוע הלך גאטי לעולמו בגיל 80, שעות ספורות לפני שהאפיפיור הלך בעקבותיו. עבור רבים בארגנטינה, הידיעה על מותו היתה חשובה ומעציבה יותר גם בהשוואה הזו. כי האפיפיור אולי נחשב לקדוש, אבל גאטי הביא את הבשורה האמיתית בדרכו שלו.