במשך שנים אני מבקר את מאמני הכדורגל בישראל על אובר-טקטיקה, משחק הגנתי וחוסר יצירתיות. זה מה שמאפיין את הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות, בגלל זה אנחנו לא מתקדמים - השחקנים היצירתיים נעלמים, ומה שמנחה את רוב המאמנים הם המחברות, האייפדים וה-GPS . פחות טכניקה, פחות שכל, פחות חוכמה ופחות ערמומיות - זה מה שמאפיין את מרבית הקבוצות.
השנה נגלה לעינינו ברק יצחקי, שלטעמי, ואולי לא שמתם לב לכך, משנה את הכדורגל בישראל. יצחקי נועז, יצירתי, ערמומי והכי חשוב - אמיץ מאוד. לא ראיתי ב-20 השנים האחרונות, אולי מאז גיורא שפיגל ושלמה שרף, מאמן שמשחק כל כך התקפי, על גבול המופקר (ועוד מעט נדבר על החסרונות של השיטה והסגנון) הוא ללא ספק משהו חדש בכדורגל הישראלי.
נכון, זה לא מושלם, יש הרבה בקיעים בשיטה הזאת. בית"ר ירושלים לפעמים חשופה מאוד ועובדתית יצחקי במקום הרביעי, 17 נקודות אחרי המוליכה, אבל צריך להודות ולהגיד שאפו גדול לברק על האומץ והנכונות להראות לנו כדורגל אחר. חיכיתי לזה הרבה שנים ואני שמח שסופסוף יש מאמן אחד עושה את זה בגדול. קשה לי לומר אם זה יביא תארים או אם יצחקי יוכל כך להתמודד על אליפות, אבל הקהל של בית"ר מאושר, היציעים מלאים ואנחנו, הצופים בטלוויזיה, נהנים מאוד מבית"ר ירושלים.
השיטה והסגנון, כאמור, לא מושלמים. בית"ר מופקרת קצת בהגנה, משום ששישה שחקנים - קאני, שועה, מיכה, ג'ורג', מוזי ואצילי - הם שחקנים עם אוריינטציה התקפית מובהקת, שגורמים לכל הגנה לרעוד. בצד השני, החזרה להגנה מהדקה ה-30 היא לא אותה חזרה, הלחץ הוא לא אותו לחץ וירין לוי לבד בקישור האחורי זה לא מספיק.
מכבי תל אביב לא ניצלה את הפרצות בהגנה של בית"ר. מחצית שנייה איומה, אולי הגרועה שלה העונה, כנראה שהכריעה את גורל האליפות. פנדל אומלל של זהבי ושתי טעויות של שלמה וסיסוקו הגדילו את הפער לשלוש נקודות, ועם הפרש שערים בנחיתות מול באר שבע מדובר, בעצם, בארבע נקודות. אני לא יודע אם מכבי תל אביב יכולה לחזור מזה. לאזטיץ' קפא בחילופים, נרדם על הקווים והציוות של זהבי ותורג'מן לא הוכיח את עצמו מסיבה פשוטה - תורג'מן צריך לשחק כמספר 9, הוא לא שחקן כנף. לאזטיץ' היה צריך להעדיף את דוידה שנמצא בכושר מצוין.
ואחרי כל זה, במצב של 0:0 מכבי תל אביב החמיצה פנדל במחצית הראשונה וכדור של דור פרץ כמעט נכנס ממש לפני השער הראשון של בית"ר. אם אחד הכדורים הללו היה מוצא את הרשת, המשחק היה אחר, כי בשיטה הזאת היה קשה לבית"ר לחזור.
נהניתי מהתשוקה, מהיצירתיות ומירדן שועה, שמשחק כמו מאסטרו אמיתי. אם תשאלו את אצילי, מיכה, שועה, מוזי וקאני, גם הם נהנים מהשיטה של יצחקי, אבל סובלים מעשיית הגנה, מה שבשיטה אחרת לא מצריך מהם. זו הסיבה שהם נעלמים לעיתים. בסך הכול היה משחק יוצא מהכלל עם קצב נהדר ואווירה מחשמלת. בית"ר צריכה להחליט אם להלהיב את הקהל. אליפויות לא בטוח שזה יביא.