עונה מותחת במיוחד הסתיימה גם היא במותחן אדיר, כיאה לסטנדרטים שהציבה. היריבות האדירה בין רמה"ש לרמלה, היתה הדבר החם ביותר בספורט הישראלי השנה (לפחות עד הדרבי בשבת) והסדרה ביניהן קיימה את כל מה שהבטיחה. אחרי שכל קבוצה ניצחה פעמיים את יריבתה, התייצבו שתי הקבוצות למערכה החמישית והמכרעת על הצלחת. אורנה אוסטפלד כבר הודיעה לפני פתיחת המשחק, שגם אם היא לוקחת את האליפות הערב ברמלה, את הרשתות היא לא תגזור באולם הכל כך עויין של היריבה: "נחגוג בקטן ונמהר הביתה". אז היא ניצחה, אבל לא בדיוק עמדה במילתה.
האווירה באולם הדחוס היוותה את מרבית העניין בפתיחת המשחק. בקרב הקהל המקומי, אפשר היה למצוא את התשובה הרמלאית לגידי גוב, בדמותו של איש הטלוויזיה אמנון לוי. ראש העיר יואל לביא לא הפסיק לעודד וטל נתן סיפר כי הוא לא ישן בצהריים, לא בגלל המשחק, אלא בגלל שבדר"כ בשעות האלו הוא נוהג לצפות ב"משחק החיים". כל כך מתאים. והמשחק בהחלט היה משחק החיים מבחינתו - מעולם לא היה קרוב כ"כ נתן לאליפות ראשונה בקריירה שלו ומעולם לא הפסידה קבוצה שהיתה כבר ביתרון של 1:2 בסדרה.
רמה"ש הוליכה בכל הרבע הראשון בהפרשים קטנים וברבע השני, הצליחה סוף סוף רמלה לעלות ליתרון ראשון במשחק 26:27, אלא ש-8 נקודות רצופות של רמה"ש הביא את האורחות ליתרון הגדול ביותר שלה, 27:35. שני סלים מריבאונד התקפה, הורידו את רמלה למחצית עם מינוס קטן בן 5 נקודות בלבד ומשחק פתוח לגמרי.
המחצית הראשונה היתה של גולשה אקאיה ואינה גורביץ' שהוליכו את קלעיות רמה"ש והעלימו את המשחק החלש יחסית של רונדה מאפ. ג'קלין ג'ונסון ואמבר הול הוליכו כרגיל את קלעיות רמלה, שהסתדרה בלי הנקודות של אורנית שוורץ.
ברבע השלישי כבר הצליחה רמה"ש לברוח ל-12 נק' הפרש (40:52), הרבה בגלל אחוזי הקליעה מהשלוש של רמלה (2 מ-16) עד אז. אלא שדווקא באותן דקות, החלה אורנית שוורץ להתעורר וקלעה 5 נקודות רצופות, כולל שלשה שהחזירה את המקומיות למשחק. סדרה של איבודי כדור של אמבר הול, החזירה את החיוך לשפתיים של אוסטפלד ורמה"ש ירדה לרבע הרביעי והאחרון עם יתרון 45:56 מבטיח.
ברבע הרביעי קלעה לימור מזרחי שלשה משוגעת מרחוק, עם הקרש ועם שניה אחת על שעון סיום ההתקפה. שלשה שבדר"כ גומרת משחקים. אח"כ הגיעה העבירה החמישית של אמבר הול, 7 דקות לפני הסיום, שסימנה בריחה רמת השרונית ל-14 הפרש, במשחק שכבר היה נראה גמור. נטאשה וראנצ'יקובה החזירה את רמלה לחיים משום מקום, עם שתי שלשות גדולות. אח"כ באו שתי החטאות מהקו של רונדה מאפ, שגררו סל מהיר של לירון כהן ופתאום המשחק עמד על 3 נקודות יתרון בלבד לרמה"ש. מדהים.
רמלה התקרבה עוד קצת והשוותה ל-69:69 ואח"כ ל-71:71, עד שהכדור הגיע לגולשה אקאיה המצויינת של רמה"ש בהתקפה האחרונה של המשחק. הטורקיה מצאה את עצמה חופשיה לפתע ועלתה לקליעת ניצחון עם 2 טיקים על השעון. הכדור פגע פעם אחת בטבעת וצלל פנימה. עונה נהדרת, מסתיימת במשחק ענק ובסל ענק, שמביא אליפות שלישית ברציפות (לא שכחנו שמדובר גם בדאבל בסופו של דבר) לבנותיה של אוסטפלד, הווינרית הגדולה של כדורסל הנשים.
"מה שמביא לניצחון זה רק הרצון"
מאמנת רמה"ש, אורנה אוסטפלד לספורט 5: "שתי מילים, כוח נשי וסולידריות, שלוש מילים בעצם. הרבה שכל והרבה נשמה. שחקניות שיודעות לעשות את הדברים הנכונים והאמונה שאין סטטיסטיקות ואין בית. מה שמביא לניצחון זה רק הרצון. כל השחקניות נהדרות, כל אחת ואחת".
אוסטפלד התייחסה ליריבות בין שתי הקבוצות ובגללה גם כינתה את האליפות כמתוקה ביותר שלה, "זו האליפות הכי מתוקה שיש," בטח שאחרי עונה מדהימה שכזו. במילה אחת שלה היא לא עמדה, "לא נגזור רשתות, זה רק סמל". בשקט בשקט, כשהאיצטדיון החל להתרוקן, התפנו הבנות בכדי לעמוד בכל זאת במסורת הרגילה וגזרו את הרשתות. בכל זאת מסורת. קולעת סל הניצחון, גולשה אקאיה הטורקיה, שהגיעה ביחד עם לימור מזרחי באמצע העונה ועזרה לקבוצה להתהפך ולרוץ בצמרת, אמרה שהיא ממהרת לחזור למולדתה, אך הבטיחה לחזור לעונה נוספת, "אני אבוא כבר בקיץ לטיול, אני אוהבת את תל אביב, אני אוהבת את הבנות, אני אוהבת את ישראל", היא אמרה.
מאמן רמלה, טל נתן לספורט 5: "זה יום עצוב וזה כואב, זה יום עצוב. אבל יש גם הרבה גאוה מהחזרה למשחק מ-15 הפרש בלי שתי הזרות. יש את הרגעים האלו בספורט שאתה כואב ועצוב. נרים את הראש. יש פה מועדון מדהים, כבוד גדול להיות חלק מהמעמד הזה. אבל אני עדיין עצוב. ברכות לרמה"ש על הזכיה באליפות, היו כאן שתי קבוצות גדולות". לירון כהן, שהתקשתה לקום מהפארקט בסיום, הצטערה בשביל האוהדים, "חבל שהפסדנו כאן, אנחנו חייבות לקהל שלנו הרבה. זה לא שרצינו פחות, פשוט היה חסר לנו הגרוש ללירה."