איזה בזבוז. רונאלדו

השאלה אם ראול הוא השחקן הטוב בעולם היא בהחלט הדובדבן שעל קצפת העוגה האפויה היטב שהגישו לנו ביום שלישי מנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד. התשובה עליה היא כנראה: כן. או לכל הפחות, ראול הוא השחקן המצוי כרגע בכושר הטוב ביותר בעולם.

העובדה שנבחרת החלום של ריאל, גם אם תהיה מחוזקת בבקהאם, נסטה ומראדונה גם יחד, עדיין תהיה בבעלות ראול, גם היא אינה חדשה. ראול הוא ריאל מדריד ולהפך. אבל אם נוכחותו המהממת של ראול לא פוגעת בשני כוכבי העל, זידאן ופיגו, המשחקים בקישור, הרי שאורו של ראול כמעט ומעלים מהעין את הכוכב הגדול הרביעי של ריאל: רונאלדו. רונאלדו, עד לפני שמונה חודשים, מלך העולם בגרסת טוקיו, הגיע לריאל, גם אם עם מטען גדול של חשדות מצד הקהל, המאמן והשחקנים, עדיין עם פוטנציאל היכולת והכאריזמה להצליח ולהעלימן על המגרש.

ריאל, שעל ספסלה יושבים שני חלוצים מהשורה הראשונה של החלוצים בעולם ועוד מתוצרת בית – פורטיו ומוריינטס – הביאה את רונאלדו לא בגלל מחסור בכוח אש בשפיץ ההתקפה, אלא כדי למתג עצמה כ"נבחרת החלום", כמועדון שעל-פיו יושקו מעתה הסטנדרטים לכל מרכיבי ההרכבים בפלייסטיישן. ריאל ששקועה בחובות כבדים (קרוב למאה ועשרים מיליון דולר לפי פרסומים בספרד) הייתה יכולה להסתדר מצוין, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מקצועית גם ללא רונאלדו.

אולם ההיבריס בו לוקה בשנתיים האחרונות פלורנטינו פרז – נשיא המועדון – לא איפשר לו לעמוד מנגד כאשר רונאלדו הפך לזמין. אבל אם נהיר לכל כי ריאל אינה נהנית משירותיו המושלמים של רונאלדו המקרטע, בשל אינפלציית הכשרון בסגל שלה – כיום ברור כי גם רונאלדו יוצא קרח מעסקת ההתקשרות עם ריאל.

ממעמדו של רונאלדו, כמלך המתקמבק של עולם הכדורגל, אותו השיג באורח שמזכיר סיפור אגדות רק בקיץ האחרון, לא נותר כיום כמעט דבר. כך גם מיכולתו. נכון, לרונאלדו 14 שערים בליגה הספרדית ועוד 4 בליגת האלופות, אולם זו בוודאי לא הייתה התרומה לה ציפו הוא ואנשי ריאל מדריד כשהודיעו על הצטרפותו. רונאלדו של אתמול ושל השבועות האחרונים נראה שחקן כבוי, המתאמץ בכל כוחו להוכיח לכל כי הוא עדיין, נו, רונאלדו. אבל דווקא רונאלדו, המתאמץ, המשקיע, העושה כל מאמץ, הוא רונאלדו שקהל אוהדי הכדורגל אינו רוצה לראות.

במשך השנים רונאלדו הרגיל את הקהל לרונאלדו אחר: משוחרר, מלא כאריזמה, נועז, אמיץ וחסין בפני כל ביקורת מקצועית של ממש. רונאלדו של איינדהובן, של ברצלונה, אפילו של תקופתו הבריאה באינטר, היה רונאלדו שדי היה בעלייתו למגרש כדי להעסיק מערך הגנתי רק בהתמודדות אתו. אבל כיום ההגנות טרודות בעיקר במשימת הכיסוי הבלתי אפשרית של השלישייה הקדמית הכישרונית והרב-גונית ביותר כיום בכדורגל העולמי: ראול, זידאן ופיגו. רונאלדו הפך לאיום משני. איום, כמובן, שהרי כל שחקן בהרכבה של ריאל הוא איום, אבל איום משני.

רונאלדו אינו יכול להרשות לעצמו להפוך לכינור רביעי או חמישי בשום קבוצה. הוא הרי רונאלדו. גם אם פירוש הדבר לשנות מדים בפעם החמישית בקריירה, מוטב לו לרונאלדו כך. אם תמשך המגמה של שריקות הבוז של הקהל, של מבטי המחאה של חבריו לקבוצה על אנוכיותו (עיקר כוחו הרי במשחקו הסוחף, הפועל כאילו במנותק מההקשר הקבוצתי ומההתפתחות הטבעית של המשחק) ושל הכרסום העצמי ביכולתו, סופו של רונאלדו כי ימצא עצמו בפני סיטואציה מביכה שאינה הולמת שחקן מסדר הגודל שלו – סיפסול, או גרוע מזה: גירוש בבושת פנים בשל "חוסר התאמה". אני שב ומזכיר: אנחנו מדברים על רונאלדו.

שחקן דוגמתו אמור עד ליום הפרישה שלו ובכל מועדון שאת מדיו ילבש להיות הג'וקר שאין לו תחליף, האגדה החיה שרק ההזדמנות לשחק לצידה מעבירה צמרמורת בגבם של חבריו לקבוצה. כרגע, גבם של שחקני ריאל מדריד, של מאמנה ושל אוהדיה אינו רוטט למראה רונאלדו בלבן של ריאל. רגע לפני שייזדקן, ייפצע, או סתם יאבד את חדוות המשחק – זה הזמן להציע לרונאלדו לחפש את עתידו במקום אחר. שמעתי שבבירה הסגולה של קאטאלוניה עדיין מחפשים יורש לאחד..רונאלדו. שחקן כזה לא היה להם מאז, נו, רונאלדו.

העימות בין מנצ'סטר לריאל עדיין לא נגמר. זה אפילו לא קרוב להיגמר. אולד-טראפורד הוא המקום המתאים לחולל נסים אדומים. אתם מכירים את הנוסחה: שער של מנצ'סטר במחצית הראשונה ואנחנו בפתחו של משחק חדש לחלוטין. ההסתברות שגיגס, בקהאם וקין (במחצית הראשונה) יתפסו יום כל-כך רע פעם נוספת, נמוכה מההסתברות שמנצ'סטר לא תצליח להבקיע לפחות שער אחד בעוד שבועיים. היא תצליח הרי להבקיע. ואז, אללה יסתור.