1. לא צריך להמציא סיפורים בכוח
"התעלות של שחקנים לא מרכזיים היא תופעה מרתקת, המתארת מצב שבו מי שלא נחשב לכוכב או לחלק מהחמישייה הבולטת מצליח להשפיע באופן משמעותי על מהלך המשחק - לפעמים אפילו לשנות את התוצאה". התיאור הזה של כתבנו ChatGPT נשמע רומנטי, מעניין והגיוני, כמו מה שרוצים להשמיע כדי להצביע על אירועים בלתי שגרתיים. תשכחו מזה. לא צריך להתאמץ ולהמציא סיפור שלא באמת התרחש.
הפועל תל אביב הגיעה לגמר היורוקאפ הראשון שלה, ובהכנה למפגש עם גראן קנאריה - כי הרי משהו חייב להשתבש בדרך - תהתה מן הסתם מי יוכל לשמש כאקס פקטור. לאנטוניו בלייקני היא התייחסה ככזה עד לפני שבועיים, לנועם יעקב היה תפקיד מינורי אך חשוב בניצחון ההיסטורי בוולנסיה, ואתמול (שלישי) לא הצליח למצוא דימיטריס איטודיס את האנדרדוג שיבוא משום מקום וידהים אפילו את עצמו.
ננסח מחדש: איטודיס לא היה צריך בכלל לחפש אנדרדוג כזה. זכרי האלפא שלו באו, נתנו את השואו שלהם והותירו את היריבה להרהר ולהתערער, להתמודד ולהתמוטט. לפעמים הצפוי הוא המצוי, וזה לגמרי מספיק.
2. מדר + בלייקני = 16 נקודות ב-100%
ים מדר ואנטוניו בלייקני. האחד הגיע במצב פיזיולוגי לא ברור, אחרי שלא הצליח לבצע אפילו חדירה אחת לסל במשחק ההרואי שהכריע את חצי הגמר; ועל השני נשאלה השאלה: די נו, כמה זמן הבן אדם יכול ללהוט וללהטט בצורה כל כך מוגזמת? הוא חייב להירגע במוקדם או במאוחר.
או שלא. בשבע הדקות הראשונות קלעה הפועל תל אביב 18 נקודות. מדר ובלייקני הרשיתו 16 מהן. עם 2-2 לשתיים ו-4-4 לשלוש. שזה, בחישוב גס, 100%. שאר השחקנים עמדו על 2 הנותרות. עם 7-1 מכל הטווחים. 14%, לשואלים.
לכאורה, אלה רק רגעי הפתיחה, והאדומים סיימו אותם ביתרון מינימלי של 14:18. אבל דווקא הדקות הללו התוו את הקצב והרגיעו את מי שחשש מידיים רועדות, מהתרגשות יתרה או מהלחץ המשתק של הפייבוריטית. מדר ובלייקני היו שם כדי לעצב את התצוגה הקבוצתית למשחק כולו.
האזינו: אהרל'ה ויסברג על הגמר של הפועל תל אביב
3. אל נא תמרוט את ראסטותיך
30 דקות. 6 נקודות. 9-2 מהשדה. 3-2 מהעונשין. אם הייתם אומרים מראש לג'ונתן מוטלי שזו תהיה השורה הסטטיסטית שלו לאורך 85% מזמנו על הפרקט בגמר, הוא היה מורט את ראסטותיו מעצבים. אלא שהיו עוד 15%, כלומר - 5 דקות חלומיות בפתיחת הרבע השלישי, והן היו שוות הכל.
הפועל לא ממש ידעה איך לאכול את מה שעבר עליה במחצית הראשונה. היא שיחקה טוב וסולידי, אבל הקצב היה של גראנקה (או לפחות כך נדמה היה בזמן אמת). היא פגעה באחוזים לא רעים, ולא נתקלה בהתעלות משמעותית של מי משחקני היריבה (אולי למעט ג'ורג' קונדיט, הגירסה העשירה של אבנר דרור). ואחרי כל זה, היא הובילה רק 36:39.
ואז הגיע גמר הקפיצה במוטלי. 14 נקודות קלעו האדומים מיד לאחר החזרה מחדר ההלבשה, ומוטלי היה אחראי לכווווולן. 12 הכניס בעצמו לטבעת, והסל הנותר הגיע מאסיסט שלו לתומר גינת. הזמן הקצוב והממוקד הזה הבריח את הקבוצה ליתרון 40:53, וממנו לא התאוששו ולא באמת חזרו הקנארים.
4. המארס של ברונו
טוב, אולי בכל זאת מצאנו אקס פקטור. 5:31 דקות לסיום המחצית הראשונה, בפיגור 25:24, איטודיס הג'דנן (ככה כותבים את זה?) על עוז בלייזר, שהצליח לבצע שתי טעויות ב-39 שניות, והמאמן היווני החליט למחוק אותו ולשלוף מהספסל את ברונו קאבוקלו. הברזילאי מקבל צ'אנס כזה או אחר מדי משחק, אולם הפעם הזו הייתה פחות שגרתית, והוא הוצב לצד מוטלי ולא במקומו.
אחד היתרונות בוורסטיליות שמנפק צמד הגבוהים באדום הוא האפשרות לצוות את שניהם יחד. רק שזה כמעט לא קורה; ליתר דיוק, השניים צברו 39 דקות משותפות לאורך כל עונת היורוקאפ כולה, מהמשחק הראשון ועד לתום סדרת חצי הגמר. אתמול הצטרפו לספירה עוד 16 דקות כאלה.
ואלה היו דקות מענגות. כל כך מענגות, עד כדי כך שב-67 השניות האחרונות של הרבע השלישי חזר איטודיס לאופציה הזאת, ולא נטש אותה עד לסיום המשחק. מה יותר מדהים: 11 דקות רצופות של קאבוקלו על המגרש, או 11 דקות רצופות של קאבוקלו על המגרש לצד מוטלי?
לאחר ההפסד בפתיחת סדרת חצי הגמר בוולנסיה, תהה הבעלים עופר ינאי מול המיקרופון האם יש מקום להעיר למאמנו על כך שלא ניסה הרכב של שני שחקני פנים (השאלה הייתה אז על מרקוס בינגהאם, ולא על קאבוקלו המושבת). המסר עבר, והיווני התרגז ממש מהביקורת המרומזת, אבל וואלה, הפנים כנראה שיש פה משהו.
5. התהפוך גראנקה לנסצי?
ועכשיו עוברים ללאס פלמאס. הפועל תל אביב מובילה 0:3 על גראן קנאריה במפגשים הישירים ביניהן העונה. היא עצרה אותה על 66, 65 ו-64 נקודות; תקעה אותה על 5.6 שלשות ב-24% (9.1 ב-34% נגד יתר הקבוצות ביורוקאפ); כפתה עליה יחס שלילי של 15.3 איבודים על 12 אסיסטים (לעומת יחס חיובי של 18.6 מסירות לסל על 13.3 מסירות ליריבות האחרות); וניטרלה את הסנטר המנוסה שלה, מייק טובי, על 4 נקודות בממוצע ב-37% מהשדה, אל מול 10 נקודות ב-57% בכל ערב אחר.
הטקסט הזה נפתח בסיפורים ובמספרים על כוכבים שנצצו ברגע המתאים. לא בטוח שליאקה לאקוביץ' יש כאלה. המאמן הסלובני כבר זכה לפני שנתיים ביורוקאפ בשיטה הרוחבית שלו, כשהקלע המוביל בקבוצה היה ג'ון שורנה עם 11.7 נקודות בממוצע. אלא שאז הוא לא נתקל ביריבה מרשימה כמו האיטודיסיאדה.
להפועל, וזה הוכח בטרילוגיית המשחקים הקודמים, יש יתרון במצ'אפ, באיכות ובכישרון. היא לא משחקת כדורסל סיסטמתי כמו יריבתה הספרדית, ומסתמכת הרבה יותר על מהלכי אחד על אחד, אבל כשהעסק נתקע או נדרשת התעלות - היא נהנית מכלים כמעט בלתי מוגבלים. מה רע באחד על אחד, כל עוד מי שמבצעים אותו הם מדר, בלייקני ומרקוס פוסטר?
האם זה אומר שהכל גמור ואפשר להכין את המטאטא? חכו רגע. גראנקה כבר הפכה הפסד במשחק הראשון לניצחון 1:2 בחצי הגמר. בדיוק כמו הפועל תל אביב. ובכלל, סוויפ עונתי של 4 מ-4 על אותה יריבה הוא לא דבר קל, פשוט או מובן מאליו. פריז השיגה אותו אשתקד מול לונדון ליונס, אולם למעשה עמדה על שלושה ניצחונות ותיקו (אחד המפגשים הוכרע רק בתום הארכה כפולה). והפועל? מאז חזרתה לליגת העל, לפני 13 שנים, היא הגיעה למאזן כל כך חלק רק פעם אחת - עם 0:6 נגד עירוני נס ציונה ב-2023.
זה הזמן לנס פקטור.