באיירן מינכן בלי תומאס מולר? איך זה ייתכן? מאז פורסמו (או יותר נכון הודלפו) בתחילת השבוע הדיווחים המרובים על העזיבה הצפויה של הכוכב בן ה-35, מנסים הגרמנים להבין את מהות הרעיון. הרי מולר עצמו לא הסתיר את נכונותו להישאר לעונה אחת נוספת לפחות. ואם זה המצב, כיצד ייתכן שהמועדון דוחק אותו החוצה ומסרב להעניק לו חוזה חדש?
השינוי בגישה מצד ההנהלה היה חד. בינואר, למשל, אמר המנהל הספורטיבי מקס אברל: "הדיונים על חוזה חדש יהיו קצרים מאוד. נשאל את תומאס אם הוא ירצה להמשיך או לא". זה אכן היה אמור להיות קל במיוחד, כי מולר הוא הדמות החשובה ביותר במועדון. ערכו עצום עד כדי כך שלא ניתן לכמת אותו. הוא הסמל האולטימטיבי בכל מובן אפשרי. הוא האוהד המקומי שצמח לשיאן ההופעות, ועל הדרך שמר את הרגליים על הקרקע ונותר בחור פשוט וצנוע. הפופולריות שלו ביציעים עצומה, וכך גם השפעתו בחדר ההלבשה.
עקף את ספ מאייר בתחילת העונה
אי אפשר להשוות אותו לשחקנים אחרים בסגל הנוכחי. מנואל נוייר הוא הקפטן, וכבודו במקומו מונח, אבל הוא גדל בגלזנקירשן, ובואו לבאיירן ב-2011 לווה בהתנגדות נחרצת מצד אוהדים רבים. כאוהד שאלקה, הוא נתפס אז כיריב גדול, במיוחד בגלל שחיקה בלעג את אוליבר קאן אחרי שניצח עם קבוצתו את באיירן באליאנץ ארנה. השוער רץ לדגל הקרן ונופף בו, בדיוק כמו קאן שחגג כך את הזכיה המדהימה והדרמטית באליפות ב-2001 על חשבון שאלקה, בשניות האחרונות של המחזור האחרון. נוייר, שהיה אז בן 16, פרץ בבכי חסר מעצורים כאשר קבוצתו איבדה זכיה היסטוריה באליפות. ומולר בן ה-11? הוא צהל מאושר. הוא כבר היה אז באקדמיה של באיירן.
תומאס התקבל לבית הספר של באיירן כבר בשנת 2000. כבר אז הוא היה קצת מגושם בתנועותיו, והמאמנים לא תמיד העריכו את הפוטנציאל שלו כמו שצריך, אך הנער התגבר על כל המכשולים בדרך להגשמת החלומות הפרועים ביותר. 12 אליפויות במדי הקבוצה אשר את תמונותיה הוא תלה בחדר השינה שלו כילד. שתי זכיות בליגת האלופות. 742 המשחקים בכל המסגרות נכון לעכשיו הם שיא כל הזמנים. מולר חלף באוגוסט על פני ספ מאייר שמדורג כיום שני עם 709 הופעות, עוד קאן שלישי עם 632. שחקן השנה בדירוג ההופעות בתולדות באיירן הוא גרד מולר עם 613, לפרנץ בנקבאואר 584. תומאס מולר השאיר אותם הרחק מאחור.
שיאן הבישולים בפער עצום
במספר הכיבושים, תומאס לא מתקרב לגרד, כמובן. לסקורר האגדי המנוח 523 שערים, לרוברט לבנדובסקי 344. תומאס מולר שלישי בהיסטוריה עם 247 "בלבד", אבל העניין הוא שהוא בכלל לא חלוץ מרכזי. למעשה, קצת קשה לסווג אותו כחלוץ באופן כללי. מאידך, הוא גם לא בדיוק קשר. לתפקיד המיוחד של מולר אין הגדרה מדויקת, והמאמנים גם לא נוטים להגביל אותו טקטית למשימות ספציפיות. הוא רשאי לנוע לכל מקום שימצא לנכון. העמדה שלו חופשית. הוא עצמו המציא לה שם שלא היה קיים בגרמנית קודם לכן - raumdeuter. כלומר, מאתר שטחים.
"כדורגלן צריך להסתגל לנסיבות ולמצא את הנישה שלו. תמיד ידעתי שאין לי סיכוי לנצח בלמים גבוהים וחסונים במאבקים פיזיים, ולכן המטרה היתה להימנע מקרבות כאלה מלכתחילה. הייתי חייב למצוא זמן ומרחב משלי", הסביר מולר. מבחינה גופנית, באמת אין לו הרבה מה למכור. הוא אפילו התבדח שזו הסיבה לכך שהוא ממעט להיפצע - כשאין שרירים אי אפשר למתוח אותם. בכל הקשור לראיית משחק ואינטליגנציה, מעטים מאוד התקרבו לגרמני. תהליך איתור השטחים הנניב תוצאות פנומנליות. מולר ידע להיות פנוי כדי לקבל את הכדור, וידע גם מתי למסור אותו. ואולי ממוצע הכיבושים שלו אינו עוצר נשימה, אבל בכל הקשור לבישולים הוא מחזיק בשיא לבדו בפער עצום. 273 אסיסטים יש לו בקריירה.
ואן חאל גילה אותו
המאמן שהבין את האיכויות האלה טוב מכולם היה לואי ואן חאל. ההולנדי הוא האחראי המרכזי להפיכתו לכוכב, ויש יסוד סביר להניח שדרכו בבאיירן היתה שונה בתכלית בלעדיו. בקיץ 2009 סברו ראשי המועדון שכדאי להוציא אותו לתקופת השאלה על מנת שיצבור נסיון. מולר כבר היה כמעט בן 20, ועדיין נחשב לסוג של נער בשולי הסגל שלא בשל לתרום באמת. ואן חאל שינה את זה ב-180 מעלות. הוא דרש בתוקף להשאירו, זרק אותו להרכב והצהיר: "מולר תמיד משחק".
תוך שבועות ספורים היה ברור שהוא צודק לגמרי, והשחקן הצעיר היה באנקר גם בנבחרת. בתום עונה אחת בבונדסליגה, הוא הוכתר למלך השערים במונדיאל 2010. במונדיאל 2014 הוא זכה בפרס חשוב פי מיליון - מדליית הזהב. רק חבל שהולנד של ואן חאל הפסידה בחצי הגמר לארגנטינה בפנדלים, כי המפגש בין השניים בגמר היה אמור להיות סגירת המעגל המושלמת. דמיינו לעצמכם את החיבוק שמולר היה מעניק למנטור האהוב שלו לפני שריקת הפתיחה במרקאנה.
אבל הוא סירב אפילו לואן חאל
ואן חאל גם היה היחיד שהיה לו לכאורה סיכוי להוציא את מולר מבאיירן. כאשר שיחקו הכתומים במונדיאל בברזיל, הוא כבר היה חתום במנצ'סטר יונייטד לקראת העונה החדשה, ומולר היה השם הראשון ברשימת הבקשות שהעביר לבוסים באולד טראפורד. הגרמני טען באוגוסט 2014 כי סירב: "ברור שהייתי יכול להרוויח הרבה יותר לו הייתי חותם ביונייטד. הסכומים שהוצעו לי היו אסטרונומיים, אבל באיירן זה המועדון שלי, ושינוי לא בא בחשבון מבחינתי". ואן חאל לא ויתר, ובקיץ 2015 נעשה נסיון משמעותי אף יותר, אולם גם הפעם נותר מולר במינכן בסופו של דבר. נאמנות היתה ערך עליון עבורו, והעובדה כי נותר בקבוצת נעוריו על אף שהפיתוי המקצועי והכלכלי היה עצום גרמה לאהבה כלפיו ביציעים להאמיר עוד יותר. הרבה יותר.
אגב, המאמן עצמו סיפר כי ליסה, בת זוגו של מולר, היא זו שמנעה את החתימה האפשרית לפני עשור. "ב-2014 ההנהלה של באיירן היתה עקשנית, אבל ב-2015 זה היה אפשרי, לו רק אישתו היתה פתוחה יותר למגורים מחוץ לגרמניה. לפחות זה התירוץ שתומאס נתן לי", הוא אמר. האם זו האמת? בחלוף זמן כה רב זה לא ממש משנה. בשורה התחתונה, מולר ויתר על הרבה מאוד כסף כדי לשמור על יציבות מכל הבחינות, כולל המשפחתית. כל החיים שלו היו במינכן, ואין שום סיבה לשנות זאת גם עכשיו, בעוד ספקולציות על מעבר אפשרי ל-MLS, בדגש על לוס אנג'לס, עפות באוויר.
"ייחודי כשחקן, כאישיות וכסמל"
באיירן תיראה אחרת בלעדיו, וכולם מבינים זאת מצוין. די להקשיב למה שנאמר במעמד הארכת החוזה האחרונה שבוצעה בדצמבר 2023. הנשיא הרברט היינר התפייט: "תומאס שייך לבאיירן כפי שכנסיית הגבירה שייכת למינכן. הוא אגדה עוד בהיותו שחקן פעיל. מעטים יכולים להשיג זאת. אף פעם לא יהיה לנו שחקן כמוהו". המנכ"ל יאן כריסטיאן דרזן אמר: "תומאס ייחודי עבורנו כשחקן, כאישיות וכסמל. הוא אף פעם לא מתחבא, תמיד מנהיג במוטיבציה גבוהה. הוא מצוין עם התקשורת, תמיד מספק ציטוטים ראויים. מולר הוא האות M במוטו שלנו, MIA SAN MIA".
אז מה יכולה להיות הסיבה לתלוש את האות החשובה ביותר מהמוטו? לפי הפרסומים בגרמניה, היא כלכלית נטו. שכרו של מולר נאמד ביותר מ-10 מיליון יורו לפני בונוסים, ומועדון שמעוניין לצמצם עלויות לא יכול לכאורה לשלם סכומים כאלה עבור שחקן ספסל. וזה הרי מעמדו של הכוכב בימים אלה. הוא הרחק מעבר לשיאו, והמאמן וינסנט קומפני לא נוטה להשתמש בו בתדירות גבוהה. מולר פתח 8 פעמים בלבד בבונדסליגה, והיה בהרכב רק 3 פעמים בליגת האלופות. ב-4 משחקי נוקאאוט נגד סלטיק ולברקוזן הוגבל חלקו ל-10 דקות כמחליף במצטבר. אחרי שהוארכו חוזיהם של נוייר, יוזואה קימיש ואלפונסו דייויס, המועדון חייב לחסוך, ומולר נתפס כשחקן יקר מדי ביחס לתרומתו על הדשא. בבאיירן היו מעדיפים כי מולר יפרוש ביוזמתו, ואולי הנס אף אמר זאת באופן גלוי. אז ניתן היה לצרף אותו להנהלה בעצמו, והכל היה עובד חלק. מכיוון שהשחקן לא רוצה לתלות את הנעליים בינתיים, במועדון עברו מרמזים למעשים.
פרידה בגלל שכר גבוה מדי? לא הגיוני
ואולם, ההסבר הפיננסי הזה לא הגיוני בשום אופן, עבור אף אחד מהצדדים. עם כל הכבוד לשיקולי תקציב, ברור כשמש שתרומתו של מולר לא מסתכמת במעשיו על הדשא. הוא חונך את הדור הצעיר, הוא האחראי לקשר עם הקהל, ולניפויו יהיו השלכות שליליות קשות מאוד על תדמיתו של המועדון - הן בעיני האוהדים, והן במיתוג הגלובלי. מעבר לכך, מדובר בחתימה על חוזה חדש, והתנאים הכספיים שלו יכולים להיות שונים בהשוואה לחוזה הקודם. חשבון הבנק של מולר מרגיש בסדר בכל מקרה, והוא כבר הוכיח בעבר כי השכר הוא לא הדבר החשוב עבורו. מה מפריע לו להסכים להפחתה משמעותית על מנת לחתום על מסמך חדש? אולי האגו? רק המחשבה על כך מצחיקה. זה יכול להיות נכון אצל כוכבים אחרים, אך למולר אין בעיות אגו כלל. זה בדיוק מה שהופך אותו למה שהוא.
אז מה בעצם קורה כאן? למתבונן מהצד קשה להבין זאת, וגם הפרשנים הבקיאים בנעשה בבאיירן לא מבינים את המתרחש. אולי ההדלפות נועדו דווקא לזרז את המשא ומתן? אולי מדובר במשחק מוזר בתקשורת? אין לדעת. בשלב זה, חוששים האוהדים כי מינכן כי שנת 2025 תהיה ה-25 במספר והאחרונה בקריירה של מספר 25 במועדון. זה נראה ממש יפה וסימטרי, אבל המשמעות עדיין קודרת. אנחנו מציינים את חתונת הכסף של מולר ובאיירן בצל דיווחים על גירושים מטעמים כספיים. הערב (21:30, ספורט1), כאשר תתארח הקבוצה אצל אוגסבורג בדרבי הבווארי, תהיו בטוחים כי הקהל יביע את דעתו בסוגיה.